"על כל בעל מפעל להצהיר מעל גבי העיתון מה הוא מזרים לים ואיפה"

לפני מספר חודשים הצליחה צלול לאלץ את עיריית הרצליה לשדרג את המכון לטיהור השפכים שלה, כדי להפסיק הזרמת הקולחים לים. היא הייתה מאלה שגרמו להפסקת הזרמת שפכי מפעל מילובן לנחל הנעמן.

במרכז הפעילות של החודשים האחרונים: המאבק נגד הקמת צינור עוקף קישון ומלחמה במסוף השפכים, אל"א, בעכו, בבעלות אלקו, לסייקו ואוקיאניה. לאחרונה החלה בקמפיין להפסקת הזרמת השפכים לנחל לכיש.

מי שעומד מאחורי הפעילות היא משפחת קהאן, שנחשבת למממנת הראשית של העמותה. את הפעילות מנהל מנכ"ל צלול, יריב אברמוביץ', שמחפש כל העת פרויקטים חדשים. לפני מספר שבועות אמר השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, בראיון ל"גלובס נדל"ן", שהוא צריך לשמור על יחסים טובים עם צלול, כי יש להם כסף בלתי מוגבל. בצלול לא כל כך אהבו אמירה זו, אולי כי לדעתם הגיע הזמן שיתייחסו אליהם קצת יותר ברצינות. לא כאל ארגון מפונק עם אבא עשיר, אלא כאל ארגון לוחמני, שמתכוון להיות כאן עוד הרבה זמן.

"בראש ובראשונה אנחנו ארגון שרוצה לגרום לכך, שמפעלים, חברות ובעלי מניות יבינו שיש להם חובה ואחריות כלפי הסביבה", אומר יריב אברמוביץ'. "זו עובדה, שבשנה האחרונה הוזמנו להרצות בפני מנהלים בכירים בתאגידים גדולים במשק, כדי להסביר להם ולהציג בפניהם את ה'אני מאמין' שלנו, ואת מערך ניהול הסיכונים הנכון בנושאי סביבה. זהו סוג של גישה מתקדמת, לפיה הגיע הזמן שמנהלים יבינו, שאחד האיומים הגדולים על החברה שלנו הוא האיום הסביבתי, וכי הגיע העת שנתחיל לקחת אחריות על כך".

גלובס: תן דוגמא למאבק.

אברמוביץ': "במתחם תעשיות אלקטרוכימיות בחיפה הוקם טרמינל, שמאפשר למפעלי התעשייה שלא קיבלו היתר להזרים שפכים לנחל באמצעות תקן ענבר, להזרים שפכים מזוהמים ישר לים. כל זאת באמצעות צינור באורך 1,300 מטר. לדעתנו, מדובר בשערורייה.

"המסוף הוקם כדי לטפל בשפכים של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות. כשהמפעל נסגר היה צריך לפצות את בעלי המכון, ולכן נתנו להם להזרים לים שפכים של מפעלים אחרים, כגון זוגלובק ומילובן. אני רוצה להדגיש, שהמשרד להגנת הסביבה ונציבות המים אסרו על מילובן להזרים שפכים לנחל הנעמן, ואילו עתה מאפשר המשרד להגנת הסביבה למפעל להזרים את אותם שפכים ישירות לים, באמצעות היתר מהוועדה למתן היתרים להזרמה לים".

- אולי כי השפכים אינם מזוהמים?

"המשרד להגנת הסביבה טוען שהוא בודק והתוצאות טובות. עיריית עכו טוענת שהיא בדקה והיו חריגות. למי אמור הציבור להאמין? הבעיה הגדולה יותר היא, שקיומו של מסוף כזה גורם לתמריץ שלילי למפעלים לבצע טיפול מקומי. ברגע שמפעל יודע שיש לו אלטרנטיבה להזרמת שפכים לים, הוא ישתמש בה בשמחה רבה ולא ינסה להתמודד עם שפכיו.

"הטענה שלנו היא, שהוועדה למתן היתרי הזרמה לים הפכה לפתרון האולטימטיבי למפעלים ולברז השפכים של המדינה. חמור מכך, הוועדה לא מפרסמת נתונים, כך שלאזרח הנכנס להתרחץ בים אין מושג מי מזרים, כמה מזרים, מה מזרימים והאם זה מסוכן.

"קיים עוד אבסורד והוא, שבעל מפעל שמזרים שפכים לים, אינו משלם אגרת ביוב. יוצא שהוא מרוויח פעמים - פעם אחת הוא חוסך כסף ובפעם שנייה הוא מזהם את הים".

- מה אתם מציעים?

"אנחנו פועלים למען חקיקת חוק, שיחייב כל בעל מפעל להצהיר מעל גבי העיתון מה הוא מזרים לים ואיפה. אנחנו גם רוצים, שבעל המפעל יחתום בחתימת ידו, שאין בהזרמה הזו נזק לציבור. אני משוכנע ששקיפות כזו תגרום לכך, שבעלי מפעלים יחשבו פעמיים, שכן חתימה כזו תחשוף אותם לחבות אישית ולבעיה תדמיתית במקרה של תקלה.

"דרישה נוספת היא, שבראש הוועדה למתן היתרים להזרמה לא יכהן סמנכ"ל תעשיות ד"ר יוסי ענבר (ד"ר ענבר היה יו"ר הוועדה לקביעת התקן להזרמה לנחלים - ד.ט) אלא סמנכ"ל אכיפה. דרישה זו נובעת מההנחה, לפיה לסמנכ"ל תעשיות יש יותר סימפטיה לתעשייה ונטייה להבין את צרכיה, מאשר לסמנכ"ל אכיפה".

- נשמע שיש לכם הרבה טענות למשרד להגנת הסביבה.

"לדעתנו, הוא אינו מצליח להתמודד עם התעשייה, ואולי גם אינו רוצה בכך. צינור עוקף קישון הוא דוגמא מובהקת לכך. המשרד להגנת הסביבה טוען, שחלק שהמפעלים אינם מסוגלים לעמוד בתקן ענבר, ולכן יש למצוא להם פתרון. מה שהמשרד אינו אומר הוא, שהמפעלים יוכלו לעמוד בתקן אם ישקיעיו השקעה ניכרת. מכאן, שהנחת היסוד של המשרד להגנת הסביבה היא תבוסתנית: ביד אחת הוא קובע תקן להזרמה לים, וביד השנייה נותן למפעלים פתרון שלא לעמוד בו. אם המשרד להגנת הסביבה ימשיך לדבוק בשיטה זו, בסופו של דבר נמצא את עצמנו עם תקנים ועוקפי תקנים. אם הם ידעו מראש שלא יהיו מסוגלים לעמוד באכיפת התקן, מדוע בכלל קבעו אותו?"

- בסוף ספטמבר 2006 יתקיים דיון בעניין הצינור - מה תאמרו?

"בראש ובראשונה, אנחנו דורשים לדעת מה המפעלים מזרימים לים. המפעלים טוענים שהם לא יכולים למסור את הנתונים, מאחר ומדובר בסודות מסחריים. אנחנו אומרים שזכותו של הציבור גדולה מזכותו של המפעל. יותר מכך. אנחנו טוענים, שאין שום הבדל בין עוקף רמת חובב לבין עוקף קישון. לפני מספר שנים הועלתה הצעה להקים צינור שפכים מרמת חובב לים. הצעה זו נפלה בסופו של דבר, כי התברר שפתח הצינור יהיה בסמוך למתקן ההתפלה באשקלון. מה שנכון לגבי רמת חובב נכון גם לגבי עוקף קישון".

- אתם גם מתנגדים להקמת המשרפה לבוצת השפד"ן. מדוע?

"בראש ובראשונה כי אנחנו לא סומכים על המשרד להגנת הסביבה שידע לאכוף את החוק. זו עובדה, שעל-פי התוכנית המקורית הפתרון היבשתי לבוצת השפד"ן היה צריך לקום עד 2008. כיום אומרים לנו שהוא יוקם עד 2012.

"הנהלת השפד"ן קיבלה היתר ב-2005 למשך שנה, בהתבסס על תוכניות להשלמת הפתרון עד 2007. ביולי 2006 הודיע הנהלת השפד"ן, שהיא דוחה את הפתרון ל-2009. במקום שהוועדה למתן היתרים תכה על השולחן, היא מצקצקת בלשונה".

- איזה פתרון יש לכם?

"אנחנו רוצים שקיפות. אנחנו רוצים שיפסיקו לנסות למרוח אותנו ואת הציבור וידווחו דיווחי אמת. לא יתכן שחברה קובעת תאריך ואחר כך דוחה אותו בשנתיים. לפני מספר שבועות יזמנו מכתב לחברות המשתתפות במכרז המשרפה ואמרנו להם, שהפרויקט עלול להידחות וכי אנחנו מתנגדים לו. בארץ כעסו עלינו, איך אנחנו מעיזים לספר דברים כאלה בחו"ל. התשובה שלנו היא, שהמשרד להגנת הסביבה ידרוש פתרון שהוא גם מסוגל לפקח עליו ולא יאפשר פתרון שברור שאיש לא מסוגל לעמוד בו".

- מה יש לכם לומר על דברי השר עזרא, לפיהם הוא צריך לשמור אתכם על יחסים, כי יש לכם כסף?

"השר עזרא מתרגם לא נכון את מקור הכוח. המימון שיש לנו הוא רק אחד מהיתרונות שלנו. בראש ובראשונה יש לנו הנהלה מנוסה ואנשים נחושים. אנחנו לומדים כל הזמן, ומנהלים מאבקים צודקים, שהציבור יודע לזהות. לכל מאבק שלנו הצלחנו לגייס עשרות אלפי אנשים ואלה הוכתרו בהצלחה. אנחנו לא מטפלים בדברים איזוטריים, אלא מתמקדים בנושאים בהם ניתן להביא לשינוי. יש הרבה גופים שיש להם כסף, ולמרות זאת אינם מצליחים להביא לשינוי המיוחל.

"אנחנו פועלים לפי הכלל, לפיו לא צריך לחפש מי אשם, אלא מי אחראי. אנחנו באים כדי לאכול ענבים, ולא כדי לריב עם השומר. אין לנו עניין להאשים, אלא לפתור בעיות. המשימה שלנו היא למצוא את הפתרון ולהפסיק את העוולה הסביבתית".

- מה עומד מאחורי קמפיין נחל לכיש?

"הקמפיין, בשיתוף קרן קרב, יקרא לעיריות ולמפעלים להפסיק לזהם את הנחל, שמתחיל בהר חברון ונשפך לים באזור אשדוד, ולציבור להשמיע את קולו. בשנות ה-60' היה לכיש נחל איתן , אחד מ-16 הנחלים הזורמים אל הים התיכון משטח מדינת ישראל. מימיו של נחל לכיש היו צלולים ונקיים ושימשו רבים מתושבי האזור לשימושים שונים כגון בילוי, דיג, חקלאות ועוד. כיום, עם התפתחות אשדוד וכן יישובים נוספים ומפעלי תעשיה לאורך התוואי, הוא הפך למובל של ביוב ושפכים תעשייתיים שונים. גם נחלים נוספים הזורמים אל הנחל מזוהמים בשפכים ובחומרים תעשייתיים. התוצאה היא, שבמרכז פארק לכיש, שנבנה בהשקעה כספית ניכרת, זורם נחל מזוהם המסוכן לשיט ורחצה. הגיע הזמן שהזיהום הזה ייפסק והנחל יוחזר לתושבים".

- איך מחליטים באיזה קמפיין לבחור?

"אנחנו כל הזמן בודקים את הקמפיין הבא. במקרה של נחל לכיש קיבלנו אינדיקציות מדו"חות מדעיים, לפיהם מדובר בנושא ראוי שעונה על ההגדרות שלנו. כמו במקרים הקודמים, אנחנו מתחייבים שלא להרפות עד שהנושא יתוקן, ועד שרשויות ומפעלים יפסיקו להזרים לנחל שפכים מזוהמים בזיהום אורגני, שפכים ודלקים. גם כאן אנחנו מתכוונים להדגיש, שמי שאחראים לזיהום הם גופים גדולים, שבהשקעה לא גדולה ובאמצעות אכיפה מתאימה יכולים לטפל בזיהום".

המשרד להגנת הסביבה מסר בתגובה, שצר להם שאברמוביץ' ממשיך לטעון טענות בלתי מדויקות, המראות על חוסר הבנה של הנושא. למרות זאת ימשיך המשרד לשתף פעולה עם ארגוני הסביבה, בהם הוא רואה שותפים לגיבוש סדר היום הסביבתי החדש. עוד נמסר, שבשבועות הקרובים מתכנן המשרד מספר דיונים ציבוריים בנושאים שונים, כגון הקישון והשפד"ן, בהם יתבקשו ארגוני הסביבה, ובהם צלול, להציג את עמדתם. המשרד להגנת הסביבה, כך נמסר, מצפה מצלול שתציג בדיונים הציבוריים עמדה מקצועית ולא מתלהמת ופופוליסטית.