נטיפים, זקיפים, עטלפים

הדרך אל המערה עוברת בערוץ נחל המערה, הליכה מהנה בצלם של עצי חורש ים-תיכוני טבעי, הצומח ברצף לאורך חלקים גדולים של הנחל. לא קשה להגיע: ממגרש החנייה נלך בשביל ברור (סימון שבילים אדום) במעלה ערוץ נחל המערה. בקטע הראשון של הדרך יפה במיוחד לעקוב אחר קווי-המתאר הנטויים של שכבות הסלע, בנטייה עזה וציורית. כיוון שאנו נמצאים בשוליו המערביים של קמר הרי יהודה, ניכר כאן שיפוען התלול של שכבות סלע הגיר מערבה. באזור הזה הן נבלעות תחת סלע הקירטון הלבן, הבונה את אזור השפלה. באזור הפנייה לדרך העפר המובילה למגרש החנייה אפשר לראות את קו-התפר בין שני סוגי הסלע. הקו לא ניכר רק בגון הסלע ובצורתו, אלא גם במראה הנוף הכללי - נוף הררי תלול ביהודה לעומת נוף גבעות רך בשפלה.

כעבור קצת יותר מקילומטר של הליכה, נגיע אל מערת התאומים. פתחה הקטן מטעה באשר לגודל החלל התת-קרקעי הנמצא מעבר לו, בבטן ההר. פתח המערה קבוע בצדו הצפוני (שמאלי) של הערוץ, ומספר מדרגות חצובות בסלע מוליכות אליו. מיד בכניסה למערה מכה גל-אוויר צונן ונעים. כשיסתגלו עינינו לאפילה, לא נוכל שלא להתפעל מהחלל העצום שנפער לפנינו. אנו ניצבים בפתחו של האולם הראשי של המערה. בדומה למערות אחרות בסלע הגיר, גם מערה זו היא תוצאה של בלייה קארסטית, כלומר - תוצר של המסת סלע. במעמקי המערה ימתינו לנו תוצרים נוספים, אלה שמתגבשים מחדש: נטיפים וזקיפים. ציוצים עזים ימשכו את תשומת-לבנו אל גומחות שונות בתקרה. אלה מעונותיהם של מאות עטלפים מסוגים שונים, בעיקר עטלפי-פירות אבל גם עטלפים אחרים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. בגלל נוכחותם של העטלפים במערה אסורה לחלוטין הכניסה אליה במהלך החורף. העטלפים, בדומה ליונקים אחרים, מעבירים את החורף בשינה. כל הפרעה גורמת להם להתעורר ולהפעיל את פעולת חילוף-החומרים בגוף מבלי שבחוץ יימצא להם מזון. התוצאה היא אחת - מוות, ולכן חשוב שנקפיד על כך.

יפה במיוחד להשקיף על פתח המערה עם חשכה. העטלפים יוצאים במאות מהפתח הצר. בכניסה למערה צומח עץ תאנה גדול. פרי התאנה אהוב במיוחד על העטלפים. בדרכם למערה הם מטילים את הלשלשת, שלא פעם מכילה זרעי תאנה. לזרעים קל יותר לנבוט בפתח המערה, מקום שבו נמצאים לא רק אור, אלא גם לחות. עצי תאנה הצומחים בפתחי מערות נפוצים למדי בארץ, בדרך כלל מסיבה זו.

מהאולם הראשי של המערה יורד שביל מוסדר, עם מדרגות ומעקה, אל מעמקי המערה. כשנרד יתגלו לנו חללים נוספים, עמודים גדולים של נטיפים וזקיפים, וגרם-מדרגות נוסף המוליך אל מעיין תת קרקעי, שמימיו נקווים אל ברכה מסותתת בסלע. לפי המסורת של ערביי המקום אישה עקרה שתתה ממימיהם וילדה תאומים, מכאן מקור שמה של המערה. אגדה מקומית נוספת מספרת על דרקון נורא שחי במערה, ועשה שמות בעדרי הרועים. לפיכך לא העז איש להתקרב לכאן. אחד מבני הכפרים, חמדאן, התאהב בנערה שלא ניאותה לחיזוריו. כדי להוכיח לה את גודל אהבתו הבטיח בפומבי כי ייכנס למערה, ינעץ בירכתיה יתד וישוב אל אהובתו. למחרת היום יצא לדרך כשתושבי המקום מלווים אותו במבטים רוויי דאגה. חמדאן נכנס למערה ללא חת, גישש את דרכו באפילה עד לירכתיה, ושם כרע ברך כדי לנטוע את היתד. אולם, משהשלים מלאכתו ונפנה לקום, גילה שהוא מרותק למקומו ללא יכולת לזוז. מרוב בעתה קפא במקומו ומת. רק לימים התברר שמחמת האפילה נעץ את היתד באדמה דרך כנף מעילו. מסיבה זו קרוי העמוד הגדול ביותר במערה עמוד חמדאן. בצאתנו מהמערה לא נותר לנו אלא לשוב על עקבותינו באותה דרך שבה באנו, שעשויה להיראות שונה לחלוטין בכיוון ההפוך.

עונה מומלצת: כל עונות השנה, למעט החורף. בעונת החורף (אמצע אוקטובר עד אפריל) הכניסה למערה אסורה בשל שנת החורף של העטלפים!

התאמה: לכל המשפחה.

קושי מסלול: קל!

אורך מסלול: 2.5 ק"מ.

משך מסלול: כשעתיים וחצי.

מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים".

ציוד נדרש: נעלי הליכה עם סוליות טובות (רצפת המערה חלקה!), פנסים.

הערות: מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. רצפת המערה חלקה מאוד, ופזורים בה בורות רבים, לפיכך חשוב להקפיד על הליכה בשביל המסומן בלבד, ולהשגיח היטב על הקטנים שבין מטיילים.

איך מגיעים (מהמרכז):

נוסעים בכביש ירושלים-תל-אביב (מס' 1) עד למחלף שער הגיא. פונים דרומה לכיוון בית-שמש בכביש 38. מיד אחרי קניון בית-שמש (אזור התעשייה) פונים שמאלה, וממשיכים ישר עד לשילוט המכוון למערת התאומים