סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש: שאלת האיזון והנזק

נגר כרמלה ובניה בע"מ (להלן: "המבקשת") חתמה על הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "הסכם הפיתוח"), בקשר לבניית נכס מסחרי באור יהודה (להלן: הפרויקט). המבקשת חתמה על שטר משכון זכויות ללא הגבלה בסכום, לפיו מושכנו כל זכויותיה בפרויקט, מכל סוג שהוא, כלפי בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המשיב"), וזאת להבטחת פירעון של כל חוב אשר תחוב המבקשת למשיב (להלן: שטר המשכון). בהתאם לשטר המשכון, נרשם שעבוד הזכויות במשרדי רשם החברות.

על רקע סכסוך שבין הצדדים, בנוגע לקיומו או אי קיומו של הסכם ליווי פיננסי המתייחס לפרויקט אחר, פנה המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב לגביית חובו ומימוש המשכון, בהתבססו על שטר המשכון. מנגד, הגישה המבקשת בקשה לדחיית מימוש משכון, בטענה כי אין לממש זכויות במקרקעין אלא על-ידי משכנתא, וכי אין סמכות למימוש המשכון, זאת מכיוון ששטר המשכון מתייחס אך לזכויותיה האובליגטוריות של המבקשת ומכיוון שהסכם הפיתוח לא צורף לבקשה. בקשת המבקשת לדחיית מימוש המשכון נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרתו טענה, כי טעתה ראש ההוצאה לפועל בקביעתה, לפיה די בהגשת שטר המשכון על זכויותיה האובליגטוריות בכדי לממש את המקרקעין, משום ששטר המשכון הינו על דרך ההפניה בלבד אל זכויותיה על-פי הסכם הפיתוח, אשר לא צורף, כאמור.

המשיב מצידו סמך את ידיו על החלטת ראש ההוצאה לפועל וטען, כי זכויותיו מכוח שטר המשכון אינן מוגבלות רק לזכויות המבקשת על-פי הסכם הפיתוח, ועל-כן אין מקום לטענותיה של המבקשת.

בית-המשפט המחוזי (השופטת י' שטופמן) דחה את הערעור, בקובעו, כי ההסכם שנכרת בין המבקשת-החייבת לבין המשיב-הנושה, הוא היוצר את משכונו של הנכס ושעבודו כערובה לחיוב. משנרשם המשכון אצל רשם החברות בהתאם לסעיף 185 לפקודת החברות, תקף המשכון לכל דבר ועניין וניתן הוא למימוש בהליכי הוצאה לפועל. בית-המשפט המחוזי לא מצא כל ממש בטענה, לפיה המדובר בהסכם משכון חסר על דרך ההפניה בלבד, וזאת בהסתמך על לשונו הגורפת של שטר המשכון.

בנסיבות אלו, קבע בית-המשפט המחוזי, אין כל מניעה למימושן של זכויות המבקשת בפרויקט, מכוח שטר המשכון, כמות שהוא. כן הוסיף וציין בית-המשפט המחוזי, כי זכויותיה של המבקשת הינן אובליגטוריות ולא קנייניות, ועל כן ניתן לממש אותן אף ללא משכנתא, בהתבסס על שטר המשכון בלבד.

המבקשת הגישה לבית משפט העליון בקשה לרשות ערעור, במסגרתה עתרה למתן סעד זמני בדבר עיכוב מימושו של הפרויקט עד להכרעה בבקשה עצמה.

הבקשה נדונה בפני השופט ג'ובראן.

לטענת המבקשת, מימוש הפרויקט ראוי לעיכוב, שמא ייגרם למבקשת ובעליה נזק עצום ובלתי הפיך.

השופט ג'ובראן דחה את הבקשה.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות, כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל.

באשר לעניינה של המבקשת - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור - קובע השופט ג'ובראן, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע מימוש הפרויקט המשועבד, לבין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב הליך המימוש, ידו של המשיב על העליונה.

באשר להיבט הנזק הבלתי הפיך - הרי שזה לא הוכח, וכאמור רק "בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת" יעכב בית-המשפט את ביצוע מימוש הנכסים לשם קיום חוב כספי. על פניו נראה, קובע השופט ג'ובראן, כי מאחר והנזק העלול להיגרם למבקשת ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי, ומאחר ומדובר במשיב שהינו גוף יציב כלכלית בעל יכולת פירעון, אין מדובר במקרה חריג, המצדיק עיכוב שכזה.

התוצאה הסופית: הבקשה נדחתה.

בית המשפט העליון, רע"א 1688/06, השופט: ג'ובראן.

בשם המבקשת: עו"ד יצחק הוס.

בשם הבנק: עוה"ד שאול ברגרזון ואמיר דולב.