המאבק הנוכחי בעין גדי: הצעה להזרים את מי נחל ערוגות בצינור אל השמורה

עתירה זו תוגש בעיצומו של עוד מאבק שמנהלים החברה להגנת הטבע וגורמים פרטיים נגד ההסדר אליו מנסים להגיע רשות שמורות הטבע, נציבות המים וקיבוץ עין גדי באשר לבעיית במים באזור.

במרכזו של העימות, הטענה לפיה הקיבוץ תופס את מי מעיינות שולמית ועין גדי, מכניס אותם לבקבוקים ושולח אותם צפונה. לטענתם, נגרמת פגיעה קשה בנאת המדבר ההיסטורית, בה הסתתרו דוד ואנשיו בעת מנוסתם משאול, בימי התנ"ך הרחוקים.

קיבוץ עין גדי שוכן בין המעיינות עין גדי ושולמית ובין הנחלים דוד וערוגות. ב-1994, עם תחילת תופעת הבולענים, שהזיקו מאוד לחקלאות והתיירות באזור, הקים הקיבוץ, בשיתוף עם יפאורה ותבורי, מפעל לבקבוק המים ממעין עין גדי וממעין שולמית. בכך ניתן האות לקרב בין שוחרי הסביבה המתנגדים לתפיסת מי המעיינות לבין הקיבוץ, שרואה בכך את האפשרות היחידה להמשך קיומו.

עם הקמתו ב-1994 תפס המפעל 60 אלף מ"ק מים. עם השנים גדלה המכסה. כיום מאפשרת נציבות המים לקיבוץ לתפוס 120 אלף מ"ק מים בשנה, כאשר בפועל הוא תופס 135 אלף מ"ק מים בשנה.

לאחרונה ביקש המפעל לתפוס 320 אלף מ"ק מים, ואת צרכיו הביתיים לספק באמצעות הנחלים ערוגות ודוד. את 200 אלף המ"ק, ההפרש, מתחייב הקיבוץ להשיב לטבע באמצעות צינור שיעלה מים מנחל ערוגות לשמורה. לפתרון הצינור מתנגדים רבים.

לפני שלוש שנים, כשהוויכוח בין הצדדים הגיע לשיא, התערבה גם השדולה הסביבתית בכנסת בפרשה. השדולה הזמינה דו"ח מפרופ' יורם אבנימלך מהטכניון, כדי שיסביר את המצב.

הדו"ח של אבנימלך קבע, שבעין גדי אין בעיה של כמויות וכי ניצול נכון של המים יאפשר להגדיל את ההספקה למפעל, ולא לגרוע מהטבע. על-פי הצעתו, המפעל יקבל את המים ישירות ממעיינות עין גדי, והקיבוץ ובית ספר השדה יקבלו את המים, הזורמים במורד. בדרך זו תתאפשר חלוקת מים לכל הצרכנים.

עוד המליץ אבנימלך להקים מאגר לקולחים ומי גשם בקיבולת של 280 אלף מ"ק, בעלות של 18 מיליון שקל, ולהשיבם לחקלאות באזור.

בדו"ח מתח אבנימלך ביקורת על הקיבוץ, שנהג ללא רגישות לסביבתו, ובניגוד לאינטרסים שלו עצמו כגוף המתקיים מתיירות. לדבריו, רק שיתוף פעולה בין כל הגורמים, וקביעת לוחות זמנים לשיקום השמורה יאפשרו את הצלחת הפרויקט.

בינתיים הוכנסו לפתרון הזה כמה שינויים, כשבמרכז פתרון חדש - תפיסת מי נחל ערוגות והעברתם בצינור לשמורה, כפיצוי על המים שיתפוס המפעל.

מי שתומך ברעיון הצינור מנחל ערוגות לשמורה, הוא מנכ"ל רשות שמורות הטבע, אלי אמיתי. לדבריו, מאז תיקון חוק המים שקובע את זכות הטבע למים, משקיעה הרשות מאמץ להסדיר את פרשיית עין גדי, כמו גם סכסוכי מים אחרים בין השאר, בנחל תנינים במעגן מיכאל ובנחל הדן.

"אנחנו רוצים להגיע למצב שהכמויות יוסדרו, שהלק מהמים אכן ילך לשימוש הקיבוץ ולשימוש מפעל עין גדי, אך חלק גדול יישאר לטבע", אומר אמיתי, "לשם כך אנחנו מנהלים דו-שיח עם הקיבוץ, עם נציבות המים ועם השדולה הירוקה בכנסת. במקביל, הקמנו צוות ציבורי, שגם הוא התבקש להמליץ המלצות. המלצה מרכזית הייתה, שאין זה משנה אילו מים יוזרמו לנאה, מי מעיינות או מי נחל, וכי מה שחשוב זה לא מקור המים, אלא העובדה שיהיו מים".

אמיתי מאמין, שניתן יהיה למצוא מנגנון חזק שיאפשר לפקח על ההסדר, ויאפשר לרשות ולו לסגור את הברז למפעל, אם הקיבוץ לא יעביר את המים בצינור.

"בכל מקרה", אומר אמיתי, "אנחנו מתכוונים להציב פקח שישמור על מנגנון השליטה ועל הכמויות. אם הקיבוץ יפר את ההסכם, נסגור לו את הברז".

באשר לסנקציות, אמיתי מאמין, שלא יהיה צורך בהן, שכן כל הצדדים מבינים שיש למצוא הסדר. לדבריו, השלב הבא יהיה העברת ההסכם לאישור מועצת גנים ושמורות, לאישור השדולה בכנסת ולאישור נציבות המים. אחר כך ניתן יהיה ליישמו.

להסדר הזה יש, כמובן, מתנגדים רבים. כך למשל, החברה להגנת הטבע שפתחה לאחרונה בקמפיין ציבורי למען שמורת עין גדי. החברה טוענת, שמדובר בפתרון מלאכותי וכפוי, וכי אסור לסמוך על הצדדים שאכן יעמדו בו.

לטענת החברה להגנת הטבע, מי שישלם את המחיר במקרה של תקלה, יהיה כמו תמיד - הטבע. עצומה שפרסמה החברה באתר האינטרנט שלה, מבקשת מהציבור להתנגד להסדר זה בטענה שנווה מדבר עין גדי הוא אתר מורשת אחד ויחיד בעולם, וכי הפגיעה בו משיקולים עסקיים, היא צינית ואינה מתקבלת על הדעת.

לדברי מנהל אגף שמירת טבע בחברה להגנת הטבע, רענן בורל, הוא מתנגד לפתרון המוצע שכן, כל ההסכמים שנחתמו ב-20 השנים האחרונות, תמיד נראו מצוין על הנייר, אך נכשלו בפועל. לדבריו, כל פתרון שתלוי בבני אדם ובאמצעים טכניים סופו שיהיה מקור לבעיות, וכי הפתרון הטבעי טוב בהרבה.

לדעת בורל, יש להיצמד לדו"ח אבנימלך, לפיו יש להוריד צינור אחד למפעל עין גדי, ולאפשר את זרימת יתר המים לטבע.

המדען הראשי לשעבר של רשות שמורות הטבע, פרופ' אלי זמסקי, מי שעמד בראש ועדת היגוי שהתבקשה להציע פתרון, מתנגד גם הוא לפתרון הצינור. לדבריו, אחת הסיבות שהביאו אותו להתפטרותו מתפקידו כמדען הראשי, הייתה פרשת עין גדי.

"אני לא סומך על קיבוץ, שאכן ישאב את מי נחל ערוגות ויעביר אותם מהעמק להר", אומר זמסקי, "מדובר בפתרון טכני, מלאכותי, שאי אפשר לבנות עליו. ניסיון העבר מלמד שהקיבוץ והמפעל לא עמדו בהסכמים מסוג זה, ואין שום סיבה שעתה הדברים ישתנו. גם הפיקוח שתפעיל הרשות מוטל בספק, שכן מבחינה חוקית היא אינה מוסמכת לסגור את הברז".

לדבריו, כל מה שעומד לנגד עיניו של הקיבוץ הוא רווח כלכלי של 175 מיליון שקל בשנה, כשכל שאר הדברים אינם חשובים.

עוד אומר זמסקי, שיש כאן בעיה אידיאולוגית קשה, שכן אנחנו לוקחים מים מהאזור החם ביותר בארץ, שמים אותם בבקבוקים, שולחים אותם במשאיות לתל אביב, וגורמים לייבוש של השמורה.

לדבריו, מדובר כאן בשערורייה ממדרגה ראשונה. זמסקי גם דוחה את טענות הקיבוץ, כאילו אין זה משנה אם אורזים את המים במלונים ובאבטיחים או בבקבוקים. לדבריו, חקלאות תומכת בטבע ואילו מפעל בקבוקים הורס אותו.

"גם אם אבנימלך אומר שאין בעיה של מים", אומר זמסקי, "מי מוכן להתחייב שכך יהיה גם בעתיד. זו עובדה שבעבר המעיינות סיפקו 70 מ"ק לשעה, ואילו כיום הם מספקים 50 מ"ק לשעה בלבד. מי מוכן לערוב לכך שהשפיעה לא תרד עוד יותר".

מתנגדת נוספת לפתרון המוצע, היא שושי גולדברג, שעבדה באזור מספר שנים, ומנהלת כיום מאבק שמטרתו למנוע את ההסדר המוצע. לדבריה, מצבה של השמורה גרוע לא בגלל אסון טבע או כוח עליון, אלא בעקבות ניהול כושל של כל מי שאחראים על המקום.

לדבריה, נחל דוד סובל כיום מיובש כאשר המפתח לצינור נמצא בידי הקיבוץ שיש לו בעיקר מטרות כלכליות.

לדברי עו"ד ליאור צמח, חבר באגודה לצדק חלוקתי, לקיבוץ וליפאורה תבורי אסור לבקבק את המים ולמכור אותם לצרכנים נוספים, בשל האיסור המפורש לכך בחוק המים, שאינו נאכף. לדבריו, המים הם קניין הציבור שאסור לסחור בו.

צמח מדגיש, שמים במדינת ישראל אינם דומים לשום משאב אחר, שכן לגביהם קיימות תקנות מיוחדות האוסרות את המסחר. עוד אומר צמח, שבדיוק כמו בנושא הקרקעות, אין לגרום לכך שסקטור אחד ייהנה ממשאב זה על חשבון יתר האוכלוסייה.

מתכנן בנציבות המים, זאבי אחיפז, אומר שההסדר אליו שואפים הצדדים גורם לכך שכל הצדדים יקבלו את המגיע להם. על-פי שיטה זו המים הזורמים בנחלים יתפסו במורד. באשר למעיינות, הנציבות תומכת בפתרון המתגבש בין הרשות לבין הקיבוץ והמפעל, לפיו הוא יפצה את הטבע בכל כמות שהיא מעבר ל-120 אלף מ"ק מים בשנה.

עוד אומר אחיפז, שהנציבות מוכנה לקבל הסדר זה בהבנה מתוך אמונה שהצדדים יעמדו בו בסופו של דבר. אחיפז מדגיש, שיש תוכנית להקמת מאגר קולחים שיאסוף את שפכי מלונות ים המלח ועין בוקק. מים אלה יופנו להשקיית מטעי התמרים בנחל רחף, שיחליפו את מטעי התמרים לאורך החוף הסובלים אף הם מתופעת הבולענים. עוד אומר אחיפז, שההתיישבות היא ערך חשוב ויש לשמור עליו באזור זה.

קיבוץ עין גדי מסר בתגובה, שנוצר כאן מצב אבסורדי שבו החברה להגנת הטבע וגופים נוספים מתנכלים לשמורה ירוקה ומשגשגת, המשמשת כמקור פרנסה ומקור חיים.

"השמורה פורחת ומשגששת" אומרים בקיבוץ, "והטענות לפיהן היא מתייבשת הם שקר וכזב. עובדה היא שהמקום נחשב לאתר טיולים פופולרי ולמקום חביב על המוני חיות שחזרו להתגורר באזור, ביניהם שפנים, יעלים, זאבים, צבועים ואפילו נמר".