פסטיבל המזלג, חגיגות הצלחת

עפרה גנור לוקחת על עצמה את תואר החלוצה. גנור, מסעדנית ותיקה והבעלים של מסעדת "מאנטה ריי" בתל-אביב, היא זאת שהביאה לארץ את בשורת פסטיבלי האוכל, לפני 11 שנה. "זה היה לפני הפריחה הגדולה של תחום הקולינריה בארץ", היא נזכרת. "לפני תוכניות הבישול והשפים הסלבריטאים, רצינו להעביר מסר שגם אנחנו שווים, גם לנו יש סצנת מסעדות, ושאנחנו 'על המפה'". פסטיבל "טעם העיר" הראשון היה אירוע מצומצם, כמעט חשאי, שהתקיים ברחוב הארבעה בתל-אביב. בעשור שחלף מאז, תפח פסטיבל "טעם העיר" והתעצם, והשתלט על פארק גני-יהושע.

הקונספט לקוח מאירועים דומים ברחבי העולם: מסעדנים מקומיים מתאגדים להציג את מרכולתם במקום אחד. במשך ימי הפסטיבל מוגשות מנות במחיר שווה לכל נפש (כ-20 שקלים), והסועדים יכולים לעבור מדוכן לדוכן, לטעום ולהתרשם. בסופו של דבר, מקווים המציגים, יגיעו הטועמים למסעדה לאכול ארוחה במחיר מלא.

בארץ יש לאירוע גוון קצת שונה, שלא קיים באירועים המקבילים בעולם. בנוסף למסעדות המציגות יש גם דוכני מזון של מחלבות, יצרני שמן זית, תבלינים, בשרים, חמוצים ועוד. מאירוע שהיה מאוד תל-אביבי, הפך "טעם העיר" לפסטיבל ארצי ממש. עוד תנופה נתנה תחנת-הרכבת במרכז הירידים, שהפכה את האירוע לנגיש כמעט לכל תושבי הארץ.

בכל שנה מתארחות גם מסעדות מחוץ לתל-אביב: אידי מאשדוד, כרמים מסגולה. השנה תגיע מהצפון הרחוק מסעדת "נחלים". גנור: "בשנתיים האחרונות יש פריחה גדולה מאוד של מסעדנות בפריפריה - ראשון-לציון, רחובות, גדרה, כפר-סבא - יש מסעדות נהדרות גם מחוץ לתל-אביב, והפריפריה הולכת ומתקרבת מהבחינה הזאת למרכז. יש צימאון גדול בפריפריה למסעדות כחוויה של בילוי".

תופעה מעניינת שמתרחשת בפסטיבל היא הקהל הצעיר שמגיע לטעום. גנור רואה תופעה זו כאחד היתרונות של האירוע: חשיפה של דור חדש של סועדים לסצנת המסעדות: "באים חבר'ה צעירים, ופתאום הם רואים שאוכל זה לא רק 'נאפיס'..." .

אירועי הזלילה מתרבים

"טעם העיר" היה החלוץ, אבל בשנים האחרונות, במיוחד בעונה הזאת של תחילת הקיץ, מתווספים אליו פסטיבלים ואירועי זלילה נוספים. חלקם אורבניים ומקומיים, חלקם משלבים תיירות ואוכל, ויש אפילו שעורכים פסטיבלים פרטיים, בתוך מסעדה אחת. הכול כדי שנצא קצת מהבית ולא נשכח את הארנק.

בלב תל-אביב, ברחוב נחלת בנימין המאובק, מעוזן של חנויות טקסטיל, מתקיים זה שנתיים פסטיבל אוכל מקומי. כל מסעדה מציעה תפריט מיוחד, עם מנות מוזלות לטובת האירוע, והמארגנים מנסים להוסיף גם נדבך תרבותי-פסטיבלי בנוסף לאוכל. "כשיצטרפו אלינו עסקים שאינם רק בתחום האוכל, למשל מעצבי שיער, חנויות מוזיקה ואופנה, אז נדע שהחזון הושלם", אומר ישי אורן, הבעלים של מסעדת "תהל" ברחוב. בינתיים, לכבוד הפסטיבל, הזמינו המסעדנים מעצבי-אופנה למכור ממרכולתם, ואף העמידו לרשותם חנות, בתור הצדעה לרחוב הכי טקסטילי בתל-אביב. אורן מספר שהיוזמה לאירוע הגיעה מכל בתי-האוכל שברחוב. בתקופת הפסטיבל הם מניחים בצד את היריבות העסקית ומשלבים ידיים בהרמוניה, ואפילו מעודדים את המבקרים לעבור ממסעדה למסעדה ולא לעצור במקום אחד.

הקהל שמגיע לפסטיבל הוא אותו קהל שמגיע לאכול במסעדות במשך רוב השנה. פילוח מדויק ויעיל. אורן מספר שלמסעדת "תהל" היה בעבר דוכן ב"טעם העיר", אבל לא עוד. היתרון האנושי שעפרה גנור גאה בו, הוא דווקא חיסרון בעיני אורן: "הקהל שמגיע לאירוע צעיר מדי, ולא מגיע אחר-כך למסעדה. בנוסף, התנאים של בישול בשטח לא התאימו להוציא אוכל ברמה מספיק גבוהה. האוכל שאני יכול להגיש ב'טעם העיר' לא עושה לי כבוד ולא משקף נאמנה את המסעדה שלי".

גם פסטיבל נחלת בנימין אינו נטול מגרעות; בשנתיים לקיומו הוא סבל מבעיית לוגיסטיקה ושירות קשה: המסעדנים לא הצליחו לעמוד בלחץ הקהל, והרחוב הצפוף הפך לפקעת עצבים. נראה שאירועים מסוג זה נועדו להיות צפופים.

כאמור, בשנים האחרונות סצנת המסעדות הפריפריאלית התפתחה פלאים. מסעדות חדשות הוקמו, וחוויית הסעידה מחוץ לתל-אביב השתדרגה מאוד, ואיתה באו גם הפסטיבלים. חברת "פה אחד" מפיקה את פסטיבל "שף תאכל" בשרון, בשפלה ובדרום. זה לא ממש "תל-אביב", אבל גם לאכלנים המקומיים בבאר-שבע, באשדוד או בראשון-לציון מגיע לאכול טוב ובזול כמה ימים בשנה, מבלי להרגיש מקופחים. עם זאת, אין ממש קשר בין האירוע הזה לבין פסטיבל מסעדות במובן של "טעם העיר" וערים גדולות בעולם. הפסטיבלים של "שף תאכל" כוללים תפריט מיוחד בכל אחת מהמסעדות, במטרה למשוך קהל בכל פעם למסעדה אחת.

אוכלים גליל, אוכלים כינרת

אירועי אוכל הם לא רק פסטיבל-ענק בפארק הירקון, בחודש מארס האחרון ערכו מספר מסעדנים בכל רחבי הארץ את "פסטיבל הארטישוק", שבמהלכו הגישו מנות ארטישוק מיוחדות. מסעדני עמק יזרעאל התאחדו לפסטיבל "טעמים בעמקים", שבמסגרתו הציעו ארוחות מוזלות, במטרה לחשוף את הקהל למסעדות האזור ולהזרים קצת דם חדש בעורקים. גם מסעדני רמת-הגולן ואזור סובב כינרת התהדרו בפסטיבל קולינרי משל עצמם, "טעם כינרת, טעם גולן". הפסטיבל הזה התמקד בגידולים האופייניים לאזור: תפוחים בגולן, תמרים בעמק. אירועים כאלה הם בעיקר תיירותיים, ומטרתם לחשוף את הקהל למסעדות באזורים שמחוץ לצנטרום של הפיילה.

המגזין הקולינרי "על השולחן" קיים פסטיבל אפייה, ומתכנן גם פסטיבל אוכל ענקי בנובמבר הקרוב, כולל שוק איכרים ראשון מסוגו, כדוגמת הפסטיבלים הגדולים שעורך מגזין GoodFood הבריטי.

ויש מסעדנים שעורכים לעצמם פסטיבלים פרטיים: ב"זוזוברה", מסעדת נודלס בהרצליה, חוגגים שבע שנים עם תפריט מיוחד לעשרה ימים בלבד: "7 שנים, 7 טעמים, 7 ארצות", במסעדת "קום איל פו", חברת אופנה שיש לה גם מסעדה בתל-אביב, חוגגים את השקת הקטלוג החדש בחודש "תפריט שחיתות" עם מנות מיוחדות. ב"אודאון", גם היא מוסד תל-אביבי מוכר, ערכו בחודש שעבר פסטיבל וודקה עם קוקטיילים ומנות מלאות אלכוהול. באחד הסניפים של מסעדת ההמבורגרים Black מארח צחי בוקששתר ארבעה שפים חברים למיני-פסטיבל של ארוחות מיוחדות במהלך חודש מאי, וזה רק לקט רנדומלי. נדמה שבאביב הזה כמעט אין ברירה מלבד לשנס מותניים, לשחרר חגורות וארנק, ולצאת לאכול משהו. "