השופטת דורית ביניש: "המסורת השיפוטית שלנו חזקה מכל חילופי הדורות"

טבילת האש הראשונה של נשיאת העליון החדשה, בטקס קבלת פנים לשופטים החדשים במחוז ת"א, עברה בלי אירועים חריגים. ביניש נזהרה בדבריה והשתדלה שלא לפגוע באף אחד. היא גם הסבירה איך תיכנס לנעליו של ברק

אחרי כל הטקסים וגינוני הכבוד, צלחה הנשיאה הטרייה של בית המשפט העליון, דורית ביניש, את טבילת האש הראשונה שלה בתפקידה החדש. בהופעה פומבית ראשונה בסוף השבוע, בטקס קבלת פנים לשופטים שמונו במחוז ת"א בשנים 2005-2006, ניכרו ההבדלים בינה לבין קודמה בתפקיד, אהרן ברק. ביניש נזהרה מלדרוך על יבלות, מלהתלונן, ואולי בעיקר - מליצור ציפיות.

עוד לא התרגלה

"אני עוד רחוקה מלהתרגל לזה", אמרה ביניש כשהוצגה ע"י יו"ר ועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד, עו"ד אילן בומבך, בתור נשיאת העליון. בומבך, שאירגן את האירוע, סקר את אירועי השנה החולפת והזכיר את השופטים שמונו. "זה מחמם את הלב לשמוע וקצת מכניס למתח כדי לעמוד בציפיות", אמרה הנשיאה. ועדיין, לא המתח הוא שהביא אותה לשאת נאום שקול, מדוד וזהיר.

זו היתה שנה קשה למדינת ישראל, אמרה. "המלחמה, האבידות, הדאגה לצפון, היה הרבה מתח שכבר זמן רב לא הורגלנו בו. גם על מערכת המשפט עברו אירועים לא מעטים. השנה היא שנה קשה בעומס ובמטלות וזו לא שנה ראשונה של מטלות כבדות. יש הרגשה של מערכת עמוסה ביותר, שלא בנקל יכולה להתמודד עם כל המטלות שמוטלות עליה. הפשיעה הגוברת, הלך הרוח של דאגה הוא לא רק בתחום הביטחוני. אנו דואגים בגלל המצב החברתי בארץ, בגלל הפערים. אנו דואגים, כאנשים האמונים על אכיפת חוק ושמירת חוק, מהתפשטות תופעות חברתיות. יש טענה של שחיתות רבה, יש חשש מפני פגיעה מוסרית. אינני יודעת, אנחנו כשופטים צריכים להיות זהירים. אינני יודעת אם אכן יש עלייה כזו, אם יש יותר חשיפה, אבל דאגה בנושא הזה בהחלט ישנה".

קשה להאמין שעל המשפט האחרון חתומה דווקא מי שידועה כלוחמת אמיצה ועיקשת בשחיתות ולאחת המחמירות בתחום, עוד מימיה בפרקליטות המדינה. "הציבור", אמרה הנשיאה הטרייה, "מצפה לחברה טובה, צודקת ושוויונית, שתתן לנו אמון בערכים שעליהם כולנו חונכנו ולשמם כולנו פועלים. על רקע זה, יש לבתי המשפט - ולבית המשפט העליון בראשם - תפקיד חשוב מאין כמוהו. בתי המשפט הם העוגן והאחיזה של הציבור בישראל".

יש אמון רב בציבור

רק פעמיים התייחסה ביניש במישרין לטענות המבקרים. הפעם הראשונה נגעה לסקרים המדווחים בעקביות על ירידה באמון הציבור גם במערכת המשפט. "אני מוכרחה לומר", השיבה ביניש, "יש אמון רב בציבור, בבתי המשפט ובמערכת בתי המשפט. בין יתר הסיסמאות שאנו מרבים לשמוע בחודשים האחרונים, יש מי שמריץ איזו מנטרה שירד מאוד האמון בבתי המשפט ו'מה יהיה עם האמון ועם מעמדם של בתי המשפט'".

וגם היה לה הסבר לירידה העקבית באמון. "יש הגזמה רבה בתיאור המצב. הציבור בישראל הוא לא הציבור שהיה פעם, זה לא שנות ה-50 וה-60, לא מקבלים הכל בעיניים עצומות - 'כזה ראה וקדש', בהחלט לא. יש איזו ספקנות והרבה סיבות חיצוניות גרמו לכך שהציבור נהייה יותר ספקן ומפקפק. לכן, אין אמון טוטאלי, שום דבר הוא לא כמו לפני 20 ו-30 שנה וכך חינכו את הציבור לפקוח עין. אבל אם יש ציבור שהמוסד מאמין בו, המוסד שזוכה להכי הרבה אמון הוא בתי המשפט, ובצדק. אני מאוד אופטימית בעניין מעמדם של בתי המשפט, אם השופטים ועורכי הדין יסייעו לחיזוקו".

יש כתובת לאזרח

"מי שיעקוב", הוסיפה, "יראה במה אנו עוסקים מדי יום. מי שיראה מי פונה לסעד לעליון, כל שכבות האוכלוסיה, כל החוגים: חילונים, דתיים וחרדים, יהודים וערבים. בדרך לפה שמעתי ברדיו תוכנית בה דיברו על השחיתות (כוונתה לשידור טקס הענקת אותות אומ"ץ - נ.ש.), ומישהו אמר 'מזל שיש לנו בג"ץ'. זה מילא אותי הרגשה טובה. כי מי שעוקב אחרי מה שקורה יום יום בבית המשפט, יודע שזה נכון. יש כתובת לאזרח, שומעים אנשים. אין עניין של מי בא, באיזה מעמד בא, מי מייצג אותו וכו'. כולם יכולים להגיע לעליון במישרין".

"כמובן", מיהרה להוסיף, "שבעומס כזה לא נוכל לעמוד בצורה הזו. בתנאים שבהם פועלת מערכת המשפט יש, כמובן, לא מעט בעיות הטעונות פיתרון, לא מעט דברים הטעונים שיפור. פנינו להשגת שיפור בקצב שמיעת משפטים, רצון לקצר הליכים ולמצוא דרכים אלטרנטיביות, להקל על בתי המשפט, כי כידוע אף פעם אין הקומץ משביע את הארי וכידוע אנו חסרי אמצעים מאלה הדרושים לנו, ולכן אנו צריכים ללמוד להפיק מה שיותר במה שיש לנו".

הסיכוי היחיד להביא לשינוי, לדבריה, הוא בהתגייסות השופטים, עורכי הדין וכל מי שאמון על מערכת החוק. "אני באה מהליטיגציה", הזכירה לעורכי הדין והשופטים שבפניה. "אני קרוב ל-11 שנה בבית המשפט, ותמיד כשאני יושבת ורואה מול עיניי את עורך הדין, אני מרגישה את מה הוא מרגיש. אני זוכרת מה זה כשלא שומעים אותך, או כשמקצרים אותך, ואין מנוס מכך. אני תמיד רואה מול עיניי איך הייתי מרגישה לו שמעתי הערה זו או אחרת, מתי אתה מרגיש נפגע ומתי אתה מרגיש שלא מיצית את יומך בבית המשפט. ואני חושבת שכך מרגישים כל השופטים".

עשיית הליך צודק

"אבל", הוסיפה, "אני חושבת שלא פחות מכך, ישנה החובה על ציבור עורכי הדין לראות את המטלות ואת העומס והאחריות שיש על השופט, את הצורך לכבד את מה שבית המשפט מבקש, את הצורך להתמקד בעניין העיקרי ולא בהליכי סרק, להתחשב בכך שבמצב הזה המטרה מחייבת דבקות במשימה ולא רק לרצות את מי שאולי יושב מאחורנית ושומע אותך, אלא מי שבפניו אתה מופיע. צריך להגיע למטרה של כולנו - לעשיית הליך צודק, אם לא לומר את הדבר היומרני - עשיית צדק". כשקוראים שוב את המשפט האחרון, זה מדהים ואפילו מדאיג שמי שעומדת בראש המערכת השיפוטית, חושבת שעשיית צדק היא מטרה יומרנית.

לביניש היתה גם תשובה לתוהים כיצד תיכנס לנעליו הגדולות של ברק. "מבחינתנו", אמרה, "השנה קשה גם לבית המשפט, מבחינת חילופי המשמרות. באמת פרשו ענקי משפט; קודם כל, הגדול מכולם הנשיא ברק, המשנה חשין, ושופטים נוספים שכולם היו מוריי, כשבאתי לבית המשפט, שנהניתי לשבת לידם על כס השיפוט, להתבונן וללמוד מדרך הילוכם. יש לנו חילופי דורות, אבל אנחנו מאוד מאמינים שהמסורת השיפוטית והמשפטית שלנו חזקה מכל חילופי דורות. כמובן שאנחנו עם המבט קדימה, אנחנו תמיד צועדים, המערכת לא נשארת על מקומה, אבל המוסד הזה חזק מיחידיו. כל בית משפט הוא חזק משופטיו. הם שואבים את כוחם מהמערכת השיפוטית וגם מהאמון שהציבור רוחש להם. השותפים לעשייה הם ציבור עורכי הדין".

"אני רוצה להיזהר", ניסתה להנמיך ציפיות. "לדבר לפני זה הרבה יותר קשה מלבצע, במיוחד עם הרבה מאוד אילוצים שיש לנו. אבל זה לא מרפה את ידינו, כי אנו יודעים שהמוסד הזה כל כך חשוב, ומבחינות רבות, בית המשפט העליון אולי יותר חשוב מאי-פעם, בגלל התערערות של אמון הציבור ביתר מוסדות השלטון. כמובן שאנו מקווים, כל אחד בחלקו, אנחנו לא נכנסים לתחומם אבל גם הם לא נכנסים לתחומנו", אמרה ושידרה מסר ברור לפוליטיקאים, שהיא פחות תתערב מברק בביטול חוקי הכנסת, אבל שכדאי גם להם לשמור על הטריטוריה.

אין לה עדנה

נשיאת השלום, עדנה בקנשטיין, נטלה לעצמה את תפקיד נביאת הזעם וקראה לבניית בית המקדש

בקבלת הפנים השתתפו ראשי מערכת המשפט במרכז. מלבד המארח עו"ד אילן בומבך, היו שם נשיא המחוזי בת"א, אורי גורן, נשיאת השלום בת"א, עדנה בקנשטיין, נשיא השלום במחוז המרכז, יהודה פרגו, והשופטת הראשית בביה"ד לעבודה, עליה פוגל. הנוכחים נשאו דברי ברכה לביניש על המינוי, אך השופטת בקנשטיין ניצלה את ההזדמנות לדבר תכל'ס בענייני עבודה. חסרים לנו רשמים, חסרים שופטים, קשה לנו לעבוד ככה, אמרה. היא סיפרה, ששופטים מגיעים בבוקר ואינם יודעים באיזה אולם יישבו, בשל המחסור באולמות דיונים. היא הזמינה את ביניש לבוא ולחזות בתופעה במו עיניה.

"אנו במצוקה אמיתית של כוח אדם ומקום. אנחנו רואים את עורכי הדין שבאים ומדי בוקר צריכים לחפש היכן יושב שופט כזה או אחר, זה לא מוסיף לנו הרבה כבוד. עורכי הדין כבר התרגלו - המתדיינים עוד לא".

במישור הלאומי, אמרה בקנשטיין, "הקללה היתה קשה השנה ונקווה שלא נדע עוד מלחמה. במישור המקומי, התל-אביבי, היא נשאה תפילה "שייבנה בית המקדש", ומיהרה להסיר ספקות ממי שחשב לרגע שחזרה בתשובה. "שייבנה בית המשפט החדש. אנו מחכים לו שנים ארוכות ואני מקווה שתחת שרביט ניצוחה של הנשיאה החדשה אכן ייעשה".

היא שיגרה אולי עקיצה לשופט אריה שרעבי, שהתפטר בטרם מלאה שנה לכהונתו, לאחר שטען שהיא "קוברת" אותו בבית המשפט לעניינים מקומיים ואינה נותנת לו תיקים פליליים, שזהו תחום התמחותו.

"אצלנו בת"א זה לא פשוט", הסבירה. "אנשים מגיעים ממשרה רמה מאוד, בדרך כלל מדובר במשפטנים טובים שכבר עשו כברת דרך והם מצליחים. הם מגיעים אלינו וצריכים להתחיל בבתי המשפט לעניינים מקומיים בשעות אחר הצהריים, אבל רבותיי, האנשים האלה רבים מהם הגיעו רחוק. תראו את אילה פרוקצ'יה שיושבת בעליון והתחילה בבית המשפט לעניינים מקומיים. ויש עוד שופטים שעברו ממש את כל התהליך הזה, ואני רוצה לומר שהם נעשים בני אדם טובים יותר ושופטים טובים יותר".

מימונה בראש השנה

נשיא המחוזי, אורי גורן, השרה אווירה מחוייכת ונזכר בעבר משותף עם ביניש

נשיא המחוזי בת"א, השופט אורי גורן, היה אחראי כהרגלו על מצב הרוח. "ברוכים הבאים לחג המימונה", פתח את דבריו וגרם לנוכחים לחשוב שאולי התבלבל בחגים. "מי מונה לבית משפט שלום ומי מונה לבית המשפט המחוזי", הסביר גורן וגרר פרצי צחוק. הוא ציין, שהקריירה של ביניש אמנם נעשתה בירושלים, אבל במקור היא תל-אביבית. גורן סיפר שהם למדו יחד בתיכון חדש, "אני הייתי בשמינית והיא בחמישית".

באמתחתו של הנשיא היתה אנקדוטה משעשעת. "הופעתי נגדה פעם בעליון", סיפר, "היא בוודאי לא זוכרת, אבל אני עד היום תחת הטראומה הזאת. זה היה מקרה שהמאמן שלי, הנשיא צלטנר, מינה אותי כסניגור במשפט פלילי, ואתם יודעים שאני לא פליליסט גדול, והייתי צריך להגן שם על עונש קל מדי בתיק של שוד. דורית הופיעה בשם פרקליטות המדינה וטענה כל כך יפה, שהיא שכנעה אותי. אז כמעט רציתי להגיד לשופטים שאני מסכים למה שהיא אומרת, אבל אז זה היה גורם לבעיה אתית".

בחירה של שופט חדש, ציין גורן, "היא אירוע של חג, מלא התרגשות למועמד ולמשפחתו. לפני בחירתו, המועמד מנסה מראש לשחזר בדמיונו כיצד שר המשפטים יתקשר אליו ויבשר לו על בחירתו, על-פי מיטב המסורת, והוא מתכנן מראש את דברי תגובתו לשר על ההודעה החשובה. אגב, במינוי הראשון שלי התקשר אליי השר ניסים, וקו הטלפון היה מקולקל ולא הבנתי אף מילה, אבל הבנתי שאם שר המשפטים מתקשר אליי ובאותו יום יש ועדה (לבחירת שופטים - נ.ש.), תיארתי לעצמי מה הוא הולך להגיד".

"יש להזכיר, כי גם הטקס בבית נשיא המדינה עדיין מרגש. כל אחד", הוסיף גורן אך הפעם השתררה דממה מביכה באולם.

צרו איתנו קשר *5988