ביהמ"ש קבע: גובה האגרה הנדרש בתביעה לפיצויים בגין הפקעת קרקע - רק 825 שקל

בית המשפט המחוזי בנצרת קבע, כי שיעור האגרה בתביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין הוא 825 שקל, לפי התקנות, ולא 2.5% מסכום התביעה. זאת למרות שמדובר בתביעה כספית במהותה. בכך, דחה בית המשפט את בקשת החברה הלאומית לדרכים (מע"צ), לחייב את הפטריארכיה היוונית וארמון ההגמון לשלם אגרה של 2.5 מיליון שקל.

הפטריארכיה וארמון ההגמון הגישו שתי תביעות, באמצעות עורכי-הדין מירה בורנשטיין ועזרא קוקיא, בהן ביקשו מבית המשפט להצהיר, כי על מע"צ, עיריות נצרת ונצרת עילית והוועדות לתכנון ובנייה שלהן, לפצותן ב-100 מיליון שקל, בגין הפקעת קרקעותיהן.

בשל המורכבות העובדתית של התביעות, הורה בית המשפט הורה להעביר אותן להליך של תביעה אזרחית רגילה. מע"צ טענה, באמצעות עו"ד דוד כחלון, כי על התובעות לשלם אגרה בשיעור 2.5%, ככל תביעה כספית.

המחלוקת נגעה לפרשנות תקנה 3(א) לתקנות האגרה, העוסקת ב"הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף", ובהם "הליך שהסעד המבוקש בו הוא קביעת גובה הפיצויים או תשלומי האיזון בשל רכוש שהופקע". שיעור האגרה בהליכים אלה עומד היום על 825 שקל.

השופט בנימין ארבל דחה את טענת מע"צ, לפיה קביעת גובה פיצוי בשל רכוש שהופקע, הוא סעד אשר ניתן לשום אותו בכסף. הוא קבע, כי "מנוסחה של התקנה עולה בבירור, כי תביעה לקביעת פיצויים, בגין רכוש שהופקע על-פי דין, נקבעה כעניין שאינו ניתן לביטוי בכסף. זאת, למרות שברור, כי תביעה מסוג זה הינה תביעה כספית בהגדרתה".

הוא ציין, ש"אמנם, בתי המשפט המחוזיים נחלקו ביניהם בשאלת פרשנות תקנה 3(א), וקיימות החלטות סותרות בעניינה", אולם "נראה כי בית המשפט העליון קיבל את הגישה הפרשנית, לפיה תובענה לקביעת פיצויים עקב הפקעה, נכנסת בגדר המקרים המנויים בתקנה".

לדבריו, "העמדת מתדיין בפני דרישה לתשלום אגרה בשיעורי עתק, כתנאי לפנייתו לערכאות, כאשר המחלוקת נוגעת למקרקעין שהיו בבעלותו, ונלקחו ממנו על-ידי רשות שלטונית, מכבידה בצורה בלתי סבירה על זכות הפנייה לערכאות".

"למעשה", הוסיף, "ככל שפגיעתה של המדינה ברכושו תהיה קשה יותר, יקשה עליו יותר לגייס את סכום האגרה ולהביא את עניינו בפני הערכאות". משכך, יש להעדיף פרשנות המרחיבה את נוסח התקנה, קבע. (ה.פ 260/05).