יצחק תשובה סימן המגמה: הכסף הגדול של המנהלים השכירים בא ממניות

בחזרה לכתבה הפותחת של פרויקט שכר המנהלים

העלייה המתמשכת בהיקפי השכר המשולמים למנכ"לים בחברות הציבוריות בישראל, משכו את מירב תשומת הלב גם בשנת 2005. אבל מי שעוקב אחרי הכסף הגדול של השכירים הבכירים, בעולם בכלל ובישראל בפרט, יימצא כי מנוע ההתעשרות המרכזי של אותם שכירים מגיע דווקא ממקום אחר: אחזקה במניות או באופציות של החברות אותן הם מנהלים.

מי ששם לב לשכר הבכירים בעשור האחרון, ודאי זוכר איך רק לפני כ-5 שנים כיכב מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, עמירם סיוון, בצמרת השכירים העשירים במשק, עם שכר חודשי בהיקף של 250 אלף שקל בחודש, ועם בונוסים בהיקף של כמה עשרות בודדות של מיליוני שקלים במהלך שנות עבודתו הרבות בבנק. גם מנכ"ל בנק הפועלים הנוכחי, צבי זיו, עומד כיום בראש טבלת השכירים העשירים במשק, עם עלות שכר של 33.5 מיליון שקל המורכבת משכר ובונוסים (שיוחסו בעיקר למכירת בנק סיגניצ'ר). אבל עם כל הכבוד לזיו ולקודמיו בתפקיד, נדמה כי את המיליונים הגדולים בבנק סופרים כמה מנהלים שבעלי הבית שלהם החליטו לתגמלם במניות או באופציות, ולקשור את גורלם האישי עם גורל החברה.

כללי המשחק משתנים

מי שיישם הלכה למעשה את שיטת התגמול באופציות ובמניות בישראל, הוא ללא ספק יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. אם טרם זמנו של תשובה זכו המנכ"לים לתגמול בעיקר באמצעות שכר ובונוסים, הרי שהפיכתו של גיל אגמון, המנכ"ל המיתולוגי של דלק רכב, לאחד השכירים העשירים במשק, שינתה למעשה את כללי המשחק. תשובה, שזיהה את היכולות של אגמון בתחום הרכב, החליט להקצות למנכ"ל כ-9.5% מהון המניות של חברת דלק - הקצאה חסרת תקדים בהיקפה למנכ"לים שכירים באותה תקופה. בשנת 2003 רכש אגמון כ-5% ממניות בנק הפועלים, ומכר אותן כעבור שנה ברווח של כ-100 מיליון שקל.

בינתיים שווי מניות דלק רכב עלה במאות אחוזים על רקע מהלך העליות בבורסה וביצועיה החיוביים של החברה, כך שהרווח של אגמון על אחזקתו הוא בהיקף של מאות מיליוני שקלים, ולכן הוא כנראה עדיין מחזיק בתואר השכיר הכי עשיר בישראל. בשנה האחרונה הוקצו לאגמון 10% נוספים ממניות דלק רכב בתמורה לכ-255 מיליון שקל - הקצאה המשקפת מחיר מניה של 28.3 שקלים למניה - כך שנכון להיום אגמון כמעט ואינו מורווח על הרכישה האחרונה.

לא פלא איפוא שברשימת השכירים העשירים אפשר למצוא עוד שניים מהמנהלים בקבוצת דלק - עוזי ימין, מנכ"ל דלק USA, ואיליק רוז'נסקי מנכ"ל דלק נדל"ן. ימין, בסך הכול בן 34, מכהן בשנים האחרונות כמנכ"ל חברת דלק USA הפרטית, והפך אותה למוקד הרווח המרכזי בקבוצת דלק. רק בשנה האחרונה הניבה דלק USA כמחצית מהרווחים הכוללים של קבוצת דלק. ימין תוגמל בהתאם. הוא הרוויח כ-112 אלף שקל בחודש, וקיבל שכר שנתי של 3.1 מיליון שקל.

בחברה שנמצאת בעיצומו של תהליך הנפקת מניותיה בבורסה בארה"ב, עשוי ימין להפוך לאחד השכירים העשירים במשק לאחר שהוקצו לו כ-5% ממניות החברה טרם ההנפקה. דלק USA מתכוונת להנפיק את מניותיה לפי שווי של 700-800 מיליון דולר לפני הכסף, כך שימין יחזיק מניות בהיקף כולל של 30-40 מיליון דולר, שהם 140-190 מיליון שקל. מחיר רכישת המניות נקבע על בסיס הון עצמי של 80 מיליון דולר, כך שימין עצמו ישלם 4 מיליון דולר בלבד תמורת המניות, מה שמותיר אותו עם שווי הטבה של 26-36 מיליון דולר (122-169 מיליון שקל).

שכיר נוסף בקבוצת דלק שהוסיף לחשבון הבנק הפרטי שלו מיליוני שקלים, הוא איליק רוז'נסקי מנכ"ל חברת דלק נדל"ן. גם כאן הסיפור חוזר על עצמו. רוז'נסקי, קיבוצניק ממסדה שליד הכנרת, מונה לתפקיד מנכ"ל דלק נדל"ן וקיבל עם כניסתו לתפקיד אופציות לכ-2% מהון המניות של החברה. במהלך שנת 2005, הונפקה החברה בבורסה לפי שווי של 1.35 מיליארד שקל ורוז'נסקי יכל להפוך את ההטבה "על הנייר" למזומנים.

היום עומד שווי החברה על 3.3 מיליארד שקל, ורוז'נסקי קיבל בינתיים עוד אופציות למניות שיהפכו אותו למחזיק בכ-4% נוספים מדלק נדל"ן. בתרגום חופשי למזומנים, עומד שווי ההטבה של רוז'נסקי על כ-70 מיליון שקל. לשם השוואה, בשנת 2004 עמד שכרו של רוז'נסקי על 1.8 מיליון שקל. כדי להגיע לרמת ההכנסה כפי שניתנה לו בתוכנית האופציות של החברה, היה על רוז'נסקי לעבוד לא פחות מ-38 שנים - מה שמוכיח שוב שאת הכסף הגדול סופרים השכירים במשק כתוצאה ממהלך של הקצאת מניות בחברות שהם מנהלים.

התסריט חוזר על עצמו גם במקרה של שלמה שרף, מנכ"ל חברת אלקטרה נדל"ן, שהנפיקה אף היא את מניותיה בבורסה של ת"א במהלך שנת 2005 לפי שווי של 755 מיליון שקל אחרי הכסף. שרף עצמו קיבל כ-5% מהון המניות של החברה עוד בתחילת העשור במחיר אפסי, והוא מחזיק היום במניות בהיקף כספי כולל של כ-57 מיליון שקל. לכך צריך להוסיף הקצאה נוספת של 200 אלף אופציות שבוצעה לאחר תאריך ההנפקה - הקצאה שמשקפת לשרף הטבה בהיקף של 2.6 מיליון שקל נכון למחיר המניה כיום. יוצא איפוא כי שרף מחזיק ביד מניות ואופציות המגלמות הטבה של 60 מיליון שקל.

מאז ההקצאה הנדיבה לאגמון, הלכו בעלי חברות נוספות לשיטת התגמול שהשליכה את יהבה על תגמול באמצעות אופציות ובמניות. ארי קלמן, מנכ"ל חברת מנורה, קיבל בשנת 2003 4% ממניות מנורה ששוויין ביום ההקצאה עמד על 40 מיליון שקל, בעוד היום עומד שווי אחזקתו בחברה על 116 מיליון.

רק בשבועות האחרונים ראינו כיצד מתכוון מתיו ברונפמן לתגמל את שלמה זהר, היו"ר הנכנס של בנק דיסקונט, ואת וגיורא עופר המנכ"ל באופציות בשווי של כ-35 מיליון שקל כל אחד. נראה כי בשנים הקרובות נראה יותר ויותר מנכ"לים ונושאי משרה בכירים ומוצלחים, שלא יסתפקו עוד בבונוסים ובשכר נדיב (גבוהים ככל שיהיו), ויידרשו להיצמד לסטנדרטים שהציב תשובה בתגמול מנהליו - הקצאה נדיבה של מניות מהתאגיד אותו הם מנהלים, ויצירת רווחים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בתוך 5-6 שנים.

בחזרה לכתבה הפותחת של פרויקט שכר המנהלים