בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב את בנק ה
פועלים 
ואת רונן רשל לשלם ללקוח הבנק, ברוך מהגר, פיצוי של 456 אלף שקל בגין נזקים כספיים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מנובמבר 94', סכום נוסף של 14 אלף שקל בגין הפסדי הכנסה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאוקטובר 97', סך של 30 אלף שקל בגין כאב וסבל והוצאות משפט בסך 75 אלף שקל.
מהגר עתר לחייב את הבנק לפצותו בגין נזקי ממון וגוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מפעולות ללא הרשאה שעשה בחשבונות משותפים לו ולרונן רשל. התובע (44), ספר במקצועו, שיתף פעולה עם רשל בניהול תיקי ניירות ערך עבור לקוחות. ותפקידו היה לגייס לקוחות עבור רשל תמורת עמלה.
רשל נעצר בידי המשטרה בשנת 97' בחשד להרצת מניות, הועמד לדין פלילי והורשע, אולם נמלט מהארץ בהותירו אחריו חובות רבים. מהגר טען כי הבנק הפר את ההסכם עמו, שלפיו היה רשאי הוא לבצע פעולות בחשבונות המשותפים אך ורק באישורם של כל בעלי החשבון יחד, דהיינו הוא ורשל.
חובת הזהירות
השופטת רנה משל קבעה, כי הבנק ביצע העברות כספים על-פי בקשת רשל בלבד ובלא אישורו של התובע, ובכך הפר את תנאי הסכם פתיחת החשבונות המשותפים.
השופטת דחתה את טענת הבנק שלפיה התובע הוא לקוח מתוחכם, בקיא ובעל מומחיות וניסיון בנושאי כספים, בנקאות והשקעות בניירות ערך, ועל כן חובת הזהירות הקונקרטית של הבנק כלפיו מצומצמת ביותר. לדברי השופטת, אין ולא כלום בין מומחיותו של אדם בתחום ניירות ערך לבין חובת הזהירות הנדרשת מהבנק לגבי ביצוע פעולות שגרתיות של העברות כספים.
במקרה הנדון, קבעה השופטת, ביצע הבנק העברות של כספים בניגוד למוסכם בכתבי ההרשאה שקיבל.
רשלנות בוטה
לדברי השופטת, היא מאמינה לגרסת התובע שלפיה לא ידע עד מועד מעצרו של רשל, כי הלה העביר כספים מהחשבונות המשותפים לחשבונו הפרטי.
השופטת קובעת עוד כי הדרך שבה אישר הבנק את הפעולות בחשבונות המשותפים היא כה חמורה, ורשלנותם של פקידי הבנק בכל הקשור לניהול החשבונות היא כה בוטה, עד כי אין מקום להטיל על התובע חלק מן האשם.
השופטת חייבה את הבנק להשיב לתובע את הסכומים שהפקיד בחשבונות המשותפים ואשר הבנק העביר שלא כדין לחשבונותיו הפרטיים של רשל בסך כולל של 456,000 שקל (נכון לנובמבר 94').
בהתייחסה לבקשת התובע לחייב את הבנק לפצותו בשל נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מפעולות הבנק ללא הרשאתו, ציינה השופטת כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין עוולת הבנק לבין נזקו הנפשי של התובע. אלא שהיקף אחריות הבנק מוגבל בכל הנוגע להחמרה זו, בשל ההטבה שחלה במצבו של התובע באפריל 98'. ואולם, על הבנק לפצות את התובע עקב ההחמרה הזמנית בנכותו הנפשית.
במסגרת פסק הדין מתחה השופטת ביקורת על הסדרי ונוהלי העבודה בבנק בכל הקשור לביצוע ותיעוד פעולות בנקאיות. השופטת ציינה כי יש לצפות כי הסדרים ונהלים אלה יהיו בהירים ואחידים, ובמצב שבו כל פקיד ממלא טופס סטנדרטי של בנק בצורה שונה וכטוב בעיניו, עלולה להיווצר אנרכיה במאגרי הבנק, כך שלא ניתן יהיה בדיעבד לדלות מידע חיוני על פעולות בנקאיות שבוצעו.
לדעתה של השופטת, אף לגבי הוראות באמצעות הטלפון ו/או הפקסימיליה, יש לדרוש את אישורם של כל בעלי החשבון יחד, וכיום בעידן שבו התקשורת האלחוטית כה מפותחת, ואפשרויות ההתקשרות כל כך מגוונות וזמינות, לא צריך להתעורר קושי ממשי לקבל אישורו של שותף לחשבון לשם ביצוע פעולה בנקאית בטלפון.
עוד קבעה השופטת בפסק הדין כי בעדויות עדי הבנק נתגלו חוסר אחידות, סתירות ובלבול, ועדויות אלה מעידות על נוהלי עבודה לא ברורים, אי-סדר וחוסר התאמה בפעולות פקידי הבנק, המגיעים לכדי רשלנות בניהול חשבונות הבנק. לדבריה, פקידי הבנק ביצעו העברות כספים מחשבונות בניגוד להסכמי פתיחת החשבון ולא ציינו על גבי טופסי האסמכתאות את שם המבצע ואת דרך הביצוע (ת.א 1497/99).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
