עמודי התאורה הומצאו עבור חברות הסלולר

לצורך עניין זה כבר אושרה תמא/36/א, האוסרת להקים מתקני שידור על קרקע באזור עירוני. תוכנית זו, שאושרה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה ב-30.5.02, באה להתוות את הקווים המנחים להתקנת אנטנה סלולריות.

בסעיף 23.1 להוראות של תקנון התוכנית נקבע: "באזור בנייה עירונית תותר הקמת מתקן שידור קטן שלא על גג מבנה בתנאי שישולב במתקני תשתית ושהגודל המירבי של הנלווים לא יעלה על... ובכפוף לשילוב בסביבה על-פי הנחיות מהנדס הוועדה המקומית".

המטרה של סעיף זה היתה לעודד ככל האפשר להימנע מבניית אנטנה סלולרית על הקרקע, אלא אם כן היא משתלבת עם תשתית עירונית קיימת.

לאחרונה, בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דן בסוגיה זו מזווית מעניינת: מה קורה כשאין כל תשתית עירונית שניתן לשלב בתוכה את האנטנה הסלולרית, ויוצרים תשתית כזו כדי להכשיר את הרקע לאישור של הקמת אנטנה סלולרית?

העניין היה בעת"מ 1183/06, ועד הבית ברחוב איינשטיין 34 תל-אביב ואח' נ' עיריית ת"א ואח'. בעניין דנן, עיריית ת"א אישרה תוכנית להקמת עמודי תאורה ברחוב בגובה 30 מטר, והעותרים טענו כי כל מטרת אישור תוכנית זו אינה אלא ליצור את התשתית המתאימה, כדי שחברות סלולריות יוכלו להתקין את האנטנה על עמוד תאורה זה. להוכחת טענותיהם הם טוענים, כי עמודי התאורה הקיימים הינה בגובה 12 מטר, ואין כל הצדקה תכנונית לאשר תוכנית של עמודי תאורה כה גבוהים.

החברות הסלולריות טענו מצידן, שעמודי התשתית ממלאים פונקציה כפולה של תאורה ומתקן שידור זעיר, ואין חשיבות מהו האלמנט הדומיננטי.

השופט עוזי פוגלמן, בקבלו את העתירה, דוחה את טענת הסף של החברות הסלולריות, אשר על פיה אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעת התכנוני של רשות התכנון, כל עוד לא חרגה הרשות התכנונית ממתחם הסבירות.

השופת פוגלמן בדעה, כי השאלה הניצבת בפניו הינה שאלת פרשנות של הוראה בתוכנית מתאר ארצית, והשאלה האם בנסיבות העניין מתקני השידור שולבו במתקני תשתית במשמעות ההוראה של תקנה 23.1 שנידונה לעיל.

בעניין זה השופט פוגלמן מסתמך על הלכת ע.א. 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית פ"ד נ (2) 466, אשר בה נקבע, כי בית המשפט מינהלי בוחן את חוקיות של תוכנית בנין עיר ואם נקבע כי תוכנית בניין עיר הינה חיקוק, אזי נקודת המוצא היא כללי פרשות של דברי חקיקה כלומר:

"נקודת המוצא בפרשנות התוכנית, כמו בפרשנות כל דבר חקיקה, היא לשון התוכנית, לה יש ליתן את המשמעות המקובלת והרגילה (א' ברק פרשנת במשפט (כרך שני-פרשנות חקיקה, תשנ"ג) 82 (להלן: "ברק"). כלל פרשנות נוסף, החל אף הוא על פרשנות תוכנית מתאר, הוא הכלל המבקש להתחקות אחר מטרת התוכנית וליתן לה פרשנות המגשימה את תכליתה".

השופט פוגלמן בדעה, כי יש להבין את מטרת ההוראה הנדונה גם מהכותרת של תקנה 23 הנדונה, המציינת "הצטרפות והשתלבות עם עצמים ומבנים קיימים". מכאן נשאלת השאלה, האם ניתן להתיר הקמת מתקן שידור שישולב במתקן תשתית חדש?

השופט פוגלמן מוכן לקבל את הדעה, שההוראה הנדונה סובלת פרשנות, שלפיה אין הכרח שהמתקן יהיה קיים בכדי שיצמידו לו מתקן שידור, וניתן ליצור מתקן חדש ולהצמיד לו מתקן שידור.

עם זאת, השופט פוגלמן מגיע למסקנה, כי נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בקביעת מיקום התרנים, אשר לא אושרו על ידי רשות מוסמכת.

כמו כן אין לקבל את טענת החברות הסלולריות, לפיה אינטרס ההסתמכות שלהן מצדיק הישארותו של מצב הקיים בעינו. השופט פוגלמן קובע, כי הפגם שנפל היה כה חמור, עד שלא ניתן להשלים עם היתר אשר חורג מהתכנון התקף. אשר על כן לא הוכח כי קיומם של עמודי התאורה חיוני, ונראה לבית המשפט שעמודי התאורה הומצאו בכדי שחברות הסלולריות יוכלו להקים את מתקניהם.

לכן השופט פוגלמן קובע, כי על החברות לחפש מקומות אלטרנטיביים. מאחר והמתקנים כבר הותקנו, ניתן להן פרק זמן של שמונה חודשים, אשר במסגרתו יהיה עליהן לחפש מקומות אלטרנטיביים ולהוציא את היתרי בנייה כדין.

הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.