מחצבה במובן של "בניין לתעשייה"

חברת הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ מפעילה את מחצבת חנתון במועצה האזורית משגב. בשטח המחצבה יש שטחי קרקע הכוללים דרכים לא סלולות לשינוע חומר הגלם וכלי הכרייה, קרקע לכריית חומר הגלם וקרקע המשמשת לאחסנת חומר הגלם. כמו כן, יש באתר משרדים, חדר אוכל ומבנים נוספים. שטח מתחם הייצור הוא 2,290 מ"ר, ושטח הקרקע הכולל הוא 181,835 מ"ר.

הנישומה טענה, כי יש שלושה סוגי נכסים: "בניין", "קרקע תפוסה" ו"אדמה חקלאית", כי המונח "תעשייה" נכלל בסוג הנכס "בניין", ולפיכך לא ניתן לסווג קרקע שאין עליה מבנה כ"תעשייה". מכאן, שיעורי העלאת הארנונה בין השנים 1994-1997 חורגים משיעור ההעלאה המותר בתקנות הסדרים במשק המדינה.

המועצה המקומית טענה, כי בצו הטלת הארנונה, "מחצבות" הן תת סיווג של "תעשייה" ולא של קרקע תפוסה, וכי ככזו שיעורי ההעלאה של הארנונה היו חוקיים. עוד טענה, כי הסמכות לדון בסוגיה זו נתונה למנהל הארנונה בהשגה, משום שמדובר בשאלה של סיווג נכס.

פסיקת בית המשפט: המחלוקת העיקרית שבין הצדדים בדבר סיווג הנכס היא בסמכות מנהל הארנונה, אולם מקרה זה מצדיק דיון בערכאות משפטיות כבר בשלב הבירור הראשוני, וזאת בשל השאלה העקרונית אותה הוא מעורר.

"במסגרת "אבות החיוב בארנונה" נקבעו בתקנות סוגי נכסים בהתאם לשימוש בהם, ולכל סוג נכס נקבע סכום מזערי וסכום מרבי להטלת ארנונה. על-פי היגיון זה, צודקת המערערת כי כל סוג נכס משתייך לאב חיוב מסוים, כאשר אך מתבקש הוא לשייך את סוג הנכס "תעשייה" לאב החיוב "בניין". מתקין התקנות סבר, כי תעריפי הארנונה המוטלים על נכסים מסוג "בניין" צריכים להיות גבוהים מהתעריפים המוטלים על נכסים מסוג "קרקע תפוסה" ו"אדמה חקלאית".

ההיגיון בכך הוא ברור. ההצדקה להטלת הארנונה נובעת מההנאה והתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים שמסופקים להם, כגון פינוי אשפה, ניקיון, תאורה וכדומה. מבנה הוא נכס שנזקק בדרך כלל ליותר שירותים עירוניים בהשוואה לקרקע תפוסה, ועל כן מוצדק להטיל עליו ארנונה גבוהה יותר.

בית המשפט קבע, כי לכאורה קרקע המשמשת לצורך חציבה עונה להגדרה של "קרקע תפוסה", אולם החלוקה לאבות החיוב בארנונה אינה הכרחית בכל מקרה, ויש להשתמש בה אך כנקודת מוצא פרשנית. בתיקון בתקנות ההסדרים משנת 1994 הוכנס שינוי בהגדרת המונח "תעשייה", והוא כולל מפעלי בנייה ומחצבות, ומחוקק המשנה הבהיר כי יש לסווג את המחצבות כ"תעשייה". אין מקום לאבחן בין מבני המחצבה לבין הקרקעות בהן היא עושה שימוש, שכן משמעות המונח "מחצבה" כוללת בחובה קודם כל את הקרקעות מהן נחצב חומר הגלם.

קרקע שדינה כבניין: פסק דין זה קובע, כי לעניין תעריפי הארנונה דין קרקע של מחצבה הוא כדין בניין המשמש לתעשייה. מפסק הדין לא הצלחתי ללמוד, האם הוא מתייחס רק אל שטח מתחם הייצור של 2,290 מ"ר, או אל שטח הקרקע כולו של 181,835 מ"ר. לאבחנה זו עשויה להיות חשיבות במקרים אחרים.

טול מקרה, שבו תעריף התעשייה ברשות מקומית פלונית הוא 150 שקל למ"ר לשנה, ותעריף הקרקע התפוסה הוא 10 שקל למ"ר לשנה. השתת תעריף של "תעשייה" על 2,290 מ"ר אינה יוצאת דופן, אולם השתת תעריף זה על 181,835 מ"ר מעלה שאלה נוקבת לגבי סבירותו, משום שהארנונה השנתית מגיעה לכדי 22,275,250 שקל בגין קרקע שמעמדה כבניין.

ודוק, בית המשפט פסק כי תעריפי הארנונה המוטלים על נכסים מסוג "בניין" צריכים להיות גבוהים מהתעריפים המוטלים על נכסים מסוג "קרקע תפוסה" ו"אדמה חקלאית", וכי מבנה הוא נכס שנזקק ליותר שירותים עירוניים בהשוואה לקרקע תפוסה.

ולבסוף, אחרי שלמדנו כי לצורך ארנונה דין קרקע של מחצבה כדין בניין, נותר לקבוע אם התעריף הוא סביר.

ע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נגד מועצה אזורית משגב. בית המשפט העליון, הנשיא א' ברק, השופטת ע' ארבל, השופט ס' ג'ובראן. ניתן ביום 3.9.2006.