תקווה בעידן בייניש

80 פסקי דין המתייחסים לזכויות סביבתיות, נתן בית המשפט העליון מאז תחילת כהונת ברק כנשיא, בין 1995-2006. רובם הגדול של פסקי הדין הללו (68% מתוכם) הינם פסקי דין שהוכרעו באופן שקיבל את הטיעונים הסביבתיים.

מדובר במגמה חיובית ברורה. בניגוד לשנים שקדמו לה, בשנות נשיאות ברק הזכות לסביבה נאותה החלה קונה לה מקום כזכות אדם בסיסית.

אהבת הארץ, הדאגה מהידלדלות משאבי הטבע והזדהמותם, החשש מפני פיתוח בלתי מושכל וכיליון תבניות הנוף המעצבות את זהותנו, הם שעמדו בבסיס ההלכות הסביבתיות החשובות שניתנו בבית המשפט העליון בתקופה זו.

כך השופט חשין דיבר על חשיבות שמירת הטבע והנוף, מעשה בראשית, בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה.

כך הנשיאה החדשה דורית בייניש בפרשת מגדלי חוף הכרמל, שהפכה לאבן דרך במאבק הסביבתי לשמירת החופים, עמדה על הצורך לשמר את המעט שנותר מחופי ארצנו, לאחר שהפכו למשאב נדיר המנוצל באופן מוגבר ולא תמיד לטובת כלל הציבור.

כך השופט אנגלרד, בפסק דין עקרוני שחייב את מוסדות התכנון לתת משקל רב יותר לשמירת השטח הפתוח, לאור החשש שבלעדי זאת יכסה השטח הבנוי את שטחי הנוף הפתוח, ויכלה את ערכי הטבע והמורשת.

יחד עם זאת, אין די בכך. הזכות לסביבה נאותה היא זכות חברתית. היא חלק מאותן זכויות שהשכבות המוחלשות באוכלוסיה לא תמיד זוכות ליהנות ממנה. מפגעי ביוב, ערימות פסולת או קירבה למקור זיהום, הם מפגעים הפוגעים בבריאות הציבור. היכולת להתמודד ולהיאבק נגד מפגעים אלו פוחתת ככל שיורדים בסולם החברתי.

פסיקת בית המשפט העליון לא המשיכה כברת דרך נוספת בהגנה הסביבתית הנדרשת, ונמנעה במפורש מלהיכנס לזירה החברתית. הימנעותו מלהושיט סעד בנוגע לזכויות האדם החברתיות, פערה סדק בדמותו הידועה כמגן החלשים נגד מחדלי השלטון.

לכן, בראיה צופה פני עתיד, עוד רבה המלאכה. האינטרסים הכלכליים הצרים של בעלי הון שונים, הקושי המתמשך באכיפת חוקי הסביבה, ומצבה של ישראל השסועה מבחינה חברתית בשנות ה-2000, מחייבים את המשך חיזוק הזכות לסביבה ראויה כחלק ממכלול הזכויות החברתיות. זה אחד האתגרים החשובים הניצבים בפני בית המשפט העליון בשנים הבאות.

אחד החוסרים המשמעותיים, הוא אמירה נחושה של בית המשפט בנוגע לחובת ההגנה על בריאות הציבור. פסיקותיה הסביבתיות בעבר של הנשיאה בייניש, משאירות מקום לאופטימיות בנוגע לכך.

הכותבת מנכ"ל אט"ד