שגרה שכזו

הטלוויזיה מנסה לחזור לשגרה. אתמול כבר שידרו בערוץ 2 את "פספוסים", עם מתיחה שנקראה "ההצגה חייבת להימשך". הכל קורה בקומדיה "בנים גידלתי ורוממתי" שזאב רווח כתב והוא משחק בה בתפקיד מרוקאי ממצפה רמון שבא לבקר את בנו בתל אביב, ומגלה שזה גר עם מעצב שיער שמן, בלונדיני והומו - שמגלם צחי נוי. בזמן ההפסקה זאב רווח אומר שנגמר לו הקול ולוחץ על צחי נוי שיחליף אותו בתפקיד. מי שלא ראה יכול לנסות לדמיין: זאב רווח מותח את צחי נוי באמצע הצגה על אבא מרוקאי שמגלה שהבן שלו הומו. אח, שגרה!

תמיד יש סיבה למלחמה

סיקור המלחמה בצפון, ערוץ 10, שלישי 18:00

רביב דרוקר הסביר אתמול שהממשלה עומדת היום בפני בחירה לא קלה: הפסקת אש ביום-יומיים הקרובים או הרחבת המבצעים למלחמה שתימשך חודשים. שימו לב: בחירה. זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את המלה הזאת בהקשר המלחמה. בחדשות הערב אלון בן דוד הסביר את לבטי הממשלה. מפיו זו נשמעת בחירה שכנראה הוכרעה: "קצת מסבכת אותנו ההצעה הלבנונית" - ההצעה לפרוש את צבא לבנון בדרום המדינה - "קצת קשה לסרב לה אחרי שדרשנו את זה כל כך הרבה זמן".

אבל הממשלה לא צריכה לדאוג - כולם עכשיו מתנדבים לעזור לה, ולהסביר כמה מגוחכת האפשרות שנסמוך על צבא לבנון. בתוכנית של לונדון וקירשנבאום מומחה ממרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב פלט בבוז גלוי שצבא לבנון "מתגאה" באתר האינטרנט שלו על כך שבחודש יולי הוא עצר 454 נהגים על עבירות תנועה. בלילה, ב"10 עם החיילים", האלוף במילואים יאנוש בן גל אמר שהוא מכיר את הצבא הזה, שהחיילים שלו שמים ברילנטין בשיער וחוזרים כל יום הביתה.

איזה אידיוט אני שהאמנתי כל כך בהחלטה 1559 של האו"ם. פתאום אני לא מבין מאיפה הרעיון הזה נכנס לי לראש.

לא ראיתם כלום

"24", ערוץ 10, שלישי 23:30

אף פעם לא עקבתי ממש אחרי הסדרה "24", שהעונה הרביעית שלה משודרת עכשיו מדי לילה בערוץ 10. זה תמיד נראה לי טיפשי להתחייב לסדרה של 24 פרקים. אבל בזה כמובן נמצא כל העניין של הסדרה. זאת סדרה שצריך להסתכל עליה קודם כל מהזווית הכלכלית. למה? כי צופה שמתחייב ל-24 פרקים בני שעה נראה היום כמו נס כלכלי - משהו ששייך לדור אחר, למשפחה שיושבת מדי ערב יחד מול טלוויזיה עם ערוץ מרכזי אחד או שניים. אבל "24" היא לא בדיוק זה. היא בנויה כך שגם מי שמצטרף באמצע וגם מי שרואה רק פרקים בודדים מקבל חוויה דומה פחות או יותר - זה מבנה הכרחי, ובלעדיו הסדרה היתה התאבדות כלכלית. אבל האמת היא שבסופו של דבר הוא יוצר אפקט מגוחך.

בשיאו של הפרק השישי ג'ק באואר הציל את מזכיר המדינה האמריקאי ברגע האחרון מהוצאה להורג במשפט שדה ששודר בשידור חי באינטרנט. אבל בסוף הפרק, ממש בשניות האחרונות, מתברר שכל זה - החטיפה של מזכיר המדינה, המשפט שלו באינטרנט - הכל היה רק פעולת הסחה מתוחכמת. המטרה שלה: ליצור עומס כבד ברשת האינטרנט כדי להסוות את הפעולה האמיתית - בינתיים! - של פריצה לרשת הכורים הגרעיניים של ארצות הברית.

הפיתולים האלה בעלילה הם חלק ממה שהקנה לסדרה את הדימוי המתוחכם שלה. אבל תחכום הוא לא המטרה שלהם. הם נועדו ליצור רצף עלילתי שכולו שיא. זה מה שמביא בסוף למפנים מגוחכים בעלילה: חטיפת מזכיר המדינה כדי ליצור עומס באינטרנט. זה מה שאומרים לנו: "חשבתם שראיתם משהו עד עכשיו - אבל עוד לא ראיתם כלום!" ובעצם זה מה שנותר אצל הצופה: 24 שעות של כלום.