תקציב תואם איום

המלחמה בלבנון, יהיו תוצאותיה אשר היו, העלתה שובו את הדיון בתקציב הביטחון - הן בהיקפו והן בהקצאות הפנימיות שלו. יש לזכור, שההתייחסות הכלכלית אל הביטחון, היא כמו היחס לכל מוצר ושירות אחר. ואולם לכך מצטרף אלמנט נוסף, שהוא החשש הקיומי של המדינה, ששוב אינו קיים ממשית לאחר מלחמת ששת הימים (להוציא הנושא האיראני, שהוא בינלאומי באופיו).

משקל הביטחון בתוצר צריך להיקבע כלכלית בשני ממדים. האחד, היקף ההוצאה לביטחון בהשוואה להוצאה המקבילה בארצות האיום הפוטנציאלי. השני, התחלופה שבין ביטחון לבין חינוך, בריאות, תשתיות ושאר השימושים.

ככלל, כל הפחתה בהוצאות הביטחון יכולה להגדיל את השימושים האחרים, אך תמיד היא מקטינה את רמת הביטחון של אומה, והפוך מכך כאשר משקל הביטחון עולה. בביטחון אין ארוחות חינם, ממש כמו בשאר השירותים.

לעיתים קיימת אשליה, שאפשר להתייעל ובכך להימנע מהורדת רמת השירות, אך הסיכוי לכך דל בכל ביורוקרטיה אזרחית או צבאית.

קיצוצים היסטוריים

ההכרעה של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון, ב-1953 להקטין מהותית את הוצאות הביטחון ל-6% תוצר, היא שאפשרה ליישם את המדיניות הכלכלית המוצלחת, שהביאה לצמיחה של 5%-6% לנפש.

בן-גוריון דרש מהרמטכ"ל דאז, יגאל ידין, לפטר כ-6,000 אנשי צבא ועובדי צה"ל ולקצץ מסיבית בהוצאה הפרמננטית, ידין סרב והוחלף במרדכי מקלף אשר ביצע, ללא חדווה, את הקיצוץ הנדרש.

הצלחת בן-גוריון בקיצוץ הגדול אפשרה השקעה בחינוך, בתשתיות ובקליטת עלייה. המחיר היה הקטנת רמת הביטחון של המדינה, אשר השתלבה בהתייעלות בדמות הקמת יחידות הצנחנים והסיירות הזולות, אך היעילות צבאית, אך הלא תמיד ממושמעות (עידן ה-101 בהנהגת אריאל שרון).

המחיר הפוליטי היה ברור, בן-גוריון השיג איזון, אך לא עליונות צבאית על ארצות העימות, ולכן הפך לזהיר וללא הרפתקן. הוא הסכים למבצע סיני רק לאחר התחייבות צרפתית-בריטית להנחתת כוחות צבאיים בתעלה. בהמשך נסוג בן-גוריון מיידית וללא תנאי מסיני, כאשר הבין שבריה"מ וארה"ב דורשות ממנו לעשות זאת. חימוש צבאי קטן יחסית חייב זהירות יתירה והתייעלות ביטחונית.

יצחק רבין פעל באופן דומה ב-1992-1995. הוא קיצץ מהותית במשקל הביטחון בתוצר ואיפשר השקעות גדולות בחינוך, בתשתיות ובקליטת עלייה. הוא הבין היטב, שהורדת משקל הביטחון מחייבת ויתור על פיתוח כלי נשק חיוניים והקטנת התעשייה הביטחונית (כולל הקפאת פיתוח של טילים נגד טילים). הוא הבין גם שהמהלך התקציבי בתחום הביטחון מחייב מאמץ לקדם את תהליך השלום וזהירות פוליטית ביטחונית רבה.

בתקופה 1973-1985 הגדילה ישראל את משקל הביטחון בתוצר ל-25%, כאשר יריבותיה הפחיתו מאוד את הוצאות הביטחון. התוצאה, עליונות צבאית כמעט מוחלטת, המלווה בהרפתקנות צבאית (מלחמת לבנון הראשונה) הנובעת מעליונות זו.

ישראל שיפרה מאוד את מעמדה הביטחוני מול יריבותיה, אך שילמה בירידת הצמיחה לנפש מ 5%-6% ל-0.8% לשנה, והזניחה לשנים רבות את התשתיות והחינוך שלה.

מחיר נוסף של העלות הביטחונית הגדולה היה התלות המסיבית בארה"ב. ישראל הפכה בהדרגה למדינת חסות של ארה"ב, עקב התלות הכלכלית.

ישראל פעלה בתקופה זו כמו בריה"מ מול ארה"ב - הגדלה קיצונית בהוצאות הביטחון. בריה"מ שילמה בקריסה כלכלית, ישראל הצליחה לשרוד כלכלית בזכות ארה"ב, ורק לאחר שעברה משבר כלכלי ופיננסי חמור, שהסתיים רק ביולי 1985 בתוכנית הייצוב ובהפחתת הוצאות הביטחון.

ביטחון וכלכלה בהווה

משקל הביטחון בתוצר הוא היום גבוה למדי - כ-12%-13%, כולל הוצאות עקיפות. אחוז זה מאפשר לנו לשמור על עליונות סבירה, יחד עם הקצאת מקורות לתחומים אחרים.

הדילמה של האסטרטגיה הביטחונית של ישראל נובעת היום מן הגורמים הבאים:

" מדינות העימות הפוטנציאליות לא מהוות סיכון ממשי לקיומה של ישראל. סוריה המרוששת כלכלית ניוונה את מערכות השריון והאוויר שלה, אך רכשה טילים ארוכי טווח צפון-קוריאנים ואחרים כהרתעה מול ישראל.

הדילמה בצפון היא פשוטה וברורה, סוריה לא תוכל בשום מקרה להסכים לרגיעה, משום שבכך היא תוותר למעשה על רמת הגולן. ממילא היא חייבת לגרום לתסיסה מתמשכת בצפון, או בעזה ובגדה, כשהיא נמנעת מעימות ישיר עם ישראל עקב הנחיתות הצבאית שלה.

מציאות זו מחייבת את ישראל לקבל החלטה: נכונות לעימות ממושך ותמידי עם שלוחות סוריה בעזה ובלבנון, או להסכים לשלום תמורת כל רמת הגולן. בשלב זה בוחרת ישראל בעימות, ולכן צריכה להתכונן לשלב הבא של הסכסוך. בכל מקרה לישראל אין עדיין אופציית תקיפה מול סוריה, משום שאין באפשרותה להגן על עצמה מפני טילים ארוכי הטווח של מדינה זו.

" משקל הוצאות הביטחון בתוצר במצרים דומה בקרוב לישראל, אך פערי התוצר נותנים לישראל יתרון מהותי. החימוש המצרי כולו אמריקני, מה שמקטין את הסיכון, אך מחייב היערכות מתאימה.

" הרשות הפלשתינית קרסה דה-פקטו. גם כאן הדילמה הישראלית ברורה, הסכמה לשלטון החמאס והחזרי מיסים או המשך העימות. בטווח ארוך מדובר על הסכמה לגבולות 1967 עם חלופי שטחים אחד לאחד, או המשך העימות עם הפסקות מדי פעם. ישראל רחוקה עדיין מהסכמה על גבולות 1967, לכן תצטרך להשלים עם המשך העימות.

" האיום האיראני הוא בעיקרו אסטרטגי. אין לישראל לבדה אפשרות להתמודד איתו, אלא בפיתוח טילים נגד טילים. האיום העיראקי והלובי נעלמו למעשה.

סיכום ומסקנות

בתנאים לעיל, המסקנות המתבקשות הן ברורות למדי, כאשר הדיון בפרטים הוא כמובן מורכב:

משקל הביטחון בתוצר בישראל הוא גבוה באופן מוחלט ויחסית למדינות העימות, לכן אין להגדילו באופן פרמננטי. עם זאת, המשקל הנוכחי מאפשר למערכת החברתית-כלכלית לתפקד באופן סביר. הגדלת משקל הביטחון מהווה סיכון מהותי למערכת הכלכלית-חברתית.

בשנת 2007 תידרש תוספת תקציב חד-פעמית לביטחון ולכן ייווצר עומס תקציבי ופיננסי.

מדינת ישראל תידרש להגדיל את ימי האימונים ליחידות הצבאיות, לחדש את הציוד האישי ולרענן את המחסנים. תוספת תקציבית משמעותית נדרשת להכנת הצבא להמשך העימות עם החיזבאללה והפלשתינים.

ישראל תידרש להשקעה מהותית בפיתוח טילים נגד טילים, שהם אופי המלחמה הפוטנציאלי עם סוריה (בהנחה שנסרב לדון בשלום תמורת רמת הגולן), וכמובן עם החיזבאללה.

ישראל תיאלץ לקצץ מהותית בגירעונות התעשייה הצבאית לסוגיה וברוב המקרים ראוי להימנע מכל מימון לנושא זה, אלא לצורכי סגירת המפעלים הלא יעילים. נטל זה הוא בדרך כלל כבד ולא יעיל.

הצבא יצטרך להתייעל באמצעות צמצום תקנים, אגפים ותחומים שאינם קריטיים לפעילות הצבאית השוטפת. הצבא יצטרך להתמקד רק ביעדים הצבאיים המיידיים והישירים, ולא בנושאים אחרים ציבוריים, חברתיים וכדומה.

לישראל תצטרך לצמצם הוצאות למטוסים, לאוניות ושריון יקרים מדי, כאשר הנחיתות של הצד השני בתחומים אלה היא עצומה.

ראוי לשמור על רמת שכר גבוהה לאנשי הצבא כדי לקבל סגל מעולה, אך יש לצמצם הטבות לשלב הפנסיוני, ולהעלות מהותית את גיל היציאה לפנסיה.

המסקנה הכוללת היא, שאסור לחלוטין להגדיל את ההוצאה הפרמננטית לביטחון, אך יש לשנות את ההרכב הפנימי לכיוונים הרלבנטיים לעימותים העתידיים.

ראוי לזכור שההכרעה הפוליטית לשלום עם סוריה היא בעיקרה בידינו, וכך כנראה גם עם הפלשתינים (כאן הדיון מורכב הרבה יותר), אך המחיר ידוע, חזרה לגבולות 1967. אם אין ברצוננו לעשות זאת, ראוי שנתכונן להמשך העימות, שהוא בלתי נמנע. "

הכותב הוא יו"ר פעילים חברה לניהול השקעות בע"מ