הסרטן מאנדלוסיה ישיר לנו סולו

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון: חיכיתם לקיץ הנוכחי. חיכיתם כי ידעתם שהוא ללא ספק אחד הקיצים הלוהטים שידענו בשנים האחרונות, תרתי משמע. גם מזג האוויר חם נורא וגם ההופעות המגיעות לארץ חמות נורא. אחרי כוכבי העל והאלטרנטיב שפקדו את הארץ הגיעה תורה של מוזיקת העולם. דייגו חימנז סלאזר, המכונה "אל סיגלה" (הסרטן, על שום היותו גם נורא קטן וגם נורא צועני), יגיע השבוע ארצה להופעה אחת במשכן לאמנויות הבמה ביום חמישי הקרוב. מאז הטירוף של ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" בסוף שנות התשעים, לא ידע הז'אנר החמקמק של "מוזיקת העולם" יציאה מוצלחת כל כך כמו האלבום, "Lagrimas Negras" (דמעות שחורות), פרי שיתוף הפעולה הייחודי בין הפסנתרן הקובני המעולה בבו ואלדז לבין זמר הפלמנקו הספרדי-צועני, "אל סיגלה".

הפרויקט שבושל והוקלט ב- 2003 נתן זריקת עידוד חדשה ומיוחדת לעניין העולמי במוזיקה הקובנית. אחרי הבואנה ויסטה ניסו המון מפיקים, לייבלים ויוצרים שונים ומשונים לגזור גם הם כמה קופונים על חשבון הזקנים מהוואנה. לרוב היה מדובר בהקלטות ישנות שחסרות את הברק שהיה בהפקה של הגיטריסט האמריקאי ריי קודר, או לחלופין כל מיני אוספים משמימים שכבר שמענו אלף ואחד פעמים. ואז בא התקליט המשותף הזה של בבו וסיגלה ושינה את התמונה. השניים האלו הביאו, כל אחד בדרכו, משב רוח חדש לז'אנר שהעניין הגובר בו הלך ודעך עם הזמן. קודם כל, המפגש ביניהם הוא מפגש בין דורי: ואלדז גירד את השמונים וארבע ואל סיגלה בקושי היה בן שלושים ושש. ואלדז, אגב, הוא בין היתר אביו של צ'וצ'ו ואלדז, גם הוא מהדמויות הבולטות של המוזיקה הקובנית, מקים להקת "איראקרה" החשובה וחלוץ האפרו-ג'אז הקובני שהשתתף גם בפרויקטים של הבואנה ויסטה והאפרו-קובן אול סטארס.

גם לאל סיגלה לא חסר ייחוס: את הכינוי "הסרטן" קיבל מקמרון דה לה איסלה, המלך של הפלמנקו המודרני שנפטר ב-92'. בכל מקרה, ב"דמעות שחורות" הפסנתר של ואלדז היה, כהרגלו, נטוע עמוק בתוך מסורת הג'אז האפרו-קובני, שהולכת אחורה עד למועדונים הדקדנטיים של שנות הארבעים והחמישים בהוואנה (בהם ניגן ואלדז בזמן אמת, לפני שהשתקע בשבדיה), או באלו הבוהמיינים יותר של הארלם הספרדית בשנות השבעים. בנגינה של ואלדז אפשר להרגיש ניחוחות רחוקים מהימים שבהם צ'אנו פוזו האגדי שר וניגן עם ג'יימס מודי ודיזי גילספי ואינספור השפעות אחרות, מהארד בופ ועד, אפילו, היפ-הופ. אל סיגלה מצדו מביא קול ענקי הבוקע מתוך גופו קטן המימדים ואפשר לשמוע שם את כל ההיסטוריה האנדלוסית, מימי הזמרים המוסלמים הדתיים בחצרות החליפים המורים של אל-אנדלוס ועד שירת הפלמנקו הצוענית (והמרדנית, יש לציין) של סנדקו הרוחני קמרון דה לה איסלה בספרד המודרנית. כשקלידי הפסנתר של ואלדז פגשו את המנעד הרחב של קולו של סיגלה, נולד חיבור טבעי מאין כמוהו.

על אף הדחיסות והאגביות שבא נעשה, האלבום הפך, די מהר, לתופעה. הוא זכה בפרס הגראמי ב-2004. הבמאי הספרדי זוכה האוסקר פרננדו טראובה ליווה את האלבום בסרט שהפך ללהיט. עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים את כל זה נציין שוב את העובדה שביום חמישי הקרוב, בשמונה וחצי בערב שעון פלשתין, במשכן לאמנויות הבימה, יופיע דייגו אל סיגלה עם הרכב כמעט זהה לזה שבדיסק (את ואלדז יחליף הפסנתרן חיימה קלאבוש) וייתן את כל התמהיל המופלא הזה של המוזיקה האנדלו-לטינית (עם דגש קובני מובהק).

חוץ מזה, נתברכנו במסגרת הפסטיבל הקרוב בעוד מספר הופעות מרגשות. ברזיל אולי עפה מהמונדיאל אבל היא תמיד ממשיכה לייצר מוזיקה טובה ושולחת אלינו את אולודום, הכוללת חמש עשרה חברי להקה על הבימה שמשלבים גם הם בין ז'אנרים שונים, ומחברים ממיטב מסורת התיפוף של הסמבה ממחוז סלבדור דה באיה בצפון ברזיל לבין מקצבים אפרו-אמריקאיים. אולודום הוקמה ב-1979, במטרה לרכז באזור המועדון שלה פעילות חברתית של בני נוער ולעניין אותם יותר במוסיקה וכלי ההקשה ופחות בקטע של סמים ואלימות. הלהקה הוציאה עד היום, ברוך השם, למעלה מ-20 אלבומים. הנערים הברזילאיים האלה הגיעו לשיתופי פעולה עם מייקל ג'קסון, פול סימון ומשתפת פעולה עם כוכביה הגדולים של ברזיל בהקלטות ובהופעות ואפילו עם מיומנה שלנו בהופעה באמפיפארק רעננה.

ממכסיקו מגיעה אלינו הזמרת לילה דאונס, ששרה בקולה הדרמטי את שירי הראנצ'רה של ארצה, ואילו היום פורסם, כי הגעתה של כריסטינה ברנקו, ששרה פאדו פורטוגלי, הלא היא מוזיקת הבלוז המקומית, כזו שהושרה באופן לא חוקי במועדוני הלילה של מעמד הפועלים, בוטלה. "

פסטיבל מוסיקת עולם במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב וברחבי הארץ. מיום חמישי עד שבת, 13/7 - 15/7.