פוסט טראומה

צעד אחרי צעד ובשקט רב מדינת ישראל מפריטה את הדואר. דואר ישראל היא חברה עם כמות הסניפים הגדולה בישראל, 7,000 עובדים, בנק דואר עם עמלות נמוכות, 1.7 מיליארד שקל הכנסות, 800 מיליון מכתבים בשנה, שלא לדבר על השירות הבולאי. יהושע סימון סוקר מהלכים של הפרטה בעולם ומנסה להסביר מדוע זו טעות שאנשי עסקים פרטיים יהיו ממונים על הדואר שלנו, אחת מזכויות האזרח הבסיסיות

"רוצים לטוס עם פליקס הארנב לחו"ל?" כך שואל הקמפיין החדש של דואר ישראל. לא צריך אלא "לשלוח ציור על גבי גלויה באמצעות דואר ישראל ותזכו בפרסים". במסגרת שיתוף הפעולה בין חברת דואר ישראל לחברת גלובוס-יונייטד, מפיצת הסרט "פליקס מסביב לעולם", תפיץ דואר ישראל גלויות לתיבות המכתבים ברחבי הארץ ובהן הפתעה כפולה: גם כרטיס שני מתנה לסרט הקולנוע של פליקס וגם הזמנה לשלוח ציורים לארנב המפורסם. ובאמת, נראה ששיתוף הפעולה בין דואר ישראל לארנב ההרפתקן אינו מקרי גם על הדואר בישראל עוברות הרפתקאות רבות

יש לי משולשים

צעד אחרי צעד ובשקט רב מדינת ישראל מפריטה את הדואר. דואר ישראל היא חברה עם כמות הסניפים הגדולה בישראל, 7,000 עובדים, בנק דואר עם עמלות נמוכות, 1.7 מיליארד שקל הכנסות, 800 מיליון מכתבים בשנה, שלא לדבר על השירות הבולאי. יהושע סימון סוקר מהלכים של הפרטה בעולם ומנסה להסביר מדוע זו טעות שאנשי עסקים פרטיים יהיו ממונים על הדואר שלנו, אחת מזכויות האזרח הבסיסיות צעד אחרי צעד ובשקט רב מדינת ישראל מפריטה את הדואר. דואר ישראל היא חברה עם כמות הסניפים הגדולה בישראל, 7,000 עובדים, בנק דואר עם עמלות נמוכות, 1.7 מיליארד שקל הכנסות, 800 מיליון מכתבים בשנה, שלא לדבר על השירות הבולאי. יהושע סימון סוקר מהלכים של הפרטה בעולם ומנסה להסביר מדוע זו טעות שאנשי עסקים פרטיים יהיו ממונים על הדואר שלנו, אחת מזכויות האזרח הבסיסיותהדואר לא נחשב נושא סקסי, אם כבר זה עניין של סבים וסבתות ממרכז אירופה או של נוסטלגיסטים ברוח רכבת העמק ואספני בולים נדירים מעפולה במלחמת תש"ח. עם זאת, שאלת הפרטת הדואר עומדת בבסיס שאלות הקיום האזרחי שלנו הפרטי והציבורי.

ההפרטה וההתחרה של הדואר הן לא חדשות בישראל. אחרי ששנאו את המונופול של בזק הופתעו הישראלים לגלות את אימת פורום החברות הסלולריות, הנורא פי כמה. ובכל זאת, המאניה הישראלית, שלפיה כל מה שמנוהל באופן פרטי טוב יותר ממה שמנוהל בידי המדינה, מובילה עתה להפרטת הדואר, למתקני כליאה בבעלות אנשי עסקים, ועוד ועוד. היום הפרטה היא המובן מאליו בעיני הציבור הישראלי. הפרטה היא לא חדשות. אם כבר הלאמה היא חדשות. אנשים רבים בעולם לא יודעים איפה בוליביה נמצאת, אבל יודעים שנשיאה הלאים את תעשיות הגז והנפט במדינה.

מאז הרפורמות של שרון ונתניהו חל שינוי בסניפי הדואר. בפני הפוקדים את הסניפים ניכר שהפעילות הערה של ימי א' הפכה ממש לפקק תנועה, עם תורים שיוצאים אל הרחוב. הסיבה אנשים רבים העבירו את פקודות התשלום החודשיות שלהם ואת הוראות הקבע לתשלום באשנבי הדואר חשמל, דואר, מים. אל בני מעמד מחוסרי כרטיס האשראי קשישים, נתמכי הביטוח הלאומי, זרים ועניים הצטרפו גם בעלי כרטיסי אשראי דאגנים. את השינוי הזה במשק יכול לראות מי שפוקד את סניפי הדואר. לעתים בשל הקיצוצים מביאים הקופאים דבק סלוטייפ שהם קונים על חשבונם, וכורכים בו את הדואר של הלקוח הנרגן.

ב-1 במרץ נכנס תהליך ההפרטה של רשות הדואר לשלבים מעשיים. רשות הדואר שינתה את שמה ל"דואר ישראל", והיתה לחברה ממשלתית שנושאת באחריות מלאה לרווחיותה. במעבר מרשות לחברה קיבלה דואר ישראל מהמדינה את כל נכסי הדואר עם פריסת רשת הסניפים הגדולה בישראל (פי שניים משל הבנק המסחרי הגדול במדינה) וכן את בנק הדואר, שפעיל בכל שעות היום ונושא עמלות ועלויות נמוכות מאלו הניתנות בבנקים המסחריים.

ב-2 במרץ הוכרז על הרחבת התחרות בשוק הדואר. 67 אחוזים משוק הדואר נפתחים לתחרות. כל דברי הדואר במשקל של יותר מ-500 גרם היו פתוחים לתחרות עוד קודם. עיתונים, כתבי עת, מידעונים ועלונים כבר לא הופצו על ידי רשות הדואר. גם הדואר הבינלאומי היוצא, רגיל ומהיר, כל דברי הדואר שמחיר משלוחם עולה על 5.40 שקלים, כולל דואר רשום, דואר שליחים, חבילות ומשלוחים בינלאומיים. מה שנותר מחוץ לתחרות נקרא "התחום השמור" הדואר הרגיל במחיר שמתחת ל-5.40 שקל לפריט.

שוק הדואר בישראל עומד על מיליארד ו-200 מיליון שקל בשנה, וכלולים בו דואר חבילות, עמלות בנק הדואר, עמלות השירות הבולאי ועוד. כ-800 מיליון דברי דואר מופצים בשנה, והם מתחלקים בגדול חצי-חצי בין הדואר הפרטי לדואר הכמותי. הדואר הכמותי הוא כל החשבונות וההודעות מחברות מסחריות, חברות ביטוח, בנקים, אשראי, טלפונייה, חשמל ורשויות מקומיות שאנחנו מקבלים כל חודש. עם המעבר של רשות הדואר לחברה ממשלתית היתה מחצית מהדואר הכמותי אמורה להיכנס לתחרות (חברות שמנכות מע"מ סלולר, טלפונייה, אשראי), כשהתעריפים משתנים ממחיר ללא מע"מ לתעריף הכולל מע"מ. את הדואר הכמותי מגדירים בדואר ישראל "שוק הקצפת הרווחי" משום שעלויות השירות שלו נמוכות ללא ביול, ללא איסוף, ללא החתמה וללא מיון.

מפעיל שירות הדואר בישראל אחראי גם על כל הקשור לבולים. דואר ישראל נותן שירות לאספני הבולים. השירות מנפיק כ-42 בולים וגיליוניות מזכרת בשנה. בשנת 2005 הסתכמו הכנסות רשות הדואר בכ-1.68 מיליארד שקל. תקציב החברה המשולב רשות הדואר וחברת דואר ישראל לשנת 2006 עומד על 1.72 מיליארד שקל.

על פי תוכנית משרד התקשורת, בסוף ינואר 2006 נפתחו 56 אחוזים מהדואר הכמותי לתחרות, וב-1 ביולי 2007 גם שאר הדואר הכמותי ייפתח לתחרות. ב-1 ביולי 2009 אמורים, על פי התוכנית, להיפתח לתחרות 70 אחוזים מהתחום השמור, ומתוך כלל שוק הדואר יהיו ב-1 ביולי 2007 81 אחוזים בתחרות, וב-1 ביולי 2009 90 אחוזים.

עם פריסה נדל"נית בכל הארץ ובנק שלא נתון לפיקוח המפקח על הבנקים, הדואר הישראלי הוא אחד העסקים הכי סקסיים שהמדינה יכולה למכור למשקיע אסטרטגי וזה בכלל בלי שיעניין אותו להוביל את הדואר שלנו. אז למה בעצם להפריט את הדואר הישראלי, שנחשב אמין וזול לצרכן?

ניומן רולז

בארצות הברית, המודל הכלכלי והערכי של העולם הקפיטליסטי, אסורה הפרטת רשות הדואר. מדובר ברשות פדרלית שמעמדה מעוגן בחוקה ושאין להעבירה לידיים פרטיות משום שהיא אחד מסמליו של הריבון. הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין טען שגלויה מניו יורק מניחה את קיומה של ניו יורק. בסדרה "סיינפלד" דמותו של ניומן, בלדר הדואר השנוא, היא דמות אויב הנפש של ג'רי סיינפלד. בעוד סיינפלד וחבריו מבטאים את ההשתעממות הנהנתנית של החיים המדומיינים בניו יורק, ניומן הוא כולו התכוונות ומזימה. כמו מכתב שלוח לנמען, ניומן תמיד רוצה דברים ומתכנן דרכים להשגתם.

ג'רי סיינפלד שומר לניומן טינה מיוחדת, שמבטאת לא רק את הבוז שלו לאלה העובדים לפרנסתם אלא גם את גישתו הבדלנית כלפי החברה כולה. בשנאה שלו לניומן ובמיזנתרופיה שלו סיינפלד מייצג עמדה פופולרית בארצות הברית, שחוברת לימין הקיצוני הליברטריאני שחותר תחת הברית האמריקאית, דוגמת טימותי מקווי שפוצץ את בניין ה-FBI באוקלהומה סיטי ודיוויד כורש שפעל עם מאמיניו בחוות ווקו שבטקסס.

מי שמע על ממשלה שנופלת או קמה בגלל הפרטת הדואר? זה מה שקרה ביפן בשנה וחצי האחרונות. לכאורה נראה מוזר שזו תהיה העילה להקדמת הבחירות בשנתיים, אבל בעצם מדובר בסוגיה כבדת משקל, והרפורמה של קואיזומי מושווית לרפורמת המייג'י במחצית השנייה של המאה ה-19. ממשלתו של קואיזומי שמה לה למטרה להפריט את שירות הדואר היפני, שהוא אחד המוסדות הגדולים במדינה לשירותי ביטוח וחסכונות. מאז נבחר ב-2001 חתר קואיזומי לשינויים מבניים מקיפים במשק היפני. אחרי רפורמה במערכת הבנקאית שבראשה עמד הכלכלן הייזו טקנקה, מינה אותו קואיזומי לתפקיד השר הממונה על הרפורמה בדואר. בנק הדואר היפני מחזיק חסכונות של אחוז גבוה ממשקי הבית ביפן וכמות גדולה של פוליסות ביטוח חיים, והוא המוסד הפיננסי הגדול בעולם. נכסיו מוערכים ב-100 מיליארד דולר, יש לו 25 אלף סניפים והוא מעסיק כ-300 אלף עובדים (המעסיק הגדול ביפן). קואיזומי השליך את יהבו הפוליטי על הרפורמה בדואר. כאיש מפלגת השלטון הליברלית-דמוקרטית, הפנה גב למצביעיו המסורתיים בכפרים של יפן עם השינויים ברשות הדואר ועם ביטול הסובסידיות לחקלאים. מ-1992 הוא שימש כשר הדואר והתקשורת. ב-2003 נבחר מחדש, והתמיכה בו צנחה בגלל הצעה לקצץ בזכויות הפנסיה של העובדים. באוגוסט לפני שנה פיזר את הפרלמנט במהלך הרפתקני שמטרתו השגת רוב גדול שיאפשר לו להעביר את תוכניותיו בדואר. בבחירות הבזק שהתקיימו חודש לאחר מכן הצליח להשיג רוב לתוכניותיו. כדי לשים יד על כמות הכסף העצומה המוחזקת בדואר כתמריץ למשק היפני, חזר קואיזומי והשתמש בכל הביטויים השגורים על גמישות ותחרותיות שייטיבו עם המשק. תוכניתו היתה להפוך את הדואר מסוכנות ממשלתית לחברה ציבורית. משם היעד הבא הוא פיצול הבנק לארבע חטיבות נפרדות, שיתחרו ביניהן עד שנת 2007. השלב האחרון הוא מכירת חטיבות החיסכון והביטוח עד 2017. כדי לזכות בבחירות בקיץ 2005 הציב קואיזומי מתמודדים עצמאים מול מתנגדיו בתוך המפלגה. אלה כונו "המתנקשים". בכללם היו יזם היי-טק מצועצע, פקידת אוצר שהיתה דוגמנית בעברה ומגישת טלוויזיה מומחית לעולם הערבי.

200 אלף תאי דואר

רוב העלויות בתחום הדואר הן על שכר ותפעול. דואר ישראל הוא מעסיק גדול של 7,000 עובדים, מהם 1,650 דוורים ו-2,000 נציגי שירות. נכסיו כוללים 701 יחידות דואר בכל רחבי הארץ, 2,100 עמדות שירות לקוחות ממוחשבות, 1,001 כלי רכב, 4,263 תיבות דואר אדומות, 205 אלף תאי דואר בסניפים ושלושה מרכזי מיון עם יכולת מיון של ארבעה מיליון דברי דואר ביום. הוא מעביר 787 מיליון דברי דואר בשנה ו-1.2 מיליון מסרים אלקטרוניים ומברקים. היקף העסקאות הממוחשבות שלו עומד על 180 מיליארד שקל.

עם ההשקה של דואר ישראל והקמפיין הוולגרי של אלי ומריאנו, החל לראות אור "רץ בדואר", מגזין לדואר ולתקשורת שמפיקה דוברות דואר ישראל. במגזין יש חדשות מינויים ופרויקטים של הדואר, ראיון של המשורר הרצל חקק עם המנכ"ל הוכמן, פרטים על שיטת המעקב הממוחשבת של איגוד הדואר הבינלאומי, חדשות מסוכנות הדואר במטולה וראיון עם ראובן כראזי, יו"ר נציגות העובדים הארצית.

הבוס

אבי הוכמן, מאז ספטמבר 2005 מנכ"ל רשות הדואר ואחר כך דואר ישראל, שימש סמנכ"ל כספים בחברת נטפים וסמנכ"ל כספים בדנקנר השקעות. הוא התחיל את דרכו בדואר שימש מנהל השירות הבנקאי ברשות הדואר, סמנכ"ל כספים ברשות הדואר, כלכלן במחלקה הכלכלית של בנק הדואר במשרד התקשורת ומבקר פנים של בנק הדואר. "נפתחה הדרך להפריט את חברת דואר ישראל בהמשך", הוא מסביר בלשכתו במרכז החלוקה הגדול שבשכונת יד אליהו בתל אביב. "צריכה כמובן להיות הבנה עם העובדים, אבל המדינה, בכובע שלה כרגולטור, צריכה לרצות למכור את שירותי הדואר. אם זה במניות, במכירת גרעין שליטה, מציאת משקיע אסטרטגי כבר ברמה שלה כבעלים של דואר ישראל. המדינה עדיין לא הגיעה לזה, אבל אני כמנכ"ל הייתי שמח לראות תהליך מואץ של הפרטת דואר ישראל ותחרות שתורחב בהמשך לפי החוק".

אבל למה בכלל להפריט?

"ב-2005 הפסידה רשות הדואר 55 מיליון שקל. ב-2004 הפסידה 90 מיליון. הגירעון בהון עצמי היה 500 מיליון שקל. מתוך תקציב של 1.7 מיליארד שקל, מיליארד זה שכר. עם הסכמי השכר ותוספות היוקר, בלי לפקוח עיניים המחיר של השכר עלה אצלי בעוד 40 מיליון שקל. עם המעבר לחברה ממשלתית סוכם שכ-500 עובדים יפרשו. אנחנו דרשנו מהמדינה איתנות פיננסית ואישור לשירותים חדשים בדואר. ב-2006 נגיע לאיזון תפעולי אחרי שנים של הפסדים. זה אפשרי רק עם המעבר לחברה. כרשות היינו הטיטאניק שטובעת. צריך לנהל את הדואר על בסיס עסקי וביעילות מול התחרות. כחברה אנחנו יכולים לשנות כיוון. כחברה יש לי גם יתרון שיווקי. ישרכארט או כל חברה לא היתה מתקזזת על המע"מ, עכשיו הם מתקזזים על חשבוניות כך שירותי הדואר הוזלו למגזר העסקי".

בדואר הכמותי שנפתח לתחרות הורדתם את המחיר לרצפה עם מחיר של 0.79 שקל ללקוחות עסקיים והעליתם את המחיר ללקוחות הפרטיים מ-1.2 שקלים ל-1.5 שקלים. אתה עושה סיבסוד של התחרות עם התחום השמור שלא נפתח לתחרות.

"זה לא אחד לאחד. מחיר הבול לא עלה כבר הרבה שנים כשמחירי התשומות עלו. יש הסכמים קיבוציים, עלייה במחירי הדלק. כעוסק מורשה אני חייב להעלות את המחיר כי אחרת הייתי מוריד את ה-16.5 אחוז מע"מ מההכנסה. השתת מע"מ לא יכולה לפגוע בבסיס ההכנסות של החברה. אני הגוף היחיד שחייב לתת שירות אוניברסלי אילת, דימונה, אשקלון, שלומי, תל אביב. המתחרים לא חייבים. בגלל שאני מחויב לתת שירות אוניברסלי במחיר אחיד יש לזה עלות. הלחם והחמאה של הדואר זה התחום העסקי. אתה יודע כמה משפחה מוציאה על דואר בחודש? עשרה שקלים! הדואר הכמותי שולח את הכמות הגדולה ישרכארט שולחת מיליון דברי דואר בחודש. אני חייב לתת שירותים בנתיבות. אם המדינה לא תאזן את המודל ואני לא אקבל פיצוי על השירות האוניברסלי אפסיד כסף. למרות שיש חקיקה אני אהיה חייב לוותר על השירות האוניברסלי. הסכנה היא שלא אוכל להשאיר את השירות בפריפריה".

אז מה אני מרוויח מזה שמפריטים את הדואר?

"המדינה לא יודעת להיות מנהלת של נכסים. לכן צריך להפריד בין המדינה כרגולטור ובין המדינה כמנהל. אם היה פיצוי אחד לאחד לא היינו משנים כלום. אבל כמו שהשמש זורחת אני יודע שאאבד נתח שוק עם התחרות. יש לי תשתית שעולה כסף, ואני צריך למצוא מקורות הכנסה חלופיים ומנועי צמיחה חלופיים של הדואר. קודם כול, בנק הדואר יוסיף שירותים פיננסיים, נפעל מול הגדולים בתחום הביטוח וקופות הגמל. עכשיו מתברר בדיוק מה משרד האוצר יאפשר לנו. אנחנו הולכים להביא למצב שהבעלים ירצו להפריט. ניצור כאן ערך לחברה ופוטנציאל גידול והתפתחות. יש לנו נכסים שילמנו למדינה את מלוא הערך שלהם. לא קיבלתי שום דבר בחינם. אני משלם למדינה 260 מיליון שקל בריבית של שישה אחוזים בפרישה של עשר שנים על הנכסים. בכל תהליך ההפרטה המדינה כבר קיבלה את הכסף על הנכס ואני מוסיף לערך שלו. האם היא רוצה את מלוא ההשבחה? זו החלטה של הבעלים, לא של ההנהלה.

"אני לא רוצה לראות אזרח עומד בתור. אפשר לקנות בולים ולשלם חשבונות באוטומט. אנחנו נתחיל להכניס לסניפים גם 'חנות בתוך חנות' כמו סניפי אופיס דיפו בסניפים, עם ציוד משרדי וכלי כתיבה. אני רוצה לפנות את האשנבאי למתן ערך מוסף תשלומים ותקבולים עם סביבת עבודה נוחה יותר".

עלייה בעובדים הזמניים

ביוני האחרון ביקש הוכמן מוועדת הכלכלה של הכנסת הסדר מימון, אחרת הוא יתקשה באספקת השירות האוניברסלי לאזרח. תמיכה לאזהרותיו אלה אפשר למצוא במחקר של פול קליינדורפר, מומחה בכלכלת דואר מאוניברסיטת פנסילבניה. קליינדורפר הציג השנה במרכז הבינתחומי הרצליה את עיקרי התחקיר שערך כחלק מצוות פרייס, ווטרהאוס וקופרס על אתגרי רשויות הדואר באיחוד האירופי. בין השאר, הוא קבע כי שבנוגע להפרטת הדואר הישראלי מדובר בניסיון חסר תקדים. לדבריו, תחילה נפתח השוק לתחרות ורק אחר כך קמה חברה, בלי לוודא את יכולתה לספק שירות אוניברסלי. מניסיונו עם ההפרטות באיחוד האירופי, פתיחת שוק דואר לתחרות כרוך בהעלאת מחיר השירות האוניברסלי, הפחתת תקן השירות האוניברסלי, צמצום רשת יחידות הדואר ותדירות חלוקה נמוכה יותר באזורי פריפריה. בדיוק מה שהוכמן מזהיר שיעשה.

במאמר מאיר עיניים שפרסמו במרץ האחרון פרופ' טליה איינהורן ממכללת שערי צדק ויוסי שפיגל מאוניברסיטת תל אביב, "שינויים מבניים בתחום הדואר בישראל", הם סוקרים את השינויים בתחום הדואר באירופה, בניו זילנד ובארגנטינה שם ההפרטה נכשלה כישלון חרוץ. בשנים האחרונות הוציאו כל המדינות החברות באיחוד האירופי את שירותי הדואר ממשרדי הממשלה והפכו אותם לחברה ממשלתית או לחברה עסקית רגילה. החברות האלה ירשו את המעמד של המדינה כספק הדואר האוניברסלי. הרוב המכריע של המדינות בחרו להפוך את שירות הדואר לחברה עסקית לכל דבר, ורק יוון, לוקסמבורג, ספרד וצרפת הפכו את שירות הדואר שלהן לחברה ממשלתית.

בחלק מהמדינות הפיכת שירות הדואר לחברה עסקית לוותה במכירת מניות לציבור הרחב או למשקיע אסטרטגי. מבין חברות הדואר הלאומיות, מניותיהן של חברות הדואר של גרמניה, דויטשה פוסט, והולנד נסחרות בבורסה. עוד מראים איינהורן ושפיגל במאמרם שמאז שנת 2000 ירדה בהדרגה מצבת כוח האדם בחברות הדואר האירופיות, וניכרת ירידה במספר העובדים במשרה מלאה ועלייה במספר העובדים במשרה חלקית.

החוקרים מראים שנתחי השוק של חברות המתחרות ברשות/חברת הדואר הלאומית בכל המדינות המתועשות הם מזעריים ועומדים על שני אחוזים בממוצע. באירופה נתחי השוק המזעריים של החברות המתחרות בחברת הדואר הלאומית בולטים עוד יותר על רקע פתיחת חלקים ניכרים מהשוק לתחרות בחלק גדול מהמדינות. באנגליה 30 אחוז משוק המכתבים; בגרמניה 32 אחוז משוק המכתבים. באנגליה נתח השוק של שבע המתחרות הוא 0.27 אחוז (!), ובגרמניה נתח השוק של המתחרות מההכנסות הוא ארבעה אחוזים. בניו זילנד, מדינה קטנה ומבודדת, שעל פי החוקרים מתאימה להשוואה עם ישראל, בוטל התחום השמור כבר ב-1998. במדינה, שבה נפח הדואר גבוה (עם ממוצע שנתי של 300 דברי דואר לתושב; לשם השוואה באירופה מדובר על 191 לתושב, ובישראל הממוצע השנתי הוא 107 דברי דואר בשנה לתושב), הוקמה חברה ממשלתית, ניו זילנד פוסט, שתפקידה לתת שירות אוניברסלי לתושבי האי, ובזכות כוחה האיתן הרשתה הממשלה לפתוח את התחום השמור לתחרות. היום יש כ-30 מפעילים פרטיים באי, רובם אזוריים. בין השירותים שאלה מציעים גם שירות מסירה בתוך יומיים-שלושה בתעריפים מוזלים ומסירה בתוך יום בתעריף יקר יותר. ארגנטינה, ששירות הדואר הממשלתי שלה סבל מחוסר אמון של הציבור (שהוביל לממוצע שנתי של 12 דברי דואר בשנה לתושב), היתה נתונה לתחרות לא מוסדרת בתחום הדואר שהיתה כמעט 30 אחוז משוק הדואר במדינה. בטירוף ההפרטות של המדינה בסוף שנות התשעים, כחלק ממדיניות הבנק העולמי, החליטה הממשלה ב-1997 להוציא למכרז את הזכות להפעיל את שירותי הדואר בארגנטינה ל-30 השנים הבאות. כך היא היתה למדינה הראשונה בעולם שבה שירותי הדואר יצאו לחלוטין מבעלות המדינה ועברו לבעלות פרטית. הזוכה במכרז, קונסורציום קוריאו ארחנטינו שותפות של הבנק הפרטי הגדול במדינה, בנקו דגליסיה אי בואנוס איירס, וחברת הגז הטבעי והתשתיות סידקו, שמתפעלת כבישי אגרה במדינה הבטיח למדינה תמלוגים בסך 100 מיליון דולר בשנה וכן השקעה בתשתיות. ב- הודיעה 2001 קוריאו ארחנטינו על פשיטת רגל, וב-2004 שלל בית המשפט את רישיונה והחזיר את השליטה בשירותי הדואר למדינה.

החוקרים מראים שלפי הסעיף הראשון של אמנת הדואר האוניברסלית, שעליה חתומות כל מדינות העולם וישראל בכללן, כל מדינה חייבת לספק שירות אוניברסלי. האמנה איננה מפרטת את היקף השירות הנדרש, אבל מחייבת את המדינות החותמות עליה לקבוע בחקיקה את היקפו ותוכנו של השירות, וכן לקבוע לשירות מחיר שווה לכל נפש. אחריות המדינה לשירות אוניברסלי נגזרת מאמנת הדואר האוניברסלית. עם זאת, בישראל נקבע בסעיף 1א(א) של פרק א'1 לתיקון לחוק רשות הדואר כי "למדינה הזכות לתת שירותי דואר". כלומר למדינה אין חובה לתת שירותי דואר. בהיעדר החובה לספק את דואר, לא יוכלו אזרחי ישראל לתבוע מהמדינה לעשות כן אם זו תחליט להפסיק את חלוקת הדואר ולפתוח את השוק לגורמים פרטיים שיהיו נתונים לשיקולי רווח בלבד, ויחליטו למשל שבכפרים מסוימים לא משתלם לחלק דואר.

זה רק הפסדים

במרץ 2006 נפתח אפוא לתחרות כחצי משוק הדואר הכמותי, כלומר רבע משוק הדואר כולו. ביוני דווח ב"גלובס" שוועדת הכלכלה של הכנסת מתחה ביקורת חריפה על משרד התקשורת ושדואר ישראל מטרפדים את התחרות: "רק אחוז אחד מפעילות שוק הדואר עבר למתחרים, כך שאין לדבר על תחרות הוגנת", צוטט ח"כ יעקב כהן מיהדות התורה. אבשלום הרן, שממרץ 2006 משמש מנכ"ל מסר, מיזם משותף של אביב שיגור, דפוס בארי ובר הפצה, המפעילים שירות דואר כמותי בתחום שנפתח בינתיים לתחרות, מסביר את הסיבות לתחרות בתחום: "מסר משולה למפלסת התחרות בתחום הדואר. מדובר בשוק פשוט לא טכנולוגי ולא ביטחוני, ולמרות זאת נגרמו למדינה הפסדים כבדים מכיסוי הפסדי רשות הדואר. המטרה בפתיחת השוק לתחרות ובהפיכתה של רשות הדואר לחברת הדואר היא מחיר זול לצרכן וייעול חברת הדואר. 800 מיליון דברי דואר מופצים בארץ בשנה. נכון להיום 13 מיליון דברי דואר מסר מפיצה, ואנחנו החברה הפרטית היחידה שנערכה ומסוגלת להקים תחרות אמיתית בשוק הדואר הכמותי".

מסר פועלת מאז 2002 מתוקף הרישיון של אביב שיגור ובמגבלות הכמותיות שהיא נתונה. איך מתנהלת התחרות מאז מרץ האחרון?

"התחום שנפתח לתחרות הוא הדואר הכמותי, כלומר דואר ששולחים הלקוחות העסקיים חברות תקשורת, בנקים, חברות סלולר ועוד ומהותו בעיקר בילינג דו"חות מצב חשבון ומסמכי גבייה, שהם כחמצן לחברות האלה, ומכאן הרגישות שלהם. כשהחברות האלו מביעות נכונות לעבוד עם מסר הן מפצלות, לפחות בשנים הראשונות, את הדואר בין חברת הדואר למסר. זה מהלך שדורש מהן השקעה גדולה בתחום הלוגיסטיקה ושירות הלקוחות. חברות כאלה לא ייכנסו להסכם עם חברה שלא תבטיח פריסה ארצית ושירות ברמה גבוהה. סף הכניסה לשוק הוא גבוה מאד מכיוון שנדרשות תשתיות רחבות ושירות ברמה גבוהה כבר מחלוקת המעטפה הראשונה. מסר השקיעה רבות כדי לספק ללקוחותיה רמת שירות גבוהה ביותר מכיוון שהאמנו באמת ובתמים שממשלת ישראל מתכוונת לפתוח את שוק הדואר לתחרות. כשהחלו בשנת 2002 הדיונים בממשלה על פתיחת שוק הדואר לתחרות דובר על הדואר הכמותי, שהיה אז 50 אחוז מסך כלל הדואר במונחים כספיים. בפועל שוק הדואר הכמותי אמנם נפתח לתחרות, אבל היקפו עומד היום רק על 40 אחוז מהיקף השוק במונחים כספיים בגלל שתי סיבות מניעת גישת מתחרים למרכזי חלוקה ומדיניות של ריסוק מחירים בתחום שנפתח לתחרות, הדואר של החברות העסקיות. במקביל היתה העלאת מחירים בתחום הסגור לתחרות, דואר ששולחים אזרחים פרטיים. מהיום שדובר על פתיחת שוק הדואר לתחרות ירדו המחירים במגזר שנפתח לתחרות בכ-20 אחוז, והמחירים במגזר הסגור לתחרות, הדואר הפרטי של האזרחים, עלו בכ-25 אחוז".

אבל ישנה ועדת שגיא להסדרת תמחור הדואר.

"נכון. אבל ועדת שגיא, שתפקידה להמליץ לשר האוצר והתקשורת על מחירי חברת הדואר, לא מאמצת תהליך של 'הגנת ינוקא', הגנה שניתנה למתחרים חדשים בפני המונופול, כפי שנעשה בפתיחת תחומים אחרים לתחרות, למשל תחום הטלפוניה והכבלים. על התחרות מפקח משרד התקשורת. כשחברת הדואר תשלוט ב-80 אחוז מכלל דברי הדואר ומתחריה בכ-20 אחוז אפשר יהיה להגיד שכבר יש תחרות בשוק וצריך להגן על חברת הדואר. המלצת ועדת שגיא, המונחת בימים אלו על שולחן משרד האוצר והתקשורת, מביאה את סך הורדת המחירים במגזר שנפתח לתחרות לכ-25 אחוז, אבל זה לא נגמר כאן. המדינה העבירה לחברת הדואר את הזכות על מרכזי החלוקה, וחברת הדואר לא מאפשרת למתחריה שימוש במרכזים האלו . חברת הדואר גם מרחיבה את מרכזי החלוקה באמצעות הודעות ללקוחותיה שמהיום והלאה דברי הדואר שלהם יגיעו למרכז חלוקה במקום הביתה. אנחנו מקווים ששר התקשורת החדש יורה מיד על מתן גישה למרכזי חלוקה".

המחירים ירדו בתחום שנפתח לתחרות לחברות הסלולר וכדומה ואתה טוען שבעצם בפועל לא ניתנים כלים לתחרות.

"חברת הדואר, שהפסידה השנה כ-55 מיליון שקל, מיתממת ואומרת שהיא לא בעד הורדת מחירים בתחום הדואר הכמותי, אבל כשביקשתי מאבי הוכמן בדיון ועדת הכלכלה של הכנסת לתמוך בבקשה לעצור את הורדת המחירים בתחום שנפתח לתחרות ולעצור את העלאת המחיר לאזרחים הוא חייך והמשיך הלאה. לכל מנהל שיווק מתחיל ברור שננקטת כאן, בלחץ חברת הדואר, אסטרטגיה של ריסוק מחירים בתחום שנפתח לתחרות כדי לעשות את הכניסה למתחרים חדשים בלתי אפשרית. אם וכאשר לחץ יצליחו עובדי חברת הדואר למנוע תחרות בשוק אז תרוץ חברת הדואר ותדרוש העלאת מחירים בתחום הדואר הכמותי כי היא מפסידה כסף. הדבר התמוה בעיניי הוא לא גישת חברת הדואר, כי הם מבחינתם צודקים בגישתם, אלא גישת הרגולטור, שלא מונע זאת כפי שעשה בשווקים אחרים שנפתחו לתחרות כמו במקרה של בזק. אומרים עלינו שנחלק רק בתל אביב ובחיפה. הרי ברור שחברות כמו חברות הסלולר, האשראי והבנקים, שהדואר שלהן רגיש מאוד, והן פרופיל החברות המרכיבות את תחום הדואר הכמותי בתחום שנפתח לתחרות, לא ילכו להרפתקה עם חברה שלא מסוגלת ולא מתחייבת על הפצה ארצית.

"בפועל, לאחר כארבע שנות פעילות ולאחר שבמרץ 2006 הוסרו כביכול חלק מאזיקי התחרות, מסר מדוורת 1.8 אחוז מכלל דברי הדואר במדינה. צריך להבין, חברה שלא תגיע לנתח של לפחות 12 אחוז בשוק הדואר לא תשרוד".

אבל בדואר ישראל אומרים שעליהם מוטלת אבן הריחיים של הפעלת קווי חלוקה לא רווחים כחלק מהאוניברסליות של השירות.

"מסר תשמח לקבל את ההטבות שמקבלת חברת הדואר סביב הדואר האוניברסאלי ולהפיצו, אפילו במחיר זול מזה שיש היום בתחום זה. אנחנו רואים בו מנוף ולא משקולת. בהונגריה הפריטו את הדואר לשני גופים הדואר של בודפשט והסביבה ושירות דואר נפרד ליתר המדינה. השוק הישראלי שונה מהיתר במערב השוק הרבה יותר קטן ביחס של עובד רשות דואר לקילומטר חלוקה. בסך הכול, דואר אוניברסלי, שמשרת לקוחות מחוץ למטרופולין בישראל, הוא במרחק שעתיים-שלוש שעות נסיעה מתל אביב".

איל פלג השלישי מאזן

מול הטענות של אבשלום הרן על רגולציית המחירים הבעייתית שלא נאכפת היום, המשפטן איל פלג, מחבר הספר "ההפרטה כהצברה גופים מופרטים במשפט הציבורי", מציג היפותזות ליום שאחרי ההפרטה הכוללת של שירותי הדואר. "הפרטה היא פתרון אפשרי, אבל לא הפתרון היחיד. בכל מקרה צריך לחשוב על תפיסה מאוזנת יותר מן התפיסה הנאו-ליברלית הימנית המקדשת את ההפרטה בכל מחיר", הוא מסביר. "תפיסה מאוזנת מתירה שיתוף של גורמים פרטיים בייצור ציבורי, אבל שמה אותם מתחת לרגולציה חברתית, שעושה הרבה מעבר לעיסוק בפיקוח על המחיר. דרושים, למשל, כללים מקיפים שימנעו הפליה בהספקת שירותי הדואר לאזורים מרוחקים או לקבוצות חלשות. לא מדובר בייצור ממתקים".

היום הדואר נחשב לשירות. מה הממד הציבורי שלו?

"שירותי הדואר הם אחד מן הכלים העיקריים שיש לאדם לתקשר עם הסביבה, עם הקרובים ובעיקר עם רשויות של המדינה. לאוכלוסיות מסוימות, בין השאר לציבור שאינו משתמש בשירותי דואר אלקטרוני בגלל מחסום ידע, גיל או כסף שירותי הדואר הם אופציה הכרחית וזולה. לגורם המופרט, כתחליף של המדינה, יהיה כוח גדול, כמעט שלטוני, שיכול להשפיע על אפשרויות התקשורת שלך. אפשר לומר שכבודך כאדם קשור גם ביכולת התקשור שלך. עולה גם שאלת ההגנה על הפרטיות של אדם, כשגורם פרטי שולט על מכתבים שהמדינה שולחת לו. התאגיד הפרטי יהיה בקרוב מתווך בין הפרט ובין רשויות המדינה, וחשוב להבטיח שהתאגיד יפעל בהגינות ובשקיפות. חשוב להפנים שגם אם היום שירות ציבורי מופרט זה לא אומר שמחר, לאחר השלמת ההפרטה, השירות הוא פרטי וכפוף לשרירות לבו של בעל הקניין הפרטי".

אם מדובר בעניינים של זכויות יסוד, כבוד האדם, משפט ציבורי, מדוע הנושא לא עולה על סדר היום של החברה הישראלית?

"נדרש דיון ציבורי מקיף בשאלה של הפרטת הדואר. האם אדם מן היישוב שמע על הפרטת הדואר? מה יהיה אחרי ההפרטה? היעדר דיון ציבורי אינו מייחד רק את הפרטת הדואר. זה המצב גם בהפרטות אחרות, כמו בתי כלא מופרטים ותחום הרווחה (תוכנית ויסקונסין). שינויים מהותיים כאלה ראוי שיהיו יותר בעין הציבורית, שהרשות המפריטה תשתף יותר את הציבור בשאלה אם בכלל להפריט ואיך לעשות את זה. האם ראוי לאמץ באופן עיוור דגמי הפרטה מעבר לים? האם מה שמתאים לאמריקה מתאים תמיד למדינת ישראל? דיון שכזה ירכך את ההרגשה של קבוצות גדולות בציבור שמשנים את אופייה של מדינת ישראל כמדינת רווחה במחטף. אנחנו לא צריכים להסתכל על הפרטת הדואר בלבד, יש לראות את השינוי הכולל שההפרטה מחוללת במדינה. זה שינוי של האמנה החברתית, של ההסכם המכונן העומד בבסיס המדינה. הפרטת הדואר נעשית במקביל להפרטת המים, החשמל, החינוך, הרווחה, הכליאה ועוד. המהלך הכולל בהחלט טומן בחובו שינוי של הבסיס, ולא ייתכן שהוא ייעשה במחטף, רחוק מן העין הציבורית. עוד כמה שנים, עם סיום ההפרטות הללו, יהיו כאן כמה תאגידים שישלטו בליבת הקיום שלנו בכבוד. יש להסתכל על התמונה הכוללת של ההפרטות ולדאוג לזכויות האדם שלנו בעידן שלאחר ההפרטות. הפרטות מסוימות עדיף למנוע, ובכל מקרה אסור לזנוח את השטח לתאגידים ענקיים שמפעילים לחץ להפריט הכול. אם מפריטים, צריך להכפיף את התאגידים המופרטים לרגולציה מקיפה".

ובינתיים, בשראסברי

בבריטניה, שבה הומצא הבול והמדינה נותנת שירותי דואר כבר יותר מ-300 שנה, המותג רויאל מייל הוא המותג השני המוכר ביותר לציבור אחרי קוקה קולה. החודש יצא המוסף היומי הנחשב של "הגרדיאן" הבריטי "G2" בסדרת כתבות על הפרטת שירות הדואר של הרויאל מייל רשות הדואר של הוד מלכותה. כחלק מהפרטת שירותי הדואר בבריטניה, חנויות רשת ממכר כלי הכתיבה והספרים WH Smith מפעילה סניפי חלוקת דואר במרכזי קניות בפריפריה הבריטית. בפלאייר שהופץ בין תושבי שראסברי הוסבר שמעתה יחולק הדואר במרתף קניון דארווין שמפעיל קמעונאי המחברות והמחדדים סמית, שמוכר "מבחר של עיתונים, מגזינים, ציוד משרדי, ספרים ומוצרי בידור ביתי", כך לשון ההודעה.

לא הוסבר בה מדוע חברה לממכר עטים וסרגלים ראויה להתעסק בחבילות, במכתבים ובסכומי כסף מזומן גדולים. מה שכן, הורעפו בה שבחים על החברה "ממוקדת הלקוחות, עתירת הידע בחוויה הקמעונאית, המסוגלת להמשיך לספק שירות בסטנדרט גבוה לכלל לקוחותיה". במוסף "הגרדיאן" פירשו את הבחירה בסמית לפי ההיגיון העקום שניסח סר ריצ'רד ברנסון מווירג'ין: "אם אתה יכול לנהל עסק אחד, אתה יכול לנהל כל עסק".

בדיוני בית המחוקקים הבריטי מתנהלים כל שבוע חילוף דברים על מצב הדואר במדינה. בין היתר מדובר על "מרידות הדואר" ברחבי המדינה. ב-2004 רכשה חברת טסקו את רשת הצרכניות טי אנד אס והפכה אותן לחנויות טסקו אקספרס. למרות המחאות סגרה החברה את 40 סניפי הדואר שנכללו בנכסי רשת הצרכניות. אירועים כאלה מגיעים לכותרות בדרך כלל כשכוכבי בריטניה מצטרפים למחאה. כך היה כשהקומיקאית רובי וקס וסולן הלהקה המצליחה בלייר, דיימון אלברן, הצטרפו לעצומה נגד סגירת סניף הדואר שלהם בנוטינג היל בלונדון. פירוק מדינת הרווחה בבריטניה על ידי מפלגת הניו לייבור של ראש הממשלה טוני בלייר הביא לשינויים קיצוניים בשירותים הניתנים לאזרחים הבריטים, ועם התמעטותם איבד גם הדואר רבים מתפקידיו בקשר בין המדינה לאזרח. בשנה האחרונה נסגרו 1,352 (!) סניפי דואר, וב-2004 נסגרו 1,278 (!). סבסוד סניפי הדואר בפריפריה הבריטית ייפסק ב-2008 בשל החלטת האיחוד האירופי שיש בו משום "תמיכה מדינתית לא הוגנת".

אמנם שר האוצר הבריטי חוזר על המנטרה ש"עיר היא יותר מאשר כיכר שוק", אבל כפי שסדרת הכתבות ב"גרדיאן" מראה, גם הסניפים האדומים של רשות הדואר הבריטית הפכו לעסקים. אף שלא הוכרזה מדיניות רשמית בעניין, המדינה אט-אט מרוששת את רשות הדואר המקומית וכך מייצרת צורך בשירותי דיוור פרטיים. היום איבדו את עבודתם 14 עובדי סניף הדואר בעיירה הקטנטנה שראסברי. אלה שנכנסים במקומם מקבלים שכר נמוך בהרבה ללא ביטחון תעסוקתי. המפעיל הפרטי חברה מסחרית גדולה מרוויח את העמלות היפות של התפעול, והדואר המלכותי, הבעלים של רשת הדואר, זונח את חובתו החוקתית, אף שסיים את שנת 2005 ברווח של חצי מיליארד ליש"ט

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988