שינוי כיוון

קשה לצאת ממופעי מחול בכלל, וממופעי מחול ישראלי בפרט, עם כותרת עיתונאית, כזו שמסכמת את העניין כולו במספר מילים. על מחול, כמו על כל אמנות שנעשית בחוכמה וברגש, אין טעם לדבר אם לא מתייחסים לניואנסים, לדיאלקטיקה ולמורכבות שמהווים את התנאים ההכרחיים ליצירה טובה. ב"שייקר", היצירה החדשה של ענבל פינטו ואבשלום פולק יש את כל אלו, ועדיין, אפשר לצאת ממנה עם כותרת, ואולי אפילו סקופ בקרב חובבי המחול: "ענבל פינטו ואבשלום פולק ממציאים את עצמם מחדש".

הכותרת הזו, כטבען של כותרות עיתונאיות, עושה עוול לעבודתם החדשה ובוודאי שהיא לא מדויקת. פינטו ופולק לא פנו לריקודי עם וגם לא למחול מודרני מנוכר ותימטי. המוטיבים שאפיינו את כל עבודותיהם נמצאים גם כאן: שימוש בלתי פוסק ברעיונות ויזואליים מרשימים, שילוב בין תיאטרון ומחול תוך העדפת הצד התיאטרלי ובניית דמויות קומיות-טרגיות, התייחסות לגוף כאובייקט, ומוטיבים תנועתיים ספציפיים. אבל כל אלו מקבלים בעבודה החדשה זווית שונה, אפלה הרבה יותר, תמימה הרבה פחות. נראה שלקראת העבודה החדשה פולק ופינטו נכנסו לדיאטה - הם הורידו משמעותית את כמויות הסוכר, חתכו מהגימיקים (לפחות מרובם) והחלו לעסוק בפעילות גופנית נמרצת. ואכן, התחושה היא שב"שייקר" הרקדנים האנונימיים של פינטו ופולק רוקדים הרבה יותר מבעבר. אם בריקודי סולו או בתנועה קבוצתית אחידה או נפרדת, התיאטרליות מפנה קצת יותר מקום על הבמה לתנועה חופשית, לא ממוכנת.

עולם ילדותי

העבודה כולה מעוצבת בהשראת אותם צעצועים שקופים ומלאי מים, שכשמנערים אותם, "שלג" נופל על הדמויות המיניאטוריות שבפנים. כך שחלק דומיננטי מהעיצוב הוא כמויות גדולות של כדורים לבנים קטנטנים, דמויי שלג, שמאפשרים, ברוח הכיוון החדש של פינטו ופולק, תנועה זורמת ומתפלשת, ומכאן גם יצרית ועמוקה יותר. תנועה שעיקר כוחה בא לידי מימוש פחות בריקודים המשותפים, שהם הקטעים החלשים יותר ביצירה, אלא דווקא בריקודי הסולו האנרגטיים בחלקה האחרון, המוצלח ביותר. בהתחשב בכך שחלק מפס הקול של העבודה מורכב ממוסיקה של המלחין ארוו פראט, שיצירותיו ליוו חלק מעבודותיו של אוהד נהרין, יש תחושה לרגעים ש"שייקר" הוא מופע מחול מודרני במובן המקובל של הביטוי, אבל כמובן שזה לא כך.

בתים קטנים, ספק מלונות, הנעים כאילו מעצמם על הבמה ומכילים בתוכם רקדנים, מכשיר שסיבובו מפיק שריקה של רוח, דמות הגבר המבוגר, לבוש חליפת פסים ואלמנטים רבים נוספים - מזכירים לנו שהמחול של פינטו ופולק הוא לפני הכל עניין של רעיונות בימוי מבריקים. עדיין שואבים מעולם ילדותי של חללים קטנים, משחקי שיווי משקל ודמויות קריקטוריסטיות, השניים ממציאים רעיונות בימתיים שובי-לב המספקים קרקע ומסגרת לתנועה המופשטת. יחד עם שפה אסתטית מובחנת, שבעבודה החדשה מקבלת צבעים פחות זוהרים, אלא עוסקת יותר בניגוד שבין השחור ללבן, נוצר ב"שייקר", ערבוב מעניין שלוקח את המאפיינים הקיימים צעד אחד אל עבר מחוזות לא מוכרים.

החיפוש הזה אחר החדש הוא מקור השינוי אצל השניים, וגם אם טועה אותה כותרת פקטיבית ומטילה על עולם האמנות קלישאות של עולם הדוגמנות, היא עדיין מסמנת כיוון קיים. ענבל פינטו ואבשלום פולק אולי לא "ממציאים את עצמם מחדש", אבל בעבודתם החדשה הם מרכיבים משקפיים חדשים שגורמים להם להיראות, אבל גם להיות, חכמים ומורכבים יותר.

"שייקר" תוצג בשישי ושבת הקרובים (14.4-15) במרכז סוזן דלל