העולם הערבי מתעלם מאיומי החרם על חברת נסטלה

סוריה היא המדינה הערבית היחידה שהודיעה עד כה כי בכוונתה ליישם את החרם על נסטלה, ואפילו גרורתה לבנון העדיפה שלא להכליל את נסטלה כמי שמפירה את הוראות החרם. כיום, ירדן, מצרים, אלג'יר, מרוקו, טוניס והרשות הפלשתינית אינן אוכפות החלטות הנוגעת לחרם, ואף שאר המדינות מעדיפות לעצום עיניים.

"החרם הערבי הוא חסר תועלת ובלתי ישים, ומוחזק בחיים על ידי החייאות תקופתיות", כותב ד"ר נמרוד רפאלי, אנליסט מהתוכנית לכלכלת המזרח התיכון במכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון, בנייר עמדה שפירסם באחרונה בעניין החרם הערבי על ישראל בעידן הגלובליזציה. להערכתו, במציאות הנוכחית אפילו חרם חלקי אינו עולה לישראל דבר במונחים של מסחר, תיירות והשקעות, ומדינות ערב מבינות שבשוק הגלובלי, החרם הוא מלא חורים ובלתי אפקטיווי. ההתפתחויות בסכסוך הישראלי-פלשתיני והתגברות האווירה העוינת לישראל משתקפים בניסיון לחדש את העניין בחרם.

המטה המרכזי של החרם (CBO) הוקם ב-1951 בדמשק. החרם אמור לפעול בשלוש רמות. ברמה הראשונית הוא מתייחס לאיסור יבוא סחורות שמקורן מישראל. החרם השניוני אוסר על המדינות החברות בליגה הערבית לקיים מגע עם חברות מסחריות שתורמות ל"כוחה הצבאי של ישראל או לפיתוחה הכלכלי". החרם השלישוני מכוון נגד חברות שמצויות בקשרים כלשהן עם חברות אחרות שסוחרות בישראל. "הרשימה השחורה" מעודכנת על ידי המשרד בדמשק ועל פי הערכות היא כוללת כיום כ-10,000 חברות או פרטים. עם זאת הרשימה נשמרת בסודית, והאינפורמציה ניתנת רק כאשר חברה ספציפית מוכנסת או מוצאת ממנה.

האכיפה של החרם משתנה באופן ניכר ממדינה למדינה, פרט לירדן, מצרים ומאוריטניה המקיימות קשרים דיפלומטים עם ישראל. מאז נפילת משטר סדאם חוסיין נכנסות סחורות ישראליות גם לעיראק דרך מתווכים ירדניים. גם סעודיה, שהתקבלה באחרונה לארגון הסחר העולמי, מוגבלת ביכולתה ליישם את החרם. סחורות ישראליות רבות מגיעות גם לנסיכויות המפרץ הפרסי והשלטונות מעדיפים לעצום עיניים.

הניסיון מראה כי כאשר מטה החרם מתעמת מול חברות רב לאומיות, ההחלטות בעניין בדרך כלל נדחות. כך היה במקרה של חברת HP שההחלטה בעניינה נדחתה למרות "קיום אינפורמציה על סניפים בישראל" או במקרה של חברת סימנס.

רפאלי סבור כי סוריה משתמשת בחרם ככלי למלחמה בגלובליזציה המאיימת בעיקר על הכלכלה הסורית, הנשלטת בידי המדינה ומאופיינת בשחיתות ובחוסר יעילות. ההתלהמות הסורית עולה בהרבה על הנכונות האמיתית של רוב מדינות ערב ליישם את אכיפתו.