סקנדל שמאפיל על קריירה מפוארת

הרבה יותר נעים להכריז "איש השבוע" על מישהו שזכה לעשות משהו חיובי. כשחושבים על השבוע של קובי אלכסנדר, שהתפטר לפני יום העצמאות מתפקידו כמנכ"ל ויו"ר קומברס טכנולוג'י, קשה שלא לחוש בצער על כך שקריירה מפוארת של 25 שנים מתגמדת ומה שנשאר לדיראון עולם הוא סקנדל האופציות המכוער כאקורד סיום שלה

הרבה יותר נעים להכריז "איש השבוע" על מישהו שזכה לעשות משהו חיובי: מכר חברה בעסקת ענק או הצליח במשהו כנגד כל הסיכויים, תוך שהוא עושה לביתו ומעשיר משקיעים. כשחושבים על השבוע של קובי אלכסנדר, שהתפטר לפני יום העצמאות מתפקידו כמנכ"ל ויו"ר קומברס טכנולוג'י, קשה שלא לחוש בצער. צער על כך שקריירה מפוארת של 25 שנים מתגמדת ומה שנשאר לדיראון עולם הוא סקנדל האופציות המכוער כאקורד סיום שלה.

הצמיח את החברה

אלכסנדר החל את הקריירה שלו בשנות ה-70 כבנקאי בוול-סטריט ולאורך השנים נקשרו לראשו כתרים של מנהל מקצועי. כזה שיודע בדיוק מתי להנפיק, באיזה פורמט, ולאיזה שווקים לנתב את החברה שבניהולו. בכל זאת, אלכסנדר היה זה שביצע את שידוד המערכות בקומברס, שכמעט פשטה רגל, והוביל אותה לחברה עם שווי של מיליארדי דולרים.

אלכסנדר גם ידע יפה מאוד לתגמל את עצמו, ויצא מקומברס עם מניות שמומשו בשווי 250-300 מיליון דולר. הכול היה נראה תקין. הקצאות אופציות כשחברה מצליחה לא נראו בעייתיות, בטח לא בימי הבועה. בתור מי שיודע להריח את וול-סטריט מצוין, אלכסנדר גם דאג לשינוי שיטת התגמול לכיוון של מניות חסומות במקום אופציות, ובכך קומברס הפכה לאחת החברות שנוהגות בשיטה זו שמוערכת היום בוול-סטריט.

רווחים גדולים

אלא שמסתבר שהפרקטיקה בקומברס אומנם השתנתה, אך זו שהייתה נהוגה בה בעבר היא בעייתית. הסיבה: בקומברס הודו באחרונה, בעקבות הקמת ועדת חקירה פנימית, כי היו מקרים מסוימים שבהם הוענקו אופציות בתאריך אחד ובספרים נרשמו כאילו הוענקו בתאריך אחר. אותו "תאריך אחר" היטיב עם מקבלי האופציות, ובהם אלכסנדר, שכן על-פי רוב היה זה שער נמוך יותר, ולכן הרווח אותו גרפו המנהלים היה גדול יותר.

מאחר שאלכסנדר וודאי הבין שאו-טו-טו יהיו כבר גופים חוקיים-רגולטורים שיאלצו אותו לזוז מתפקידו, הוא התפטר ביום שני האחרון ואיתו סמנכ"ל הכספים דיוויד קריינברג ויועץ מיוחד לחברה, ויליאם סורין.

ידעו? לא ידעו? קשה לדעת בשלב הזה. מה שברור, נהנו מהתרגיל.

אלכסנדר הוא המנהל השני הישראלי בשיעור קומה כזה שמתפטר. הראשון היה אמנון לנדן, יו"ר ומנכ"ל מרקורי, אם כי אצלו הייתה חקירה רשמית של ה-SEC, רשות ניירות ערך, ואצל אלכסנדר לא. או נכון יותר לומר: עדיין לא.

האם כולם נהגו שלא קשורה? האם זו הפרקטיקה הנהוגה גם בחברות אחרות ובהן ישראליות? קשה לדעת. מה שכן, זהו סיום עגום מאוד לשתי קריירות מהמבריקות שנראו בקרב מנהלים ישראלים.