עו"ד רמי בן-נתן: אלגור ודיוויס שיקרו לי על יחסיהם עם בעל מניות בצינורות המזה"ת

עו"ד רמי בן נתן טען בחקירתו ברשות לני"ע בפרשת חברת צינורות המזרח התיכון כי אביב אלגור ואיאן דייויס, לשעבר בעלי השליטה בחברה, שיקרו לו לגבי יחסיהם עם בעל מניות בחברה, ויליאם הרנדל, ולא סיפרו לו על היחסים העסקיים עמו. זאת, בעת שהתייעצו איתו קודם לאישור דמי הניהול עבורם באסיפה הכללית של החברה.

לדברי בן נתן, לו היה יודע את כל הפרטים, ברור שהיה "מפוצץ" את העניין ואומר שהרנדל "נגוע", ולכן לא יכול להצביע באסיפה לאישור עסקת דמי הניהול.

אלגור ודייויס נאשמים כי קיבלו במירמה את אישור האסיפה הכללית לקבלת דמי ניהול חודשיים מצינורות בגובה 250 אלף שקל. בן-נתן אמור להעיד בפרשה בדיון שייתקיים ב-14 בספטמבר.

על-פי כתב האישום, שהוגש בידי עוה"ד יהודית תירוש ואופיר רוטשילד מפרלקיטות מיסוי וכלכלה, משהבינו דייויס ואלגור כי אין באפשרותם לזכות בתמיכת המשקיעים המוסדיים לאישור הסכם הניהול, וכי ללא תמיכתם לא ניתן יהיה לקבל את האישור, החליטו לפעול במירמה להשגתו.

לצורך כך, עשו שימוש באיש קש בשם ויליאם הרנדל, חברו של דיוויס, שהיה בעל עניין אישי בהצבעה באסיפה. זאת, כיוון שמניותיו בצינורות נרכשו מכספי 3I, בעלת השליטה בצינורות, באמצעות הלוואות, ואלגור ניהל את חשבונותיו בהם הוחזקו המניות. אלגור ודייויס נועצו בבן-נתן קודם לאישור עסקת דמי הניהול באסיפה הכללית.

הרנדל "נגוע"

בן-נתן מסר בחקירתו ברשות ני"ע, כי איאן ודייויס סיפרו לו רק כי הרנדל הוא חבר, ולא גילו לו כי הוא בעל עניין אישי, והוא לא ידע דבר על היחסים העסקיים בינו לבין אלגור ודייויס.

לדבריו, לו היה יודע רק חלק קטן ממה שלא נאמר לו, ובין היתר על כך שהכסף שבחשבון הרנדל מנוהל על ידי אלגור, הדבר היה גורם לפיצוץ גדול בינו לבין אלגור. לדבריו, לו היה יודע את כל הפרטים, ברור שהיה "מפוצץ" את העניין ואומר שהרנדל הוא "נגוע", ולכן לא יכול להצביע באסיפה לאישור עסקת דמי הניהול. "לא נולד עורך הדין שהיה אומר לאביב שאין פה עניין אישי", אמר בחקירה.

מהודעתו של בן-נתן עולה עוד, כי למרות שטיפל בכל ענייני החברה, הרי שכל הנושאים הטכניים והמשפטיים הנוגעים לרכישת מניות הרנדל, לא עברו דרך משרדו.

המשקועים תוגמלו

הסניגורים, שוקי חורש ואילן סופר, המייצגים את אלגור, ומשה ישראל, המייצג את דייויס, יבקשו להראות כי בן-נתן לא יעץ לראות בהרנדל כ"נגוע" בעניין אישי - או מתוך רשלנות, או משום שההלכה המשפטית בנושא זה לא היתה ברורה באותה תקופה.

הסניגורים טוענים כי גם אם מבחינה טכנית הדברים לא נעשו "ביי דה בוק", הרי שמבחינה מהותית ציבור המשקיעים בצינורות המזרח התיכון, לא רק שלא ניזוק, אלא ההיפך: הוא תוגמל כפי שלא תוגמל מעולם, שכן גם בעלי המניות מקרב הציבור נהנו מתוצאותיה העסקיות המדהימות של החברה. זאת, דרך קבלת דיבידנדים, שלא חולקו להם לפני כניסת איאן ודייויס לחברה.

במהלך התיק, הציגו הסניגורים את התוצאות העסקיות המזהירות של צינורות המזרח התיכון, תחת ניהולם של אלגור ודייויס: על פי הנתונים העסקיים של החברה, בשנת 2001, כשדיוויס ואלגור נכנסו לניהול, הם הקפיצו את החברה לרווח של כ-35 מיליון שקל. בהמשך הרווח ירד עד לרווח של כ-18 מיליון שקל בשנת 2005.

במהלך השנים 1996-2000, תחת ניהולה של כור, לא חילקה צינורות המזרח התיכון דיבידנדים לציבור. לעומת זאת, בשנים 2000-2004, תחת ניהולם של דיוויס ואלגור, חילקה החברה דיבידנד של 95 מיליון שקל.

במהלך ארבע השנים שבהן החזיקו אלגור ודיוויס בשליטה בחברה, עלתה המניה בשיעור של כ-250%, בעוד מדד ת"א 100 באותה תקופה עלה רק בשיעור של 10%. לעומת זאת, בתקופת כור, המניה עלתה בשיעור של כ-8%, בעוד מדד ת"א 100 עלה בשיעור של כ-60%.

נאשמים נוספים בתיק הם המנכ"לית לשעבר, אסתר אלדן, המיוצגת בידי עו"ד יעקב וינרוט; והיועץ המשפטי לשעבר, עו"ד אבי שץ, המיוצג בידי עו"ד נתי שמחוני.