ישראל נמצאת במקום ה-17 ברשימת 25 המדינות בעלות התקציבים הצבאיים הגדולים בעולם, בנתונים מוחלטים (ולא כחלק מהתמ"ג), כך מפרסם ה"דיפנס ניוז" בגיליונו החדש.
הרשימה מבוססת על מידע עדכני מ"ספר הנתונים הגלובליים" (World Fact Book), פרסום של סוכנות הביון המרכזית, וממכון המחקר לשלום בינלאומי בסטוקהולם (SIPRI). שני המקורות מושתתים, במידה רבה, על נתונים רשמיים של המדינות הנוגעות בדבר. רוב הנתונים ברשימה, לרבות אלה שנוגעים לישראל, תקפים ל-2005.
לפי השבועון, הסתכמו אשתקד הוצאות ישראל לצרכי צבא ב-9.44 מיליארד דולר, כמעט כמחצית מהתקציב הצבאי של רוסיה. רק מדינה ערבית אחת נמצאת ברשימת 25 המובילות והיא סעודיה, עם תקציב צבאי בגודל 18 מיליארד דולר, במקום ה-11. איראן, שהוציאה לצרכי צבאה כ-4.3 מיליארד דולר אשתקד, אינה כלולה ברשימה. (ארגנטינה, עם תקציב צבאי דומה, נמצאת במקום האחרון).
ארה"ב צועדת בראש הרשימה. תקציבה הצבאי ב-2005 היה 518.1 מיליארד דולר, יותר מפי שש מהוצאות סין, במקום השני, שתקצבה את צבאה ב-81.47 מיליארד דולר. אחריהן נמצאות, בסדר יורד, צרפת (45 מיליארד דולר), יפן (44.31 מיליארד), בריטניה (42.84 מיליארד), גרמניה (35.06 מיליארד), איטליה (28.18 מיליארד), קוריאה הדרומית (21.05 מיליארד), רוסיה (21 מיליארד) והודו, שחותמת את העשיריה הראשונה (19.04 מיליארד דולר).
בארה"ב, שנת הכספים 2007, שמתחילה ב-1 באוקטובר, תהיה השנה התשיעית של צמיחה חזקה בהוצאות לצרכי צבא. מגמת הצמיחה החלה ב-1998, כאשר תקציב הפנטגון עלה מ-271 מיליארד דולר ל-293 מיליארד. ב-2001 כבר הגיע התקציב הצבאי לרף של 329 מיליארד דולר.
בתקופת נשיאותו של ג'ורג' בוש נרשמו עליות דרמטיות בהוצאות לצרכי צבא. למרות הגידול המתמיד בגירעון התקציבי הפדרלי, נתח הצבא בעוגת תקציב הפדרלי הוסיף לתפוח על שמרי המלחמות בעיראק ובאפגניסטאן. בשנים האחרונות מחולקים סעיפי ההוצאה הצבאית לשתי קטגוריות: קטגוריית התקציב ה"בסיסי", או התקציב ה"נורמלי", שיסתכם ב-463 מיליארד דולר לשנת הכספים 2007, ותקציב ה"חירום" למימון הוצאות מלחמתיות ישירות, שלפי איתותי הממשל יהיה 110 מיליארד דולר בשנת הכספים הבאה.
אך במקביל לצמיחה בהוצאות הצבאיות, יש צמיחה בקובלנות של קצינים בכירים, בפנטגון, בבסיסים ובזירות הקרב, על שחיקה בתקציב שגורמת, לדעתם, להתרופפות בכושר הלחימה וההרתעה של ארה"ב, לפי הסקירה בדיפנס ניוז. לא רק בישראל נקנו אפודי מגן וציוד צבאי אישי אחר לחיילים, אלא גם בארה"ב.
צבא היבשה, למשל, טוען כי ב-2007 הוא צפוי לגירעון בסך 17 מיליארד דולר, בגלל הצורך להחליף ציוד שנשחק או הושמד בזירות אפגניסטאן ועיראק. מפקד צבא היבשה, פיטר שומאקר, הזהיר מחוקקים על גבעת הקפיטול, כי לפי תכניות ההוצאה הקיימות, יצטרך צבא היבשה להצמודד עם גרעון בסך 12 מיליארד דולר בשנת הכספים 2008 ועם גירעון זהה בשנה שלאחריה.
חיל האוויר הזהיר מחוקקים באוגוסט, כי החיל צפוי לגירעון של שמונה מיליארד דולר בין השנים 2008 ו-2013 בתשלומים לציוד, משכורות והוצאות תפעוליות. הצי צופה גירעון של של שלושה עד ארבעה מיליארד דולר בשנה על רקע מאמצים להרחיב את מספר האוניות בחיל מ-285 ל-303.
לפי ניתוח של ועדת התקציב של הסנט, מאמצי התייעלות וקיצוצים לא יפתרו את המצוקה התקציבית. הבעיה היא, שיש צמיחה מתמדת במספר מערכות הנשק שמפקדי הצבא חושקים בהן, ובעה בעת עלויות המערכות האלה מרקיעות לשחקים ויוצאות מכלל שליטה.
ב-2001, דיווח הפנטגון לקונגרס, כי זרועות הכוחות המזויינים מממנות פיתוח של 71 מערכות נשק גדולות, כספינות, מטוסים ורכבים יבשתיים, בעלות מתוכננת של 790 מיליארד דולר. בסוף 2005, עלה מספר תכניות הנשק שנמצאות בשלבי פיתוח או ייצור ל-85, אך העלות המצרפית של המערכות זינקה לרמה של 1.6 טריליון. במילים אחרות, עלות רכש הנשק של צבא ארה"ב הוכפלה בארבע שנים, לפי דו"ח הוועדה. הקונגרס משלם ובוכה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
