פיילוט

מבצע אנטבה ("מבצע כדור הרעם" כפי שנקרא במקור, או "מבצע יהונתן" כפי שהתכנה לאחר סיומו ולאחר מות יוני נתניהו), הפך למותג ולבסיס של תעשיית מוצרים שלמה. זהו המבצע הצבאי המתועד ביותר של ישראל, ונכתבו עליו כעשרים ספרים (עשרה מהם בעברית), כשחלק מהם מופיעים זמן קצר לאחר סיום המבצע. בין הכותבים היו עיתונאים כמו אורי דן (שחיבר ספר בעברית וסייע בספר באנגלית על הנושא. דן התגאה בכך שהצליח לדבר עם אידי אמין בטלפון זמן קצר לאחר המבצע), זאב שיף וישעיהו בן פורת ועוד רבים אחרים. נראה שכל אחד מהספרים פרסם גירסה של מישהו אחר מהמעורבים. אל אנשי העט הצטרפו לפחות שלושה נוסעים שונים במטוס החטוף שפירסמו ספרים ויומנים על חוויותיהם במהלכו. אבל השטף האדיר של ספרים בכל הקשור במבצע לא הסתכם בספרים תיעודיים.

הספר

הסופר שרגא גפני שהתפרסם בכינוייו אבנר כרמלי ואון שריג כמחבר סדרת "הספורטאים הצעירים" ו"דנידין" חיבר סדרה של לא פחות מארבעה ספרים בשם "ידידות ומאבק", שבה תיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים המצטרפים למבצע החילוץ של צה"ל על מנת לחלץ ידידים שנכלאו במטוס. את הספרים האלה הוא פירסם תחת השם הבדוי "איתן דרור".

אוריאל אופק, סופר ילדים ידוע אחר, פירסם "ספר בשם "הפשיטה הגדולה שלי" (1978) שבו תיאר את הרפתקאותיו של ילד שבמהלך צילום סרט שאמור לתאר מבצע צבאי נועז ותוך כדי הצילומים מטוסו נחטף לארץ אפריקנית דמיונית וניצל בפעולה צבאית נועזת. אופק שינה את השמות ויצר סיפור בדיוני אבל לכל היה ברור לאיזה ארץ ולאיזה רודן הוא מתכוון.

גם המבוגרים לא קופחו וקיבלו את מנת אנטבה שלהם, פלוס סקס ואלימות. "מוות באוגנדה", ספר למבוגרים שפירסם לסלי ס. תונרג (שמו הבדוי של המשורר ישראל גרנות) תיאר את הרפתקאותיו של

המליונר ההרפתקן חובב המין מני לייט שמסתבך עם קבוצת טרוריסטים ומוצא את עצמו לאחר מגוון של משגלים וקרבות קראטה בסגנון פטריק קים (שגרנות היה אחד מהכותבים האנונימיים של ספריו), מעורב במבצע אנטבה. ההוצאה הגאה הצהירה על העטיפה, "חושף אור על כל המאורעות סביב מבצע אוגנדה ועל התוכנית המלאה של כנופיות הטרור באירופה שחטיפת המטוס הייתה רק חלק ממנה!".

הסרט

אך מובן שבכך לא הסתכם העניין במותג "אנטבה". הסיפור היה גדול מדי, דרמטי מדי והוליוודי מידי - מהיר, אלגנטי וכמעט ללא נפגעים, פרט לאחד שניתן יהיה לבכות עליו. שני אולפנים התחרו על הסיפור. "האחים וורנר" תיכננו לעשות סרט על המבצע בישראל ושלחה לכאן נציגים ,אך אלו נסוגו כשנתקלו בנבכי הביורוקרטיה הישראלית והחליטו שיהיה זה מהיר יותר וזול יותר לעשות אותו ללא כל קשר לישראל. התוצאה הייתה סרט הטלביזיה "נצחון באנטבה" בבימויו של מרוין חומסקי עם כוכבים כמו קירק דוגלאס, אנתוני הופקינס בתפקיד יצחק רבין, ברט לנקסטר בתפקיד שמעון פרס, ליז טיילור בתפקיד נוסעת חטופה וריצ'רד דרייפוס בתפקיד יוני נתניהו ועוד שפע של שחקנים הוליוודיים בדרגה גימל בתפקידי שרים ישראליים ידועים פחות כמו חיים בר לב, יגאל אלון וגד יעקובי.

חברה אחרת יצאה זמן קצר לאחר מכן עם הסרט "הפשיטה על אנטבה" בבימוי של אירוין קרשנר (לעתיד במאי "האימפריה מכה שנית " בסדרת "מלחמת הכוכבים"), עם כוכב סרטי הפעולה המפורסם צ'רלס ברונסון בתפקיד דן שומרון, פטר פינץ' בתפקיד יצחק רבין ועם יפת קוטו בתפקיד אידי אמין. במסע היח"צנות הנרחב נאמר כי, "רק צ'רלס ברונסון מסוגל לעשות מבצע אנטבה אמיתי".

הגירסה השלישית והמפורסמת מכל הייתה של מנחם גולן שעשה סרט ישראלי למהדרין עם יורם גאון בתפקיד יוני ועם שפע שחקנים ישראלים ידועים בתפקידי משנה שונים, עם השחקן הגדול קלאוס קינסקי כטרוריסט גרמני, ושמעון עדן, בעל מועדונים מגרמניה (ושחקן חובב), בתור קברניט אייר פראנס. בשנים האחרונות טען גם הפוליטיקאי הססגוני עוזי כהן שהופיע בתור אידי אמין בסרט, אבל שמו נעדר מהקרדיטים.

המאבק בין חברות הסרטים היה כה גדול עד שכותב ספרי וסרטי "הסנדק" מריו פוזו פירסם כתבה ענקית על הנושא בכתב עת אמריקני שבו הזהיר את מדינת ישראל מהתככים ההוליוודים שיגרמו לכך שישראל לא תראה פרוטה מהסרט. עצתו של פוזו לישראל הייתה:

"קחו 200 מאנשי הקומנדו הקשוחים ביותר שלכם, העלו אותם על מטוסי התובלה חמושים יחד עם טנקים ותותחים ,הנחיתו אותם על המדשאה של מלון בוורלי הילס והציגו את דרישותיכם. אלפי תסריטאים כוכבים במאים ושחקנים יזנקו מבתיהם שעל חוף מאליבו ומאחוזותיהם שבבוורלי הילס ויצטרפו למאבקכם בדרך אל כספות הבנק של האולפן. ואולי רק אז תזכה ישראל לקבל את האחוזים של .הוליווד תתרגז? מה פתאום? אחרי שהעשן יתפזר יטוסו שמונה אילי סרטים לתל אביב ועימם רעיון גדול לסרט חדש: 'אנטבה חלק' ב' הפשיטה על בוורלי הילס'".

המחזמר

העיסוק התרבותי האינטנסיבי במבצע אנטבה עזר להפוך אותו, ואת יוני נתניהו, למיתוסים ישראלים גדולים. במהלך השנים התחילו לצוץ גם מלחמת גרסאות בנוגע למה באמת התרחש במבצע, כשהמאבק העיקרי מתנהל בין איש סיירת מטכ"ל דאז, מוקי בצר, לבין אחיו ואביו של יוני נתניהו. מאבק שלא פגע במיתוס שנוצר סביב נתניהו, ושספק אם אי פעם יגיע להכרעה.

אך למרות הדעה הפופולרית, זמר קצר לאחר המבצע הופיעו גם קולות שניסו לייצר לו דה-מיתולוגיזציה. בעיתון "העולם הזה", בתגובה חריפה למה שכונה שם "פסטיבל אנטבה", התפרסם סיפור קומיקס של חנוך מרמרי, קובי ניב ודודו גבע בשם, "תשוקה באנטבה: סיפור הסרט הפורנוגראפי הראשון והיחיד על מבצע אוגנדה". זהו סיפור משעשע ונועז המתאר את הטרוריסטיות כגברות סאדו-מאזו המקיימות אורגיות חשק עם השבויים והוא מסתיים עם תמונה ברורה של אחת הניצולות מבצעת מין אוראלי בחייל המציל אותה.

מכה נוספת חטף המבצע בה-1993 עם "מבצע אנטבה - המחזמר", שאותו יצרו אתגר קרת ויונתן בר גיורא. המחזמר זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו ותואר כשילוב של סאלאח שבאתי עם תותחי נברון. גם עלייתו של בנימין נתניהו לשלטון ב-1996, וההתנגדות שהתגלתה כלפיו בקרב חוגים רבים, כרסמה אולי במעמדו של אחיו כגיבור הבלתי מעורער של המבצע.

באלף החדש מבצע אנטבה עדיין נוכח, הפעם בגרסאות אינטימיות יותר, כמו למשל הסרט "מיס אנטבה" (2003), שמתאר את המבצע דרך נקודת מבט של ילדים. שנתיים קודם לכן אצרה המאיירת רחל אליה-אחונוב תערוכה מיוחדת של קריקטורות שהופעו בעיתוני העולם על המבצע, חלקן חיוביות וחלקן אנטישמיות, כמו אלו שהופיעו בעיתונות הרוסית והערבית. קרקיטורה שהופיעה במגזין "ניוזוויק" תיארה את סופרמן עם מגן דויד על חזהו עף עם שבויים בידיו מאפריקה.

דומה שמאז מבצע אנטבה לא זכה שום אירוע בתולדות ישראל להד כל כך רחב, עם כל כך הרבה תוצרים תרבותיים בצידו. כיום, קשה לדמיין סיפור עם אלמנטים כה אקזוטיים - חטופים מוחזקים אצל טרוריסטים נבזיים, שליט אפריקני מטורף ורצחני ובו בזמן כמעט מצחיק, ומבצע נועז ומצליח שעם זאת מפקדו הוא ההרוג היחיד ששלו (מהצד הישראלי לפחות). יכול להיות שהתסריטאי שהיה מגיע עם סיפור דומה למפיק הוליוודי היה נזרק מכל המדרגות.