נדחו שלוש עתירות נגד תוכנית הבימה: התחבורה וזיהום האוויר נלקחו בחשבון

העותרים מתנגדים לתוכנית בטענה לפגמים תכנוניים הגלומים בה, העלולים לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים באיזור וכפועל יוצא גם בערכם של הנכסים.

העותרים הגישו לוועדה המחוזית סקר השפעות סביבתיות לפיו החניון העתידי יוצר מפגעים סביבתיים חמורים ועלול ליצור עומסי תחבורה כבדים ולהגביר את מפגעי הרעש וזיהום האוויר.

המשיבים לעתירה הם גופי התכנון הקשורים לתוכנית, הוועדה המקומית שהיא יוזמת התוכנית, הוועדה המחוזית מאשרת התוכנית.

עיריית ת"א בעלת הזכויות בשטחי התוכנית ויו"ר הוועדה המחוזית כמקבל החלטת הסירוב להגשת הערר. בנוסף, משרד התחבורה באספקטים של התנועה והחנייה.

הוועדה המקומית והמחוזית טענו בתגובה, כי למימוש התוכנית אין השפעה ניכרת על הסביבה ועל כן אין הצדקה לדרישת תסקיר איכות הסביבה בשלב אישור התוכנית.

עוד טענו העותרים, כי לא ניתן ביטוי לכדאיות הכלכלית של התוכנית. בתגובה טענו המשיבים, כי סוגיית מימון התוכנית וכדאיותה הכלכלית קיבלו את המשקל הדרוש במסגרת השיקולים טרם אישור התוכנית.

השופט ד"ר עודד מודריק קבע בפסק הדין, כי העותרים אינם חולקים שאין חובה לעריכת תסקיר השפעה סביבתית בנוגע לתוכנית מסוג זה.

לדבריו, הוועדה המחוזית נתנה את דעתה במיוחד לשאלת השפעת התוכנית על עומסי התנועה והשלכותיהם בתחום הבטיחות, זיהום האוויר ואיכות החיים, והוא אינו יכול לשמש כבורר מכריע בין חוות הדעת המקצועיות שמסקנותיהן שונות.

בנוגע לסוגיית מימון המיזם, ציין מודריק, כי עיריית ת"א הותירה את הסוגיה די מעורפלת, אך למרות התקציב הנדרש הוא אינו יכול לומר שהמתווה המוצג בידיה הוא בלתי סביר.

מודריק דחה את כל טענות העותרים בדבר פגמים של אי-חוקיות בתוכנית.

הוא חייב את העותרים בכל אחת משלוש העתירות לשלם למשיבים הוצאות בסכום כולל של 15 אלף שקל.

(עת"מ 2077/04).