ביהמ"ש אינו חותמת גומי להסדר לא ראוי

ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לודים (להלן: "הוועדה"), הוציא צו הריסה לגבי מבנים שונים במשקו של אבשלום בוכניק במושב יציץ (להלן: "המבקש" או "בוכניק").

בוכניק הגיש לבית משפט השלום ברחובות בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

לאחר דיונים שונים, ניתנה על-ידי השופט פינשטין החלטה המאשרת הריסה חלקית של המבנים.

הוועדה ביקשה, כי בית המשפט יורה למבקש לפצות את הוועדה בסך 34,000 שקל, הואיל והוועדה "נכנסה להוצאות גבוהות לשם ביצוע ההריסה והיא מחוייבת לשלם לקבלן ההריסות את עלות העבודה בהיקף של כ-34,000 שקל מקום בו יינתן עיכוב ביצוע בטרם יבוצע הצו במלואו, יירדו כספים אלו לטמיון ונמצאנו פוגעים בקופה הצבורית".

השופט פינשטין קבע, כי על הוועדה להוכיח את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות הצו הזמני שמנע את ההריסה.

בעקבות כך התקיים דיון נוסף, במהלכו העידו איש הוועדה, אשר אישר את מעשיה ואת האישורים הכספיים שנתנה, והקבלן ההורס ומגיש חשבון ההוצאות.

עיון בפרטיכל ובראיות מלמד, כי הנזק הנטען ע"י הוועדה לא הוכח ואין בידי העדים ראיות של ממש בנדון.

לאחר מכן, הגישו הצדדים "הודעה מוסכמת", לפיה ישלם בוכניק לוועדה 40,000 שקל (בנוסף להוצאות שנפסקו לטובת הוועדה המקומית על ידי בית המשפט)".

כן הוסכם בין הצדדים, כי אם בסופו של יום תבצע הוועדה את ההריסה בעצמה, יוסיף בוכניק וישלם הוצאותיה פעם נוספת.

הצדדים ביקשו מהשופט פינשטין ליתן תוקף של צו להסכמה זו.

החלטתו של השופט פינשטין בענין מעניינת הן בניסוחה והן במקורות עליהם נסמך.

וזו לשון ההחלטה, ללא כל השמטה:

"באגף הראשון של טבלת הופלד הידועה, הציג המשפטן האמריקאי את "הריבוע המשפטי" של "זכות וחובה".

"יישום קביעותיו של הופלד לענייננו מלמד כך:

"הוועדה מחוייבת, לדבריה, בתשלום כספים לקבלן שהוזמן לביצוע ההריסה.

"זוהי החובה.

"הוועדה דורשת כספים אלה מהמשיב.

"זוהי הזכות.

"כיוון שהתשלום לקבלן לא הוכח, כשם שהוצאותיו הממשיות לא הוכחו - ממילא מתבקשת המסקנה, כי קבלת הכספים ע"י הוועדה מהמבקש, משמעה אי זהות בין הזכות לבין החובה, שעה שההנחה התיאורטית היא, כי ישנה חפיפה בין שני המונחים הללו (ר' מ. בסה-חסין-פילוסופיה של המשפט, הוצאת "אתיקה" ינואר 1998 בעמ' 111).

"שאלת ביניים:

"מהו, אם כן, מקור זכותה של הוועדה לדרוש ולקבל מבוכניק 40,000 שקל?

"תשובת ביניים:

"אין בראיות ובסיכומים תשובה לשאלה זו.

"ויודגש: אין בלבי דבר נגד בוכניק.

"הוא ובאת כוחו פועלים על פי מיטב שיקוליהם כדי לקדם את ענייניו של המבקש, וזוהי כמובן זכותם המלאה.

"אבל, הוועדה, כנאמנת הקופה הצבורית, האם גם היא חופשית לנהוג כאחד האדם, או שמא, בהיותה גוף רשמי, חלים עליה כללי התנהגות שונים?

"התשובה - ברורה מאליה!

"ולאורן של הנסיבות הללו, מתבקש אנכי לאשר את ההסדר המפורט ב"הודעה המוסכמת".

"והדרא קושיא לדוכתא:

"האם חייב בית-המשפט לנקוט על פי הכלל הרומי המיוחס למשפטן סקאיוולה (SCAEVOLA) לאמר: "FIAT IUSTITIA ET PEREAT MUNDUS", ובעברית: "יעשה צדק וייחרב העולם", או שמא מעצם תפקידו, רשאי בית משפט לאשר הסדר אך אינו חייב לעשות כן.

"האם כפוף בית המשפט להלכה של המשפט האנגלי, לפיה MAY MEANS MUST.

"במשפט הפלילי ההלכה ידועה:

"בית המשפט אינו מחוייב לאשר הסדר טיעון המובא בפניו ע"י הצדדים.

"במשפט האזרחי ההלכה זהה:

"לעולם אין בית משפט חייב לאשר פשרה או לתת פסק-דין בהסכמה, אלא עליו לנהוג לפי שיקול דעתו..." (זוסמן, "סדרי הדין האזרחי, מהדורה 5, עמ' 502).

"בהלכה הפסוקה:

"שיקול דעת שלעניין סעד, למצער, נעלה הוא על כול.

"שיקול דעת זה חיוני הוא כדי שבית-המשפט ימלא את ייעודו לעשות משפט צדק" (רע"א 6339/97 רוקר נ. סלומון, פד"י נה(1) 199, 257).

סוף דבר: "לא יהא חלקי עם הצדדים ל"הודעה המוסכמת" ולא אתן לה תוקף של צו, כמבוקש על-ידם".

בית המשפט השלום ברחובות

ב"ש 2560/05, השופט: הרי פיינשטין.

בשם המבקש: עו"ד נורית בוכניק.

בשם הוועדה המקומית: עו"ד ליאורה אפרתי.