עיקרון הזהירות בחקיקה

אחד מהעקרונות החשובים במשפט הסביבתי הוא עקרון הזהירות המונעת. עיקרו הוא העברת חובת הזהירות ונטל ההוכחה ממי שעלול להיפגע למי שעלול לגרום למפגע סביבתי, וזאת גם כשאין ראיות מדעיות הניתנות להוכחה לקיומו של המפגע. מאז תחילת השימוש בעיקרון ועד היום, התקבל עיקרון הזהירות באמנות בינלאומיות ובחקיקה סביבתית במדינות רבות בעולם.

בהצהרת ריו שהתקבלה ב-1992 על-ידי האומות המאוחדות, אומץ עיקרון הזהירות (עיקרון 15) תחת ההגדרה הבאה: "כדי להגן על הסביבה, יישמו מדינות את הגישה הזהירה (precautionary approach) יישום מרובה ככל שיוכלו. במקומות שיש בהם סכנה לנזק חמור או בלתי-הפיך, היעדר הסכמה מדעית מלאה לא תשמש עילה לדחות את הפעלתם של אמצעים יעילים-כלכלית (cost-effective) המיועדים למנוע את הידרדרות הסביבה".

באמנת מסטריכט של האיחוד האירופי, ובכל הדירקטיבות הסביבתיות שהתקבלו בשנים האחרונות באיחוד האירופי, עקרון הזהירות מוגדר כעיקרון מנחה, שלאורו יש ליישם את הנחיות האיחוד האירופי ולחוקק את החוקים המדינתיים. לאחרונה, ניתן לראות שעיקרון הזהירות החל להיות מיושם גם בחקיקה הסביבתית הישראלית - בחוק הקרינה הבלתי מייננת ובהצעת חוק אוויר נקי לישראל.

מהם הקריטריונים על פיהם יש להחיל את עיקרון הזהירות? במסמך עמדה שפורסם על-ידי הנציבות האירופית ב-2000, ניתן לראות את ההתחבטות הרבה שבהחלת עקרון הזהירות: מחד, מדובר בעיקרון מנחה לפיו גם בהיעדר ראיות מדעיות מוצקות לנזק סביבתי, יש לנקוט באמצעים כדי למנוע פגיעה בסביבה או באדם. מאידך, לאור ממצאים ראשוניים שמתפרסמים השכם והערב ונוגעים לסיכונים מחומרים הנפלטים לסביבה, החלת יתר של עיקרון זה, עלולה להביא לשיתוק חיי המסחר, התעסוקה והתעשייה ולהפר את האיזון העדין הנדרש בין שימור לבין פיתוח.

במסמך הנציבות האירופית מוטלים מספר סייגים על יישום עקרון הזהירות: ראשית, עקרון הזהירות יוחל רק לאחר הערכה מדעית כלשהי, שלמה ככול הניתן, שתגדיר במידת הניתן את מידת אי-הוודאות הקיימת בנוגע לזהירות בה יש לנקוט. שנית, היה והוחלט על נקיטת אמצעים, יש לבחון את כל האמצעים שניתן להשתמש בהם החל מביצוע תוכנית מחקרית, מתן המלצות ועד חקיקה מחייבת. שלישית, היה והוחלט על נקיטת צעדים המבוססים על עקרון הזהירות, האמצעים שננקטים לא יפלו אוכלוסיות שונות, אמצעים המבוססים על בדיקת עלות מול תועלת ואמצעים שיהיה ניתן לבחון אותם בכלים מדעיים.

עיקרון הזהירות הוא עיקרון חשוב ונכון, בעיקר בעידן טכנולוגי בו החידושים והפיתוחים המהירים לא מאפשרים מעקב במשך זמן מספיק אחר השלכותיהם על האדם ועל הסביבה. פריצת הטלפונים הסלולריים לחיינו, התגבשות התובנה לגבי ההשלכות הסביבתיות של שימוש במוצרים עד סוף חייהם, והתייחסות למוצרים מהונדסים גנטית - אלו רק חלק מהדוגמאות שניתן להביא לכך. אולם, ראוי לשים לב לאיפוק ולדקות ההבחנות בהן הגדיר המסמך האירופאי את הגבולות להחלת העיקרון: נקיטת אמצעים מידתיים ולא אמצעים שהם מעבר לנדרש להשגת המטרה, בדיקת התועלות שבהטלת איסורים אל מול העלויות שייגבו מהחברה, וביצוע מעקב מדעי אחר ההשלכות של הטלת איסורים. טוב ייעשה המחוקק, לו יביא מבעוד מועד ובאופן מפורש בחקיקה את השיקולים הנדרשים ליישום עיקרון הזהירות.

הכותבים ממשרד עו"ד צבי לוינסון