"המלצה" של ועד האגודה משמעותה המלצה חיובית

מעש, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: "העותר"), הינו חוכר המקרקעין בכפר מעש, עפ"י הסכם משבצת דו צדדי בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

גולדשטיין חיים (להלן: "גולדשטיין") הינו חבר ובעל נחלה בכפר מעש, והינו בר רשות לשימוש חקלאי במקרקעין האמורים.

גולדשטיין הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון (להלן: "הוועדה") בקשה למתן היתר בנייה לבניית חווה לגידול סוסים, על חלק מחלקות ב' של העותר, חלקות אשר הוקצו לחברי המושב לצורך שימושים חקלאיים. הבקשה התייחסה להקמת מבנים בשטח כולל של כ-600 מ"ר, שישמשו כאורוות סוסים, סככה, מתבן, מבנה משרד לשומר וכן להקמת גדרות.

על השטח הנ"ל חלה תוכנית מפורטת שד/1060, הקובעת את ייעודו כחקלאי (להלן: "התוכנית"). התוכנית קובעת, בין היתר, כי באזור חקלאי תותר בנייה של מבנים הקשורים בחקלאות בלבד, אשר יכסו לא יותר מ-30% משטח החלקה.

סעיף 11(8) לתוכנית קובע, כי "הוועדה המקומית רשאית לאשר הקמת מבנים לבעלי חיים אחרים מבקר ועופות, בהמלצת ועד הכפר ובאישור משרד החקלאות".

המינהל נתן הסכמתו לבקשה (לאחר שתחילה נתן הסכמה, לאחר מכן חזר בו ולבסוף חזר ונתן הסכמתו). אף משרד החקלאות נתן את הסכמתו לבקשה. היות שהבקשה לא נשאה את חתימת ועד האגודה, החליטה הוועדה כי טרם מתן החלטתה היא תפנה לוועד האגודה לבקש את עמדתו.

במכתב מאת ועד הכפר נאמר, כי הוא מתנגד לבקשה, תוך נימוק התנגדותו.

לאחר דיון החליטה מליאת הוועדה לאשר את בקשתו להיתר של גולדשטיין להקמת חוות סוסים, בתנאים שנקבעו באותה החלטה.

כנגד החלטה זו הגיש העותר עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהלים בת"א, שנדונה בפני השופטת שרה גדות. לטענת העותר, הוועדה המקומית לא היתה רשאית להחליט על מתן ההיתר ללא הסכמתו וללא חתימתו על הבקשה. העותר מבקש להסיק את הדרישה להסכמתו כתנאי למתן ההיתר מכוח סעיף 11(8) לתקנון התוכנית. אין מחלוקת, כי המלצה המאשרת את מתן ההיתר לא ניתנה על-ידי ועד הכפר, אשר כאמור מתנגד לו. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לפרשנות הסעיף ולמהות ההמלצה הנדרשת.

טוען העותר, כי ההמלצה הנדרשת בסעיף 11(8) הינה המלצה חיובית של ועד הכפר, המאשרת את הקמת המבנה. לטענת הוועדה, משמעות הדיבור "המלצת ועד הכפר" בענייננו הינה עמדת ועד הכפר או חוות דעתו, ואין משמעו דווקא המלצה חיובית. המשיבה מבקשת להסיק זאת מכך שהמילה "המלצה" ללא שם תואר, אינה מעידה על המלצה חיובית דווקא.

הוועדה מפנה גם לעובדה כי הדיבור "המלצת ועד הכפר" נכתב בצמידות לדיבור "אישור משרד החקלאות". לטענתה, עובדה זו מעידה על כך כי מנסחי תקנון התוכנית ביקשו להדגיש את ההבחנה "הערכית והמהותית", ככל שהדבר נוגע להיתרי בנייה בחלקות ב' למבנים לבעלי חיים שאינם בקר ועופות, בין ועד הכפר, המחזיק בקרקע ויש לאפשר לו להביע עמדתו באשר לבנייה המבוקשת, לבין משרד החקלאות, כגוף מקצועי רלוונטי לבקשות מהסוג האמור ובעל ידע מקצועי בתחום, אשר נדרש לאשר את הבקשה באופן פוזיטיבי כתנאי להגשתה לוועדה המקומית.

נימוק נוסף אותו מעלה הוועדה הינה העובדה כי חוק התכנון והבנייה הקנה את שיקול הדעת בנוגע למתן היתרי בנייה למוסדות התכנון הסטטוטוריים, המנועים מלהעבירו באופן מוחלט לגוף אחר.

גודלשטיין טען, כי לא ניתן להבין את ההוראה כשוללת את הסוברניות של הוועדה המקומית, מכיוון שלטענתו העותר אינו גוף המוסמך להכריע בשאלות תכנון ובנייה.

השופטת גדות מעדיפה את עמדת העותר. סעיף 11(8) לתקנון התוכנית קובע כי בסמכות הוועדה המקומית לאשר הקמת מבנים כאמור בסעיף, בהמלצת ועד הכפר ובאישור משרד החקלאות.

אכן, כאשר נדרשת המלצה, היא עשויה להיות המלצה חיובית או המלצה שלילית. עם זאת, בענייננו - קובעת השופטת גדות - ס' 11(8) לתקנון התוכנית קובע כי "הוועדה המקומית רשאית לאשר הקמת מבנים... בהמלצת ועד הכפר...".

הדיבור "בהמלצת ועד הכפר" מתייחס לדיבור "לאשר הקמת מבנים", והמשמעות הסבירה ההגיונית של ההוראה היא כי דרושה המלצתו החיובית של ועד הכפר כדי לאשר את הקמת המבנה, ואין הכוונה בסעיף זה להמלצה שלא לאשר את הקמת המבנה, או לכל חוות דעת אחרת.

בענייננו, הוראת הסעיף מגדירה את מהות ההמלצה הנדרשת - המלצה חיובית. הפירוש שניתן לס' 11(8) לתקנון התוכנית ע"י הוועדה איננו סביר ואין מקום לקבלו.

מהאמור לעיל עולה, כי סעיף 11(8) קובע את סמכותה של הוועדה המקומית לאשר הקמת מבנים לבעלי חיים אחרים מבקר ועופות, בתנאי שוועד הכפר ממליץ לאשר את הבקשה, וללא קבלת המלצתו החיובית לא רשאית היתה הוועדה לאשר את הקמת המבנה.

לטענת הוועדה, העותר לא העלה כל נימוק ענייני או תכנוני שעל בסיסו ניתן לסרב לבקשה, ומשהגיעה למסקנה כי הבקשה תואמת את התוכניות החלות על השטח, היה עליה לאשר את הבקשה.

טענתה של הוועדה המקומית מעלה את השאלה, האם לוועדה המקומית סמכות לדון בטעמי העותר לסרב להמליץ על אישור הבקשה, והאם קיימת לוועדה המקומית הסמכות לדחות את סירובו של ועד הכפר משיקולים תכנוניים.

כאשר מדובר בהגשת התנגדות של בעלי זכות בנכס לבקשה להיתר, מוגבלת הוועדה המקומית בהחלטתה לשיקולים תכנוניים (ר' תקנה 2ג(ב) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970 (להלן: "התקנות")).

בענייננו, לעומת זאת, קובעת השופטת גדות - אין מדובר בהליך של הגשת התנגדויות על-ידי בעלי זכות בנכס, כי אם בדרישה הקבועה בתוכנית המגדירה את סמכותה של הוועדה המקומית בבקשות מהסוג האמור בס' 11(8) לתוכנית, ומוסיפה על הוראות התקנות. דהיינו, המלצה חיובית של ועד הכפר הינה תנאי, אשר בלעדיו אין לוועדה המקומית סמכות לאשר את הבקשה. שיקולי הוועדה המקומית מוגבלים לעניינים תכנוניים.

ככל שעולה מהוראות התוכנית והתקנות, לא נתונה לוועדה הסמכות לבחינת השיקולים העומדים מאחורי סירוב הכפר לאישור הבקשה. מקומו של הדיון בעניין שיקולי העותר לסרב להמליץ על אישור הבקשה הוא במישור שבין גולדשטיין לעותר, ולא בסמכות הוועדה.

אשר על כן, קובעת השופטת גדות, שגתה הוועדה המקומית כאשר סברה כי משהגיעה למסקנה כי הבקשה להיתר תואמת את התוכנית החלה על הקרקע, ומשוועד הכפר לא העלה טעמים עניינים ותכנוניים להתנגדותו, היה עליה לאשר את הבקשה.

המשיבים מבקשים להסיק לענייננו מהחלטת ועדת הערר בערר בט-6250/00 יורם הוכמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה באר טוביה ואח'.

באותו עניין קבעה ועדת הערר, כי הוועדה המקומית אינה יכולה להתנות את אישור מתן ההיתר לשימוש חורג בחתימת ועד המושב שבו נתבקש השימוש החורג. זאת מאחר ועל-פי תקנה 2א לתקנות לא נדרשת חתימת ועד המושב. עוד קבעה ועדת הערר, כי שיקול הדעת הינו של הוועדה המקומית, והיא אינה יכולה להעביר את שיקול דעתה באופן מוחלט לגוף אחר.

לא ניתן להסיק מפרשת הוכמן לענייננו, קובעת השופטת גדות, שכן באותה פרשה לא מפורטת התוכנית החלה על המקרקעין ולא מצוין כי נדרשה בה, במפורש, המלצת ועד המושב לאשר הבקשה, כפי שהדבר בענייננו.

התוצאה הסופית: העתירה נתקבלה.

בית המשפט לעניינים מנהלים בת"א, עת"מ 1769/03, השופטת: שרה דותן.

בשם העותר: עו"ד יורם תובל.

בשם הועדה: עו"ד גזית עידית.

בשם גולדשטיין: עו"ד דניאל מקליס.