הודו עוקרת תושבים לטובת סכר חדש

"אם היו מציעים לכם סלע תמורת שטח אדמה פורייה, הייתם מסכימים?" שואל חקלאי שבטי מאזור נהר Narmada בהודו. הוא מייצג מאות אלפי חקלאים שבתיהם ואדמותיהם מאוימים על ידי פרויקט לבניית סכר בשם Sardar Sarovar, שהיקפו נאמד בכ-7.7 מיליארד דולר וכל תכליתו לנסות ולווסת את זרימת הנהר החמישי בגודלו בהודו.

הממשלה ההודית גורסת שפרויקט ה-Sardar Sarovar, הגדול מבין 30 הסכרים שנמצאים בתהליכי תכנון או בנייה לאורך נהר ה-Narmada, חיוני וקריטי לאספקת הצרכים ההולכים וגדלים בתחומי האנרגיה וההשקיה, ויספק אף מים לשתיה ל-20 מיליון תושבי האזור.

בגדות ה-Narmada, במקום בו משתרעים מדרונות ירוקים עד לגבעות הכפרים המרוחקים, לא קשה במיוחד למצוא חקלאים ממורמרים הטוענים שהממשלה נישלה אותם מאדמותיהם ונתנה להם מעט מאוד בתמורה.

הטענות שאותם חקלאים קשי יום מעלים, קשות ביותר. לדבריהם, פחות ממחצית מ-77 המשפחות המאכלסות את הכפר, קיבלו הצעה לקרקע אלטרנטיבית. לאחרים הוצעו חלקות שוממות המרוחקות לעיתים מרחק ימי הליכה מבתיהם. הממשלה, לטענת המקומיים, אטומה והם נותנים את הדוגמה הבאה כהמחשה: לדבריהם, המדינה מסרבת להיענות לבקשת התושבים לבנות בית ספר ומרכז רפואי ב--Kharya Badal, בטענה שהכפר עתיד להיות מוטבע. השלטונות אף ניתקו את משאבת המים המקומית ממקומה על מנת לשכנע את התושבים לעזוב את הכפר.

"אני מרגיש כאילו אנשים זרים באו ושינו את חיינו לתמיד", אומר חקלאי מתוסכל נוסף מאיזור המריבה. "לפעמים אני שוקל להטביע את עצמי בנהר".

הוויכוח מתחדש

פרויקט עמק ה-Narmada עוכב שנים ונמצא בתוך מערבולת של קרבות משפטיים בין פעילים המתנגדים להקמת הסכר מארגון ה-- Narmada Bachao Andolan (NBA) או תנועת Save the Narmada.

הוויכוח התחדש השנה כשבמהלך העבודות, הסכר הגיע לגובה של-122 מטר, שהם רק 16 מטר פחות מגובהו המירבי. מנהיגת ה-NBA, Medha Patkar פתחה בשביתת רעב במרכז ניו דלהי, בשם 35,000 משפחות העומדות להפסיד את ביתם או אדמותיהם, וחשות כיום מאוימות.

הוויכוח בין הניצים תפש תאוצה ולפתע הפך לנושא מרכזי התופס את העמודים הראשיים של העיתונות ונידון שוב ושוב בבתי המשפט.

העבודה בסכר הופסקה לתקופת המונסון, אך בית המשפט העליון אמור להכריע בחודש ספטמבר הקרוב, לגבי המשך הפרויקט.

הודו מפולגת

האם ממשלת הודו נכשלה בתפקידה כשלא מילאה את חובתה החוקית לספק אדמות מתאימות בתמורה לאדמות שעתידות לטבוע במימי הנהר? האם היא מחקה באופן בלתי חוקי, עשרות אלפי אנשים מרשימת הזכאים לפיצוי הולם? או שמא ה-NBA פשוט עומד בדרכי ה-Sardar Sarovar מתוך התנגדות עקרונית לפרויקטים מסוג זה, ובכך מונעים מחקלאי ותעשייני האזור את המים והאנרגיה שהם כה זקוקים להם?

הבעיה העיקרית היא באזור המדינה שבמרכז הודו Madhya Pradesh, מקום בו מתגוררים כרגע רוב המפונים ומלאי האדמות הפנויות במקום עומד להיגמר. מתוך לפחות 25,000 משפחות שנפגעו, רק 750 הועברו באופן פורמלי, כאשר הרוב מעדיף להישאר במקום עד לרגע האחרון.

מחקר רשמי שבדק את ההיערכות ליישוב מחדש של המפונים, שנערך במאי האחרון, מצא כי מעל ל-25% מהאתרים המוצעים היו "עלובים" כשמרבית השטח הוגדר "סלעי, בוצי ועקר". הדו"ח הפריך את הטענה לפיה אלפי אנשים הוצאו מרשימות הזכאים לפיצויים.

ובכל זאת, כחמישית מ--4,000 המשפחות החקלאיות שנסקרו, אמרו שלא הוצעו להם אדמות חלופיות, או שלא נמסר להם איפה ממוקמות האדמות החלופיות.

40% טענו שהאדמות שהוצעו להם כפיצוי נמצאות במרחק רב מדי מבתיהם או שאינן מתאימות כלל לגידולים חקלאיים. Patkar מסרה, שאנשים נאלצו לקבל כסף מזומן, במקום שיוצעו להם אדמות חלופיות ראויות, ושהשחיתות שיחקה כאן תפקיד מרכזי. "כמחצית מהכספים הלכה לכיסי גורמים רשמיים", הוסיפה.

אדמות ללא דורשים

אלפי משפחות הופנו למדינה השכנה Gujarat וחלקם מסרו לרויטרס שהם מרוצים. אחרים, כמו תושבי העיירה Thuvavi, היו פשוט אומללים. "בעבר יכולתי לזרוק מקל לכל הכיוונים ולהראות את גבולות השטח שלי", אמר חקלאי. "זו הייתה קרקע נהדרת, גידלתי בה כל מיני גידולים. כאן, מי הגשמים שוטפים את הכל וכלום לא גדל".

התושבים הובילו את הכתבים בדרך בוצית והראו להם את השטחים המדוברים, שיהיו מוצפים לחלוטין לפני תום עונת המונסונים.

החקלאים מסרו שכנראה יצטרכו להתפרנס מדייג ולא מחקלאות על מנת לשרוד, והנשים יצרכו לעבוד בניקיון בתים של משפחות עשירות, כדי להרוויח 20 רופיות - סכום הנמוך מחצי דולר אמריקני.