על עסקים ואנשים

שני נושאים תפסו את כותרות העתונות: מכירת ישקר וישיבתה הראשונה של ממשלת אולמרט. מה הקשר? ובכן, מה שקושר את שני האירועים, הם אנשים. אנשים שישנם, וכאלה שאינם.

שני נושאים תפסו אתמול (א') את כותרות העתונות: מכירת 80% מישקר ב-4 מיליארד דולר; ישיבתה הראשונה של ממשלת אולמרט.

מה הקשר? ובכן, מה שקושר את שני הארועים, הם אנשים. אנשים שישנם, וכאלה שאינם. האנשים שהביאו את ישקר להיות אחת החברות המוצלחות, והאנשים שמובילים את ישראל, ובכן, לא למקומות בהם נמצאת ישקר.

וורן באפט, הרוכש, הוא איש השקעות. הוא נחשב לטוב ביותר בתחומו בעולם. הוא אינו יזם, לא מקים מפעלים, אלא רוכש כאלה שכבר הוכיחו את עצמם. מה הוא מחפש בחברות אלה? על-פי דבריו, בעיקר את האנשים. ולאחר שהחליט ללכת עליהם, הוא מניח אותם לנפשם. המוטו שלו הוא לסמוך על האנשים. אפשר לומר, אולי בהגזמה, שבאפט לא קונה חברות, אלא אנשים. אפשר לומר, ללא כל הגזמה, שלשיטה הזאת יש קבלות, ועוד איזה.

האם היה באפט קונה את ממשלת ישראל? האם היה נותן בידיהם של השרים לנהל חברה כלשהי? האם היה לוקח מתוך הממשלה ולו שר אחד? בהיעדר תשובה מפיו של באפט, אנחנו רשאים להניח שאף אחד מחברי הממשלה לא יכול לבנות על כך שבאפט יראה בו את האדם הנכון שאפשר לסמוך עליו, כהגדרתו.

זו אמירה עצובה. לא רק על ממשלת ישראל, אלא על ממשלות בכלל. אולי להוציא את ממשלת ארה"ב שבה מתמנים אנשים מן הסוג שבאפט מדבר עליהם, כלומר כאלה שכבר עשו דבר או שניים בחייהם, ועשו אותו בהצלחה מירבית. מדי פעם מוצאים כאלה גם בממשלות צרפת, בריטניה ואחרות.

אצלנו זה לא קיים. היו כמה אנשים מוכחים שהגיעו במשך השנים אל שולחן הממשלה, אבל לרוב זה לא הלך, והם ברחו כל עוד נפשם בם. וכך נותרנו עם ממשלות שאנשיהן הם לרוב מהסוג שגם אנשי עסקים ישראלים לא היו מפקידים בידיהם דרגות ניהול בכירות.

למה זה ככה? מכיוון שכנראה בפוליטיקה בכלל, ואצלנו בפרט, ההתנהלות והאווירה אינן של חזון ועשייה, כפי שיש בשפע בישקר, שבה לא החברה היא העיקר אלא הפרט, לא הפרט משרת את החברה אלא החברה את הפרט.

וכך יש לנו מצב האמור להיות בלתי מתקבל על הדעת: האנשים הטובים נמצאים במגזר העסקי. לעומת זאת מי שמנהל את חיינו, את הדברים הכי חשובים לנו, את עתיד ילדינו, הם אנשים שברובם שייכים לזיבורית, לא רק העסקית, אלא לעתים גם האינטליגנטית.

וזה כן מתקבל על דעתנו. עובדה: אנחנו הרי מועצת המנהלים הבוחרת אנשים אלה לתפקידיהם. אנחנו הם אלה שאינם עושים מאמץ של ממש ליצור מצב ותנאים שיאפשרו לנו לעשות כמנהג ורטהיימר, באפט ודומיהם: לבחור את האנשים הטובים ביותר, ובידיהם להפקיד את עניינינו.

שיעור לסמי עופר

נה עוד משהו שאפשר ללמוד מוורן באפט: "בפילנטרופיה לא לדבר זה המפתח. לא תראה שום שלט שלנו על שום מונומנט".

לתשומת לבו של סמי עופר (ושכמותו).