בשנת 1994 עדכנה צרפת את חוק שידורי הרדיו שלה והכניסה בו את תיקון "פלשה". לפי התיקון, חייבים לפחות 40% מן השירים המשודרים בתחנות הרדיו בשעות האזנת השיא להיות בשפה הצרפתית. תיקון פלשה זכה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, ובמקביל נחקקו באותה שנה חוקים מחמירים לא פחות לשימור הלשון הצרפתית. לפי חוק טובון מס' 94-665 חייבת להיות הצרפתית הלשון השלטת בפרסומות, בהודעות לציבור ובקריינות תוכניות הרדיו והטלוויזיה. היוצאים מן הכלל היחידים הם סרטים בלשונות זרות.
כתוצאה ממהלכים אלה נהפכה צרפת לסמל ההתנגדות להשפעת התרבות האמריקנית. בשנת 1999 הפך ז'וזה בובה, איכר ופעיל פוליטי מדרום הארץ, לגיבור לאומי לאחר שהחריב סניף חדש של מקדולנדס שנפתח באזור מגוריו.
אם מחפשים אירוניה בתמונה זו, אפשר למצוא אותה דווקא בהיסטוריה של התרבות והלשון הצרפתית עצמן; בדומה לאנגלית האמריקנית ולתרבות הפופ העכשווית, פלשו התרבות הצרפתית ושפתה לאורך הדורות והעלימו תרבויות ולשונות רבות. הלשון הברטונית ולשון פרובנסאל, שהיו נפוצות בצרפת עצמה, כמעט נכחדו כליל. הקולוניאליזם הצרפתי פגע במסורות, בלשונות ובדרכי חיים ברחבי העולם.
הנטייה הצרפתית להתנכר לטרנדים עולמיים נחשבת בעיני רבים לגבורה ראויה להערכה. מתנגדיה רואים בצרפת אומה סנובית, קסנופובית וגאוותנית. כך או כך, לא ניתן לצרפת להתבדל לגמרי. מציאותה בליבו של האיחוד האירופי גוררת איתה אימוץ כפוי של דפוסים זרים, מוצרים זרים ותכנים זרים.
בראשית שנות התשעים הביעו אינטלקטואלים צרפתים חרדה מפני מה שכונה Pensee Unique, או "המחשבה היחידה": הלך רוח המונע על ידי אינטרסים כלכליים גלובליים ואינו מתיר עצמאות של ממש. במציאות בה הם חיים כיום ניתן להם לפחות להתנחם בכך שארה"ב אינה חברת האיחוד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
