רכבת לילה לסיביר

מסע ברכבת הטרנס-סיבירית כבר אינו חוויה השמורה להרפתקנים בלבד. חובבי רכבות בני כל הגילים יכולים ליהנות ממסע אקזוטי בין נופי טבע ואנוש, צבעים, טעמים וריחות > טלי חרותי-סובר

לא, זה עוד לא הפך לטרנד, אבל הרכבת הטרנס-סיבירית הופכת אט-אט למושג שישראלים אוהבים לגלגל על הלשון. לכאורה מדובר במסלול רכבת ארוך-ארוך, המוביל מנקודה א', נגיד מוסקבה, לנקודה ב', נגיד בייג'ין. מעשית מדובר בעולם ומלואו - מסע אקזוטי בין נופי טבע ואנוש, עולם שלם של צבעים, טעמים וריחות המוגש לך מעבר לחלון, מבלי לכתת רגליים.

כיוון שלא מדובר במאמץ פיזי גדול, מתאים המסלול לחובבי רכבות מושבעים בני כל הגילים, שישיבה ארוכה בקרון אינה מרתיעה אותם. ראוי לציין כי את אותו מסלול ניתן לעשות בקרונות מקומיים במחירים נמוכים יחסית, וגם בקרונות מחלקה ראשונה יקרים בהרבה, ואפילו ברכבת פרטית מהודרת ויקרה להפליא, המדמה קרוז מפואר על הפסים. "זה לא טיול ולא נופש", מגדיר ג', ששב זה עתה עם זוגתו מהמסע, "אלא חוויה חד-פעמית". האם נהנה מכל רגע? בהחלט. האם ירצה לעשות זאת שוב? כנראה שדווקא לא.

דרך המשי המודרנית

כבר ב-1886 הורה הצאר אלכסנדר השלישי על תחילתו של אחד הפרויקטים ההנדסיים הגדולים ביותר בעולם: פסי-הרכבת שהונחו לאורך קרוב לעשרת-אלפים קילומטר, כדי לחבר את מוסקבה שבמערב עם הקצה המזרחי של היבשת, בסיביר. לאותה מסילה נוספו פיצולים שונים ומעניינים.

אלפי אנשים נוסעים מדי שנה באחד מארבעת מסלוליה. בראשון, הקלאסי, יוצאת הרכבת ממוסקבה ונוסעת בתוך רוסיה בלבד. היא חוצה את סיביר, ונוחתת בעיר הנמל החשובה ולדיווסטוק. מובן מאליו כי ניתן לעשות את המסלול במהופך. המסלול השני, שקיבל את השם הרכבת הטראנס-מנצ'ורית, הוא זה שפסיו עוברים ממוסקבה, דרך העיר חרבין, עד לבייג'ין שבסין. גם פה ניתן לקחת את המסלול ההפוך. במסלול השלישי נוסעת הרכבת הטרנס-מונגולית ממוסקבה לבייג'ין דרך מונגוליה. המסלול הרביעי עובר בתוואי דרך המשי ההיסטורית, דרך קזחסטן ואוזבקיסטן.

"לטעמי", אומר צור שיזף, עיתונאי, סופר וטייל שעלה על הרכבת כבר ב-1993, "המסלול הטרנס-מונגולי הוא המעניין ביותר. הגעתי לבייג'ין בטיסה והחלטתי לא לבזבז יותר מדי כסף, ולחוות את החוויה המקומית". 80 דולר בלבד עלתה אז הרכבת המקומית המצוינת לאולאן בטור, בירת מונגוליה, ושיזף נהנה מיממה שלמה של נסיעה מענגת. כשהגיע למונגוליה סקר היטב את העיר, וכשהחליט אחרי מספר ימים לצאת שוב לדרכו, חיכו לו שישה ימי נסיעה ברכבת רוסית עד מוסקבה. זה היה ארוך, אבל מעניין במיוחד", אומר שיזף. "קודם כול, כי יש בנסיעה של רכבת משהו מכשף שכולנו אוהבים, ושנית - הנוף האנושי הוא חד-פעמי".

מהר מאוד התברר לשיזף כי הרכבת הטרנס-מונגולית היא מעין דרך המשי המודרנית. סוחרים מונגוליים קונים בבייג'ין שקים גדולים מלאים סחורות משי, ומוכרים אותן בכל תחנה ותחנה לאורך הדרך. "מדהים היה לראות את המסחר הנערך בתחנות במהלך הדקות הספורות בהן עצרה הרכבת", אומר שיזף. "זו הייתה חוויה שלא רואים במקומות אחרים. אישית, אני בעד לוותר על הוצאות מיותרות בתחום הלינה והאוכל, ולחוות את החוויה כפי שחווים אותה המקומיים". על-פי שיזף יש לשריין כשבועיים לפחות בעבור החוויה, ואם זמנכם בידכם אל תטרחו לרכוש מהארץ כרטיסים או מלונות. ניתן לעשות הכול כשמגיעים למקום.

טיפים לנוסע המתמיד

ג' וזוגתו, שיצאו לשישה ימי רכבת, החליטו לא לסמוך על המזל ותכננו את טיולם לפרטיו בעזרת סוכנות נסיעות אמריקנית, שתיאמה בעבורם את המסלול אחד לאחד. "ניסיתי לקנות את הכרטיסים בעצמי", אומר ג', "אבל העליתי חרס בידי. כיוון שהחלטנו כי ניסע רק בקרונות מחלקה ראשונה, שבהם ניתן להתרווח בתא לשניים ולא יותר (כשבכל הרכבת יש רק תשעה כאלה), היה ברור כי אם נגיע לתחנת הרכבת ללא ידיעת סינית אנו עלולים לגלות שכל התאים האלה תפוסים, או גרוע מזה, שקנינו כרטיס לקרון המיועד ל-81 איש". ג' וזוגתו מעריכים כי מעורבות הסוכנות העלתה את המחירים בכ-30%, אך לא מתחרטים על ההחלטה.

השניים יצאו לדרכם בטיסת אל על לבייג'ין, ובילו בה שלושה ימים. אז עלו על הרכבת הסינית (כ-360 דולר לאדם) לשלושה ימי נסיעה לאירקוצק, בירת סיביר. שם עצרו ליומיים, ביקרו בימת באייקל, אגם המים המתוקים הגבוה בעולם, במוזיאונים ובכנסיות, ועלו לעוד שלושה ימים וחצי על הרכבת הרוסית, עד מוסקבה (625 דולר לאדם).

מה עושים כל-כך הרבה זמן ברכבת?

ג': "קוראים הרבה, מביטים בנוף המדהים, אוכלים בתא או בקרון המסעדה ושותים המון תה, ישנים מצוין ומנהלים הרבה מאוד שיחות עם השכנים, שרובם אירופים משכילים ואנשי עולם. זו חוויה מרגיעה ומנתקת".

למה בחרתם דווקא קרונות מחלקה ראשונה ולא את ה"חוויה המקומית"?

"כי הבנו שמשתכרים שם, כי צפוף, כי קיימת סכנת גניבות, כי כל הנוסעים משתמשים באותם שני תאי-שירותים שיש בכל קרון, וכי רצינו להחליף חוויות עם אנשים שמדברים אנגלית".

כמי שבילה ימים הן על הרכבת הרוסית והן בזו הסינית, מנדב ג' מספר טיפים חשובים:

„ אין צורך להביא מצעים וכדומה, אבל רצוי מאוד לעלות לשתי הרכבות עם הרבה אוכל שנקנה בסופר המקומי ונשמר ללא קירור. קרון המסעדה מבשל את האוכל של המדינה שבה אתה נמצא: בסין הוא קרון סיני, במונגוליה מונגולי וברוסיה רוסי ("המונגולי היה מצוין, אבל השניים האחרים לגמרי לא"). כדאי מאוד להצטייד בכלי-אוכל ובסכו"ם, בעיקר בכוסות מתכת שבהן ניתן להכין תה מהמחם הגדול הפועל בכל שעות היום והלילה. פירות, ירקות ולחם ניתן לקנות גם בתחנות שבדרך.

„ כדאי להצטייד בפקקי-אוזניים. היו אנשים שלא התרגלו לרעש והתקשו להירדם.

„ על הרכבת הסינית אין מקלחת, ברוסית יש מים חמים מטפטפים.

„ ברכבת הסינית יש שקעי-חשמל, ברוסית - לא.

„ ברכבת הרוסית יש מסך די.וי.די בכל תא, ומי שמביא סרט מאפשר לכל הקרון לצפות בו ("ואכן צפינו בשלל סרטים בשלל שפות; רק סרט בעברית לא היה שם").

„ בשתי הרכבות מותר לעשן רק במעברים שבין הקרונות.

„ ניתן לעבור בין הקרונות, אך הקונדוקטורים (שניים בכל קרון, הן בסין והן ברוסיה) מקפידים שלא לאפשר לאנשי הקרונות העממיים להגיע למחלקה הראשונה. קרון המסעדה פתוח לכולם ולסעוד בו עולה כסף.

שנדלירים ומלצרים בכפפות לבנות

לבעלי הכיסים העמוקים מציעה חברת "פריבילג' תיירות בע"מ", המתמחה בטיולי אלפיון עליון, לעלות על הפסים הטראנס-סיביריים בתנאים טובים במיוחד. "מדובר ברכבת פרטית מהודרת, העומדת אך ורק לרשות נוסעיה, ומלווה בקרונות פרטיים במראה רוסי עתיק, הכוללים שאנדלירים כבדים, מדריך צמוד דובר אנגלית וקרון אוכל משובח, עם מלצרים בעלי כפפות לבנות", מספר המנכ"ל יניב שטיינברג, ומציין כי בכל שנה עולים על הרכבת הפרטית בין עשרה ל-15 זוגות ישראלים. בדרך-כלל הם בעלי אמצעים, בני חמישים ומעלה, שכבר ראו הכול ומעוניינים בחוויה אחרת.

הרכבת, היוצאת מספר פעמים בשנה, מציעה כמה מסלולים. הראשון הוא הקלאסי - ממוסקבה לעיר-החוף הסיבירית ולאדיווסטוק. בדרכה חולפת הרכבת דרך הערבות הצחיחות והטונדרה, ימת באייקל, העיר התעשייתית אירקוצק ועוד. הרכבת מקדישה גם יומיים לביקור באולן באטור, בירת מונגוליה. "נוסעים בעיקר בלילה", ממשיך שטיינברג, "ובמשך היום עוצרים ומטיילים בעזרת המדריך הצמוד". החוויה הזו, האורכת 15 יום, תעלה החל ב-2,495 ליש"ט, לא כולל הטיסות הלוך ושוב.

במסלול אחר יוצאת הרכבת מהונג-קונג לבייג'ין דרך המחוזות הסיניים קנטון, גווילין, קונמינג, צ'אנגדו ושיאן. המסע בן 11 יום ומחירו החל ב-2,595 ליש"ט, ללא הטיסות.

המסלול השלישי והארוך מכולם יוצא ממוסקבה לבייג'ין, דרך סטלינגרד המפורסמת, קזחסטאן, הערים חיווה, סמרקנד, בוכרה וטאשקנט שבאוזבקיסטן, והערים אשגאבאט ואלאמטי בטורקמניסטן. משם חוצים את הגבול אל סין, ועוברים לרכבת ה"שנגרי לה" הסינית עד בייג'ין. מסלול הנסיעה הזה הוא בן 21 ימים, והמחירים נעים בין 4,595 ליש"ט ל-8,295 ליש"ט לאדם, לא כולל טיסות, כמובן. "

צרו איתנו קשר *5988