נציג ישראל בסופרנוס

לתומר בירן, יליד אופקים בן 29, יש סוכן שמארגן לו להלחין מוזיקה לתוכניות כמו "הסופרנוס" ו"סקס והעיר הגדולה", וסרטים של דיסני. הדרך לשם היתה רצופה בכישרון ולא מעט מזל, וכמובן, בלי סוף ג'ינגלים לפרסומות. ראיון > רותי זוארץ

בלפעמים נדמה שמאחורי כל הצלחה בינלאומית, בין אם מדובר בסטארט-אפ טכנולוגי או גילוי רפואי מרעיש, אפשר למצוא איזה ישראלי בצוות, שבסופו של דבר ימצא את עצמו עונה לשאלון המורחב בתוכניתו של יאיר לפיד.

תומר בירן (29) אמנם עדיין לא מצא תרופה לסרטן, אבל הצלחת המוזיקה שלו בעולם מביאה סוג של מזור לציפייה למצוא את מקומה של המוזיקה הישראלית בזירה הבינלאומית.

שיר של בירן בשיתוף עם חיים צינוביץ נבחר להוביל את הסרט "שר המלחמה", בכיכובו של ניקולאס קייג', אבל זה ממש לא הכול. לחנים של בירן עיטרו סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה", "פליסיטי", "משמרת שלישית", סדרות של האמ.טי.וי, וגולת הכותרת - "הסופרנוס", שמפיקיה הזמינו אותו השבוע לעוד פגישה כדי לסגור על עוד כמה יצירות שלו לעונה הבאה.

שלא תטעו: בירן, שאפילו לא נראה כמו תל אביבי מצוי אלא סתם כמו ילד-טוב-פריפריה עם עיניים גדולות, מוכר גם בתעשייה המקומית. הוא היד המנצחת מאחורי המוזיקה ל"ארץ נהדרת", "הכספת", "השגריר" ו"רצים לדירה". בנוסף, בירן גם מתפרנס מהלחנת פרסומות כמו פרויקט המחויבות של בנק הפועלים, רשת אייס, אסקייפ, בזק, בזק בינלאומי ועוד.

למי שעדיין שבוי בנוסחה שאומרת מוזיקה משמע סקס, סמים והרס עצמי, מצפה הפתעה. בירן, איש עמל כמעט משעמם, הוא מעין חקלאי של מוזיקה: מזיע, חורש, אוהב להריח ולבחון שוב ושוב את הבשלת ה"עגבניות" המוזיקליות שלו.

אופקים היא הערוגה הפרטית שלו, שם גדל, כשמגיל 6 הוא כבר התמגנט לכל חפץ שרק הצליח להפיק ממנו צלילים. "חרשתי ככה את כל הכלים", הוא אומר. "במקום בו גדלתי לא היה מה לעשות, ובשביל המוזיקה שלי, זה היה קטע מצוין. עם הזמן ניסיתי את כוחי בת"א, כבר בגיל 16, בתקופה של טרום האולפנים הביתיים. לאט, לאט התחילו לזרום אלי הטלפונים, התחלתי ליצור קשרים בתעשייה, וביקשו ממני לעשות כל מיני עבודות. לא עניין אותי כסף. אחר כך הכרתי את חיים צינוביץ', התחלנו לעבוד ביחד ונוצרה כימייה, והתחלנו לעשות מוזיקה לפרסומות. אחרי שבע שנים של עבודה משותפת הרגשנו שכל אחד רוצה וצריך את הפינה שלו".

ביומן של בירן, בנוסף לפגישות עם מפיקי ה"סופרנוס", רשומות גם פגישות עם נציגי דיסני שמנהלים איתו מו"מ לרכישת עוד קצת מהאדום-האדום הווקאלי שלו.

" אתה לא חושש שיגיע הרגע שתזייף?

"אם אני לא אתרגש ממוזיקה, אני לא אעשה אותה. אני בדרך כלל עושה בין חמש לשש פרסומות בחודש, החודש יצא שסירבתי לשלוש כי זה לא עשה לי את זה. כשאני מרגיש שאין לי את זה, שזה לא יוצא, אז אני מתקשר ללקוח ומבקש עוד יום, ואז או שאני הולך לים, או שאני הולך להיות עם איילת (חברתו מזה 10 שנים, ר.ז)".

הקשר הראשוני של בירן עם עסקי המוזיקה בחו"ל, שהיום מנוהלים על ידי סוכן צמוד, החל מניסיון שלו ושל חיים צינוביץ' שותפו דאז, שיחד שלחו את לחמם בצורה דיסק עם סקיצות שונות שעבדו עליהן. מסתבר שהלחם היה די ערב.

" כל כך הרבה מוזיקאים שולחים מוזיקה לחו"ל בתקווה להצליח, ודווקא אתה שיחקת אותה בגדול. איך זה?

"בסרטים, בראש ההיררכיה של התפקידים בנושא מוזיקה יש משרה בכירה של כותב התימה, שאלו לרוב אנשים שמתעסקים עם תזמורות. המטרה שלי היא להפוך לכזה. אחר כך יש חברה שהיא הסופרוויזרית של הסרט, והיא מקבלת ערימות של מוזיקה מכל מני מוזיקאים בעולם ובוררת אותן.

"תעשיית המוזיקה בחו"ל היא בדיוק כמו התעשייה בארץ, רק בהבדל קטן אחד: לכל בן אדם יש תפקיד מאוד ספציפי. היות ושם יש תקציבים ענקיים, אז יש סאונדמנים לכל סצינה ולכל אפקט. בחו"ל לכל פרק יש סוללה של מוזיקאים וסופרוויזרים שאחראים עליה".

" ואיך אתה מסתדר עם הנפיחות העצמית שלהם שם?

"טוב, נו, הסוכן שלי לדוגמה נראה כמו רואה חשבון, אבל הבן אדם יודע את העבודה שלו. גם בעולם יש מיאוס מזבל, גם במוזיקה, גם בסרטים, בכלל באומנות. לאנשים נמאס לחיות בלי מהות, יש חזרה לקרקע, ובמוזיקה זה בא לידי ביטוי בחזרה לפשטות. הפופ הופך רשמית לפלסטיק, הגיטרות חוזרות, התופים. היום אני מתחיל לשמוע דברים מעניינים, כמו הקולדפלאיי שהביאו מהפך והחזירו את הרוק האנגלי לימים הטובים שלו. חוזרים לפשטות המלודית כמו שבאוסקר זוכים יותר סרטים קטנים ואישיים מאשר סרטים עתירי אפקטים כמו 'שר הטבעות'".

" אז מה מייחד את המוזיקה שלך שגורם לה להצליח כל כך?

"אין לי מושג. אני רק יכול לומר לך שאני נותן את הנשמה, ואני לוקח רק עבודות שאני אוהב. יש כאלה שאומרים שלעשות מוזיקה לפרסומות זה למכור את נשמתך לשטן, אני ממש לא חושב ככה. האומנות שלך נחשפת להרבה אנשים, וזה מבורך".

" אבל בלעשות מוזיקה לפרסומות יש לך את בעל המאה שמכתיב לך את רצונו. איך זה מסתדר עם חופש האמנות?

"יש כאלה שיוצאים מתוך נקודת הנחה שהם בעלי הבית, אז הם יודעים מה הכי טוב, אז אני פשוט לא עובד איתם. יש כאלה שרוצים ממני סגנונות מוזיקליים כמו נגיד מזרחי, שזה סגנון שמבאס אותי לעשות".

" למה? אתה בעצמך ממוצא מרוקאי, לא?

"כי עשיתי את זה הרבה זמן. עשיתי תקליט לנאווה מדינה, עבדתי עם מתן ועדן שעובדים בין השאר עם שלומי שבת. פשוט אני חושב שבנישה הזאת יש נוסחה שמיצתה את עצמה, ואם כבר מעיזים, אז מיד נבהלים וחוזרים לשטנץ המוכר. אני חושב שהמזרחי כמו שהוא מיצה את עצמו, בגלל זה אין כבר מלכים. שרית חדד תמיד מלכה, כי היא כל הזמן יוצרת וזה מה ששומר עליה, אבל אני לא רואה שום ייחוד. חוץ מעמיר בניון שהוא היחיד שיודע לשלב את עצמו בהפקות אקוסטיות מיוחדות".

"הקהל גם הפסיק להיות אידיוט והתחיל לאהוב אמנות. אני חושב שזה התחיל עם עידן רייכל ולהקת מטרופולין, שהתחילו להיכנס למוזיקה עם יצירות שונות שחברות התקליטים היו אומרות עליהן שהן יהיו קשות לעיכול לקהל".

" אתה אומר שירידת כוחן של חברות התקליטים הביאה להתפתחות המוזיקה הישראלית?

"חברות התקליטים מדשדשות, לא נשאר הרבה מהן. היום זו האופנה של חברות התקליטים העצמאיות. כל בעל אולפן יכול להירשם כבעל חברת תקליטים, ולהיכנס לפדרציה שנקראת 'פיל'. מה שנחמד הוא שבזכות זה יש הזדמנות למגוון סגנונות מוזיקליים להגיע לקהל הרחב. פעם היית אומרת שהמוזיקה הישראלית תקועה 40 שנה אחורה, היום היא עדיין תקועה אבל מצמצמת פערים. למשל בפופ יש את רוני וסוגיה שמנסים להתעטף בסוג של הפקות גרנדיוזיות. אבל גם זה סוג של העתק, כמו שיש עכשיו במוזיקה את 'שפעת קולדפלאיי', שזו להקה בריטית שמאוד מצליחה עכשיו שכולם מנסים לחקות כך או אחרת. זה טוב להיות מושפע, אבל לתת לזה ערך מוסף של אמירה אישית, עצמאות".

" אז תם עידן המיינסטרים שהכתיבו חברות התקליטים?

"לא הרבה נשאר מחברות התקליטים. מי נשאר בהן? אולי האמנים הגדולים, שכשמסתיים להם החוזה הם מחדשים אותו, אבל כשהם שותפים בחברה. אנשים פתחו את העיניים. חברות תקליטים מעדיפות לקנות מאסטר. כדי לקבל מחברת תקליטים תקציב לתקליט, אתה צריך לעבוד אינספור ועדות, ואז מתערבים לך בחומר, וכשמתערבים בדרך כלל זה אומר דחיקה למיינסטרים, כי שם חושבים רק על הכסף, ויש חשש להמר על סוגים לא מוכרים של מוזיקה שמעיזה אחרת. יש שני סוגים של אומנים: כאלה שעושים את זה רק בשביל הפרסום והכסף, וכאלה שהכל בא מתוך אמונה, כמו סיוון שביט למשל. אני דווקא שמח שיש נישות כאלה ושברור התיחום בין מוזיקת זבל למוזיקה טובה באמת".

הבוסים לא מבינים במוזיקה

היום של בירן מתחיל ב-9:30 בבוקר במקרה הטוב, וב-06:00 במקרה הרע. כוס קפה הפוך, ואז מתחילים הטלפונים ממשרדי פרסום, מתוכניות טלוויזיה, כולם רוצים סקיצות לכך וכך, וכמובן שצריך את זה עד 15:00. דביר אסולין, המנהל האישי של בירן, מנהל את המו"מ עם משרדי הפרסום והמבקשים השונים. אחיו הצעיר יותר של בירן, אסף, הוא עורך הסאונד.

"תמיד כשאתה מתחיל משהו אתה באיזושהי אופוריה, ואז מגיע המשבר של אי הוודאות שאם אתה מאמין בעצמך באמת ועובר אותו, עברת את החלק הכי קשה ומכאן תצליח", משנן בירן את הנוסחה שלו. "גם לי יש את המשברים האלה, אבל הם עוברים בשניות. אז יש רגעי משבר שבהם אני בלחץ, אבל אז אני אומר קודם כל יהיה בסדר, ואחר כך שואל מה עושים עכשיו".

" מה יכול לשבור את רוחך?

"בעיקר כאלה שלא מבינים כלום במוזיקה, וסתם בשביל להשמיע את קולם ולהיראות בעניינים, הם מביעים דיעה והורסים לך דבר נפלא שבנית. היום אני כבר לא מתעסק עם כאלה. זה נשמע פלצני, אבל היום אני מעדיף לוותר על הכסף ולעמוד ב-100% מאחורי מה שאני עושה. יש פעמים שבאים ואומרים לי 'תשמע תומר, זה לא מספיק מגניב', אז אני שומע ביקורת ובודק עוד פעם. אבל יש מקומות שאני יודע ב-100% שאני צודק, למשל בקמפיין של בנק הפועלים רצו להביא כל מיני זמרות, מבחינתם אפילו זמרת ג'ינגלים אלמונית, אבל אני ידעתי מיד שאם אני אביא את מיקה קרני זה מה שיעבוד, והם נתנו בי אמון והלכנו על זה, ובסוף זו פרסומת שזכתה בפרס. אני מאמין בלהגיד ולעשות רק מה שאני מאמין בו, אבל בצורה דיפלומטית, מנומסת. ואת יודעת מה, ככל שאני אומר דוגרי את דעתי, יותר סומכים עלי".

" הגישה החנפנית כבר לא עובדת?

"לא, כי זה הסריח. יש דורות חדשים, דם חדש נכנס לתעשייה, אנשים מוכשרים שנסעו להודו, שעשו דרך, ששאלו שאלות וחיפשו ומחפשים כל הזמן אחרי האמת שלהם ובכלל, והפוזה מתנדפת לאט-לאט".

בירן מודה שהוא עובד על תקליט משלו, רק שזה נמשך כבר שלוש שנים, גם לטיפוס כמוהו שיכול להרים סקיצה לקמפיין של עשרות אלפי דולרים בכמה שעות. "לאומנים קשה עם דד-ליין, אבל קשה להם עוד יותר בלי, כי אז אתה לא מפסיק לשפר ולשפצר ולחשוב שזה לא מספיק טוב. בגלל זה כל העסק של התקליט שלי נמשך כל כך הרבה זמן. בגלל זה צריך את המפיקים האדמינסטרטיביים".

" מה תהיה הפסגה שלך?

"בגדול, הגשמתי את כל החלומות שלי. אבל כשאתה מגשים חלום, אז אתה חולם את אותו חלום רק ביותר גדול. אני רוצה להפיק תקליטים לאומנים בעולם שהם כאילו מאופסנים בבוידם, אבל אני חושב שיש להם עוד הרבה מה לתת, כמו סינדי לאופר, שאני מנסה בימים אלו ליצור איתה קשר. גם מדונה היתה בבוידם עד שהמפיק המוסיקלי וויליאם אורביט שהוא הגורו שלי, מוזיקלית עשה לה את התקליט שאיתו היא עשתה פריצה מחודשת". "