על נהרות ניו אורלינס ישבנו ובכינו

העיר, שהיתה בעבר אחת מסמליה המובהקים של התרבות והאמנות האמריקנית, סבלה יותר מכל מפגעי הטבע שייצרה הסופה קטרינה, ועדיין לא מצליחה לחזור לעצמה כ-9 חודשים לאחר האסון.

ריצ'ארד גרובר (Richard Gruber), האוצר הראשי של מוזיאון אמנות הדרום בניו-אורלינס, מספר שמחזור העסקים של מייצגי התרבות והאמנות בניו-אורלינס עומד כיום על 10% בלבד מהיקפו טרם הסופה.

"מרבית האנשים שעסקו בתרבות ואמנות לא חזרו לעיר, והדבר מאט מאוד את קצב השיקום שלה. צריך להבין שניו-אורלינס היא אחד ממוקדי התרבות הוותיקים של האומה האמריקנית, והיתה אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של העיר ושל מדינת לואיזינה כולה.

"מלבד הערכים הכלכליים, חשוב להבין שהאמנות והתרבות תפסו נדבך משמעותי בהווייה של ניו-אורלינס, והיו למעשה שמה השני של העיר", אמר לאחרונה גרובר בצער בראיון שהעניק לערוץ טלוויזיה מקומי.

המספרים עצמם מלמדים, כי בשנת 2004 ביקרו בניו-אורלינס כ-25 מיליון תיירים, שהותירו בקופתה של מדינת לואיזיאנה כ-10 מיליארד דולר, וייצרו כ-120 אלף מקומות עבודה לתושבי האזור. המספרים של 2005 אמנם לא מייצגים על רקע פגעי הסופה שהשביתה את העיר כמעט למשך חצי שנה, אך לעת עתה החזאים לא אופטימיים גם לגבי 2006-2007.

על רקע המצב העגום, זכתה לאחרונה ניו-אורלינס לסיוע מיוחד של כ-2 מיליארד דולר מכספי תרומות, שיועדו בעיקר למימון הנזקים שספגו מוסדות התרבות בעיר.

הכספים שקיבלה ישמשו לבניית מוזיאונים חדשים, וכן לשימור מוסדות שנפגעו בסופה. בין היתר, יבוצעו גם עבודות רסטורציה בפסלים, ציורים ומוצגים ארכיטקטוניים שניזוקו. בנוסף, יסייעו הכספים לשיקומם של המלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח) הרבים שפעלו בה, שכמעט ונכחדו נכון להיום.

מרבית כספי התרומות לעיר, שהוקדשו לשיקום מעמדה התרבותית, הגיעו מקרן גטי (Getty Foundation) על שמו של ברון הנפט האמריקני, ג'ין פול גטי (Jean Paul Getty), שהיה ידוע בחיבתו ליצירות אמנות. מלבד זאת, הוגש לעיר סיוע גם על ידי הקרן הלאומית האמריקנית לשימור מבנים בעלי ערך תרבותי-היסטורי.

ניו-אורלינס עצמה קמה ב-1718 ונחשבה עד לא מזמן לאחת מבירות התרבות הבינ"ל, על רקע היותה בית לכ-40 אלף מבנים היסטוריים בני מאות שנים. על פי נתונים שנאספו בסוף שנת 2005, עולה שכ-75% ממוסדות התרבות והמלכ"רים שפעלו בשם התרבות בעיר טרם נפתחו.

בנוסף, מספר התושבים שנמדד בעיר באותה תקופה הגיע לכ-80 אלף איש בלבד, כשישית מהאוכלוסייה שהתגוררה בה בעבר. על פי הערכות, עד סוף העשור צפויה האוכלוסייה לגדול לכ-250 אלף איש, כמחצית ממספר האנשים שהתגוררו בעיר טרם הסופה.