אופטימית

ישנם מקומות, למשל כאן, בהם המילה "שלום" היא לא הרבה יותר מאשר מאובן חי, מילה של כל מני נאיבים, של ילדים שמציירים בצבעי יסוד. אף אחד לא מדבר על צדק ואף אחד לא מדבר על שלום, מקסימום מדברים על התנתקות, התכנסות, היפרדות, התבדלות. האמנית הצרפתייה קלרה האלטר, לעומת זאת, קיבלה בשנת 2000 החלטה מוזרה: שלום היא המילה היחידה אותה היא כותבת, ולא סתם - אלא בחמישים שפות שונות ובכל רחבי העולם.

הערב, תציב האלטר 20 אוהלי שלום בטיילת ארמון הנציב בירושלים, עליהם המילה שלום בחמישים שפות. בתוך האהלים יופיעו מסכים ועליהם יועברו באמצעות האינטרנט מסרים של שלום מכל רחבי העולם. גם את מצוק אבו תור תכסה האלטר ביריעת בד ענקית שעליה, כמובן, המילה שלום.

"דווקא בגלל שזו מילה מנוכרת, כזו שכבר לא חושבים על המשמעות שלה, אני רוצה לעשות לה תיאטרליזציה," מסבירה האמנית הצרפתייה-יהודייה, השוהה בימים אלה בישראל, לרגל ההצבה, "אני רוצה לשבש את השימוש הרגיל במילה ולהפוך אותה לנראית שוב, שיקראו אותה מחדש. בגלל זה פה בירושלים כל מילה על המצוק תהיה בגודל של חמישה מטרים".

" אפשר להסיק מכך שבניגוד לרוב האמנים כיום, את מאמינה בכוחה של האמנות לשנות את המציאות?

"אני לא חושבת שהאמנות יכולה לעשות הרבה - הרי זה מצחיק, אבל היא יכולה לעשות משהו. ז'אק שירק אמר שיכול להיות שהשלום איננו טבעי לבני האדם. אחרי שהוא אמר את זה חשבתי - אם שלום הוא לא טבעי, אז הוא מוכרח להיות תרבותי, וכאן נכנס התפקיד של האמנות. אני חושבת שהאמנות היא הווקטור להומאניות, כלומר, היא יכולה להיות מה שהופך את בן האדם לאנושי.

"שני דברים מעניינים אותי במילה: הראשון הוא המשמעות, שהיא בעיני אוניברסלית; והשני הוא הקליגרפיה. הכתב מאד יפה, בכל השפות, במיוחד השפות הלא לטיניות, מהמזרח הרחוק. בשבילי הכתיבה היא פשוט ציור, זה תענוג לכתוב את המילים".

לא מנותקת

את סדרת מיצבי השלום שלה סיפתחה האלטר בקיר למען השלום (בהשראת הכותל המערבי) שהוקם מול מגדל אייפל בשנת 2000, המשיכה במגדל לשלום בסט. פטרסבורג שהוקם במלאת 100 שנים לעיר, ומשם עברה לדלתות השלום בהירושימה - לציון 60 שנה להטלת הפצצה. שלושת אלו הם מונומנטים פיסוליים קבועים שנעשו בשילוב עם האדריכל ז'אן מישל וילמוט. המיצב של ירושלים שונה מהם בכך שהוא זמני, אבל האלטר מספרת שכבר קיבלה הצעה לבנות גם בירושלים מבנה קבע, "זה עדיין לא סגור, מדברים על זה, אבל אני מאוד שמחה, ומקווה שזה יקרה". חידוש נוסף הוא, שזו הפעם הראשונה בה מציבה האלטר את המסרים האוניברסאליים, הפשוטים האלה שלה, בקו האש ממש, מה שעשוי להעצים את האפקט - לחיוב או לשלילה, ואולי גם להעשיר את מרכולתם של הציניקנים.

אך לזכותה של האלטר יאמר שהיא רחוקה מדימוי האמנית המנותקת שנחתה עלינו מהחלל עם הרעיונות המופשטים שלה. האלטר מכירה היטב את הנפשות הפועלות באי-השלום הישראלי, מדברת עברית, מחזיקה חברים בכל רחבי הארץ כולל השטחים הכבושים והספיקה להיפגש עם ערפאת.

בשנת 1967 הקימה יחד עם בעלה הפילוסוף היהודי מארק האלטר וקבוצה של עוד כמה צרפתים את הועד למען השלום במזרח התיכון. כחלק מאותו מאמץ ייסדה האלטר את כתב העת הפוליטי Elements שהוקדש לסכסוך. ב-Elemets הופיעו ראיונות עם דמויות מרכזיות בזירה, כמו ערפאת, שרון, סעדת, עמר מוסא, רבין, פרס, וכתבו בו סופרים ואנשי רוח משני הצדדים, כמו מחמוד דרוויש, עמוס עוז, טאהר בן ג'לון, דוד גרוסמן, נגיב מחפוז, א.ב יהושוע, אמין מעלוף ועוד.

"משפחת האלטר עבדה למען השלום בתקופה קשה מאד", נזכר הסופר א.ב יהושוע, "תקופה בה אי אפשר היה בכלל להיפגש פנים אל פנים, בתקופה שהם לא רצו לגעת בנו אפילו. הכרתי אותם בפגישות חטופות, היא ובעלה ניסו לעבוד בנושא הזה, זו הייתה תרומה חשובה - להתחיל לסלול את הדרך הזו".

"זה היה בתקופה שבה הפלסטינאים לא רצו לדבר עם הישראלים. אנחנו רצינו לעשות משהו בנידון וכתב העת היה באמת מקום שבו הם דיברו בכל זאת", אומרת האלטר, שבמשך שנים רבות, עד לסגירת המגזין בשנות ה-70, הסתובבה בישראל, מצרים ולבנון וניסתה לייצר דיאלוג.

" זה לא היה מסוכן?

"הייתה לי מטרה, אבל נכון שאתה מוכרח להיות גם קצת הרפתקן בשביל לעשות דבר כזה. נפגשתי בלבנון עם ערפאת ועם כל הקבוצות. כשהייתי בבירות אמרתי להם שאני יהודיה ופעם אחת התקשרו אלי, אמרו לי לבוא למקום מסוים ועשו לי משפט, הם טענו שאני מרגלת. אבל גם בארץ קרו לי דברים משונים - כי דיברתי על שלום בתקופה שזה לא היה מקובל. בשנות ה-70 עזר וייצמן סילק אותי מהמשרד שלו. כך שהקושי היה משני הצדדים".

" למה כתב העת נסגר?

"סגרתי אותו אחרי יום כיפור כי חשבתי שלא צריך אותנו יותר, שהיהודים והפלסטינאים כבר יכולים לדבר אחד עם השני. אבל זה היה רק כמעט, כל פעם זה כמעט, אבל זה לא בא. ועכשיו כשאני שומעת מה אומר החמאס, אני מרגישה שאני חוזרת לתקופה שבה ערפאת דיבר ככה. חשבתי על הרעיון של להחזיר את כתב העת. אבל בניגוד לרבים אחרים אני לא חושבת שהמצב היום יותר גרוע, אני חושבת שהוא יכול ללכת רק בכיוון יותר פוזיטיבי. אני חושבת שהחמאס מסוגל אם הוא רוצה לעצור את הפיגועים. זה לא כדאי להם להמשיך ככה, אין להם סיכוי ואמרתי את זה בזמנו גם לערפאת. אני חושבת שהם ישתנו, גם העם הישראלי וגם הפלסטיני נמאס לו כבר מהמלחמות. לא מוכרחים לאהוב אחד את השני, אבל אפשר להכיר בקיום אחד של השני".

בלי דירה בת"א

ב-25 במאי יקופלו אוהלי השלום של האלטר ויועברו לצרפת, שם הם יוצבו במרכזי ערים שונות, שקנו את האוהלים. המיצג עצמו הוא בעצם רק חלק ממכלול אירועי העונה הצרפתית Voila!, שמתקיימים ברחבי הארץ בשיתוף הממשלה הצרפתית. "לאירוע הפתיחה יגיע שר החוץ הצרפתי ומה שגדול הוא שזו הפעם הראשונה שבה הממשלה הצרפתית מעורבת בדבר כזה בירושלים, מפני שצרפת לא מכירה בירושלים השלמה", מדגישה האלטר באמירה אופיינית ליהדות צרפת, שמבקשת לשמור על הממשל לצידה. יחד עם זאת, היא אינה שותפה לפרנויה שתקפה רבים מיהודי צרפת בעקבות פרעות העת האחרונה. "בצרפת אנחנו עושים דברים דומים למה שעשינו פה, אנחנו מקיימים שותפות עם הצרפתים ממוצא ערבי ומדברים. יש את העניין של ערבים צרפתים שהתיקו את הסכסוך לשם וטוענים שהם פלסטינאים. זה לא נעים, אבל אני אישית לא חושבת שיש פה סכנה. זו לא אנטישמיות וזו בכלל לא בעיה של היהודים, זו בעיה של הערבים".

" אז את לא מתכוונת לקנות דירה בתל אביב בקרוב, כמו כל הצרפתים?

"זה נעים שיש לך דירה בתל אביב או קיסריה, זה ברור. אם הייתי קונה פה בית זה היה דווקא במדבר, אני מאוד אוהבת את המדבר. בינתיים אני רק חושבת על זה". "

מיצב "אוהלי השלום" בטיילת ארמון הנציב והמצוק של אבו-תור יהיה מואר ופתוח לקהל הרחב חינם, בשעות 10.00-22.00, מ-17.5.06 ועד ה-25.5.06. מסרים למען השלום שיופיעו במסכים שבאוהלים אפשר לשלוח דרך האתר http://www.peacetentsclarahalter.jerusalem.muni.il