אוסטרליה. העיירה הקטנה טוומבה שבדרום-מזרח קווינסלנד סובלת מבצורת קשה זה למעלה משנתיים. כמי ששוכנת על אחת מפסגות ה"רכס המפריד הגדול", אין בקרבתה נהרות זורמים. את המים חייבים לשאוב אל העיר מסכר קרוב, במעלה הרכס. כרגע, מפלס המים בסכר הוא כרבע מתכולתו - המפלס הנמוך ביותר אי-פעם. מאגר מי-התהום באזור הידלדל מאוד בארבעת העשורים האחרונים.
בתגובה לבצורת, הנהיגה עיריית טוומבה שורה של הנחיות האוסרות על השקיית גינות מצינור, אבל הגשם עדיין מבושש והמים מתמעטים. הפתרון היחיד, אומרת ראש-העיר דיאן ת'ורלי, הוא מיחזור מי-שפכים. מתקן המיחזור המוצע ישתמש באוסמוזה הפוכה ובקרינה אולטרה-סגולה, ויטהר את המים לדרגת שישה כוכבים (חמישה כוכבים הם מים מותרים לשתייה, שישה כוכבים הם מים המתאימים לדיאליזת כליות). המים המטוהרים יוזרמו אל הסכר, וכיוון שהם יכילו פחות מינרלים "קשים" ממי-השתייה הנוכחיים, צפוי שהם יעלו את איכות מי-השתייה של טוומבה.
להפתעת העירייה, התושבים מתנגדים קשות לתוכנית - המחשבה על שתיית מי-ביוב מזעזעת אותם, והם סולדים מהאפשרות להפוך לשפני-ניסוי. ראשי המתנגדים טוענים כי הגם שהטכנולוגיה נוסתה בערים שונות בעולם, אי-אפשר לצפות את התקלות האפשריות, או את כל ההשלכות של שימוש במי-ביוב ממוחזרים. "המדענים גם אמרו בזמנו שתלידומיד, טפלון ואסבסט בטוחים", הם אומרים, "אבל את התוצאות רואים באיחור של כמה שנים לפחות". לדבריהם, פתרונות עדיפים הם קידוחים נוספים אל מי-התהום, וחיבור לסכרים אחרים. תוצאות משאל שנערך בסוף-השבוע שעבר הראו כי התושבים דוחים את הקמת המתקן, אלא שההחלטה תלויה לא רק בדעת-הקהל, אלא גם במימון הממשלתי - עלות הקמת המתקן מוערכת בעשרים מיליון דולר. איש מהצדדים הנוגעים בדבר לא העלה חינוך כפתרון אפשרי וארוך-טווח לחיסכון במים. למרות השנים תחת איום של בצורת, המודעות הציבורית לגבי שימוש נבון במים אינה מתקרבת לזו הישראלית. רחיצת רכב או משטחים בצינור היא חזון נפרץ, ותרבות בזבוז המים עלולה להשאיר את הנושא בכותרות עוד זמן רב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
