"רדיפה שיכורה אחר סקס וסלבריטאים"

כשהיה בן 15, תפיסת עולמו של ג'ף כהן עוצבה כולה, לדבריו, מצפייה אובססיבית במהדורות החדשות בטלוויזיה. תוצאת לוואי: הוא היה תומך נלהב במלחמת וייטנאם. אבל בגיל 19 היה עד לאירוע ששינה את חייו. כהן השתתף במפגש עם חיילים שחזרו מוייטנאם, וסיפרו על הזוועות שראו ועוללו. רק צוות צילום אחד של רשת טלוויזיה מהזרם המרכזי סיקר את האירוע, וכשזה קיפל את הציוד ועזב באמצע עדות מרתקת במיוחד, הקהל כולו קרא קריאות בוז. באותו רגע, מגלה כהן, הפך למבקר תקשורת.

חמש עשרה שנים מאוחר יותר, הקים כהן בניו-יורק את ארגון FAIR, אשר שם לו למטרה לבחון את האופן בו מסקרת התקשורת האמריקאית אירועים שונים, ולהתריע על הטיה בסיקור. לפני שהספיק להתרגל לשגרה של כתיבת דו"חות שנתיים, מצא עצמו כהן שוקע עמוק יותר ויותר בתעשייה אותה ביקש לבקר. לאורך תשע שנים נתן הופעות אורח בתוכניות דיון פוליטיות ברשת CNN, אחר כך שימש במשך חמש שנים כחבר בצוות הקבוע של תוכנית ביקורת המדיה של רשת FOX NEWS, ובשנה וחצי שקדמה לפלישה האמריקאית לעיראק עבד כמפיק אחראי בתוכנית הפוליטית שהיתה לפיל דונהיו ברשת MSNBC. לאורך כל הדרך הקפיד, לדבריו, בכל הזדמנות שרק ניתנה לו, לירוק לבאר ממנה שתה. דוגמה קטנה: במהלך דיון ב-FOX על תרומות למסעי בחירות העלה את ההצעה שפוליטיקאים ינהגו בדומה לנהגי מרוץ, ויענדו על חליפותיהם את הסמלילים של התאגידים הממנים אותם.

עתה הוציא כהן ספר המסכם את חוויותיו בתעשיית החדשות האמריקנית, "Cable News Confidential" שמו, ובו הוא מתאר כיצד נראה מבפנים המנגנון המייצר את שידורי החדשות, או כפי שהוא מכנה אותם "בידור מבוסס מציאות". אין בספר גילויים מרעישים, אלא תיעוד אנקדוטלי ממקור ראשון של כמה מהשיאים השליליים אליהם הגיעה העיתונות האמריקאית בעשרים השנים האחרונות. כמו תמיד, לא צריך לאמץ את הדמיון כדי למצוא הקבלות למצב בישראל. יש מי שמכנה בזלזול את המוצר שמספקות רשתות החדשות בכבלים של ארה"ב בשם "אינפוטיינמנט", כהן מעדיף לכנותו "דיסאינפוטיינמנט".

"רדיפה שיכורה אחר סקס, פשע ופרשיות סלבריטאים, תוך פחדנות מצמיתה מפני העלבת כל גורם בעל עוצמה", מסכם כהן בספרו את תפקוד רשתות החדשות בכבלים בארה"ב, ומביא דוגמאות למכביר. מובן שמבחינתו, המצב הגרוע ביותר התגלה לעיניו ברשת החדשות השמרנית של רופרט מרדוק, FOX NEWS, מקום בו המנחה הפופולארי ביותר, ביל אוריילי, אמר על הפלישה לעיראק: "הנשיא בוש עושה בדיוק מה שישו היה עושה", הרשת המשמשת בית חם לפרשנית האולטרא-רפובליקנית אן קולטר, שטענה לאחר האחד עשר בספטמבר: "אנחנו צריכים לפלוש למדינות שלהם, להרוג את המנהיגים שלהם, ולנצר את כולם". אבל לדברי כהן, אין הבדל מהותי בין הרשת של מרדוק לרשתות אחרות. לטענתו, הבעלות של מספר הולך ומצטמצם של תאגידים מסחריים על שוק המדיה היא המכריעה באיכות הסיקור, ולא הדעה האישית של נשיא חברה כלשהי.

שנים רבות לפני ש-FOX עלתה לאוויר, מזכיר כהן, ב-CNN כבר קבעו את המנהג להפיק תוכנית דיון פוליטית עם שני מנחים, האחד ימני והשני משמאל, אלא שבעוד הימני אכן הביע דעות ימניות מובהקות, הנציג השמאלני היה בעצמו ימני כמעט כמו בר-פלוגתו (ההשוואה המתבקשת למצב בישראל היא לתפקודה של עירית לינור כנציגת השמאל בתוכנית "המילה האחרונה" של גל"צ). כך הצטמצם עד מאוד טווח הלגיטימיות של הדעות הפוליטיות, והושקתה ביקורת שמאלית של ממש. וגם התוכנית ההיא של CNN, כותב כהן, היתה גן עדן לעומת התוכניות הדומות לה כיום. אז הקדישו לכל נושא דיון מחצית שעה. במצב הנוכחי, של רדיפת רווח בכל מחיר, אין להתפלא כי בכיר ברשת MSNBC אמר למגיש שהחל להנחות שם תוכנית אירוח: "אם תיתן למישהו בתוכנית שלך לדבר במשך יותר משבע שניות בלא הפרעה, אתה כישלון".

הפתעה לרעה

* הופתעת ממה שמצאת באולפני החדשות? הופתעת ממה שגילית מאוחר יותר מאחורי הקלעים כמפיק של תוכנית חדשות?

כהן:"כן. כל הזמן הופתעתי. ביקרתי את התקשורת במשך שנים רבות לפני שהפכתי לחלק מהתעשייה, כך שהיתה לי דעה מוצקה על הבעיות שקיימות בה, אבל מרגע שנכנסתי לעסק עצמו לא הפסקתי להיות מופתע לרעה מהאופן שבו העניינים מתנהלים שם. מהטבלואידיציה, מהרדיפה אחר הרייטינג, מהפחד מפני ביקורת. כמובן שהיו גם הפתעות לטובה, מצאתי אנשים שאני מעריך, כתבים ומפיקים צעירים וחדורי התלהבות שמנסים לעשות את המיטב, בעיקר בדרגים הנמוכים. אבל ברוב המקרים הופתעתי לרעה. אנשים שדיברתי איתם תמיד היו מופתעים מכמה שהייתי מופתע".

* הציטוט הראשון על גב כריכת ספרך הוא מפי ברברה ארנרייך, האם אתה רואה בספרך את גרסת עולם התקשורת לספרה "כלכלה בגרוש"?

"היא עשתה את המחקר לספר שלה כשהיא באה מנקודת מבט יוצאת דופן ובוחנת דרכה את הנעשה, ואני, כבעל דעות שמאליות פרוגרסיביות, בהחלט הייתי יוצא דופן בנוף האנושי של חדשות הטלוויזיה בארה"ב, כך שבהחלט אפשר להגיד שיש דמיון בין שני המקרים".

* הקמת את FAIR לפני עשרים שנה בדיוק, ולאורך השנים עקבת מקרוב אחר דיווחי החדשות של הזרם המרכזי. אילו עליות ומורדות באיכות הסיקורים ראית לאורך השנים?

"קשה להגיד שהיו עליות ומורדות, כיוון שהדרך היתה בעיקר למטה. מבחינת הבעלות חלה הצטמצמות מתמשכת של מספר התאגידים השולטים במדיה. מבחינת התוכן חלה הידרדרות כללית ומתמדת לכיוון הטבלואידי, ופחדנות גוברת. לא היו עליות משמעותיות, אבל דווקא בשנים האחרונות יש תקווה חדשה עם עליית האינטרנט והתפתחות התקשורת האלטרנטיבית. כיום אני אופטימי, אבל העתיד יהיה תלוי בעיקר באופן שבו תעוצב רשת האינטרנט. חברות המדיה וחברות הטלפון מבקשות לשנות את הרשת כך שהמסחר יעבור בנתיב המהיר ומידע מטעם אזרחים יעבור בנתיב איטי. אם יצליחו בכך, ואני לא בטוח שזה אפשרי כי כל כך הרבה כוחות פועלים למען אינטרנט חופשי ופתוח, אבל אם יצליחו אז האופטימיות שלי תיעלם".

כהן אמנם עבד לאורך השנים רק ברשתות החדשות בכבלים של ארה"ב, הנחשבות לצהובות ביחס למערכות החדשות של ערוצי הברודקאסט, אבל המחקרים שערך ארגונו מגלים כי אין הבדל גדול בין השניים. כך, למשל, בשבוע שלפני הנאום עמוס הגוזמות שנשא קולין פוואל בפני מועצת הביטחון של האו"ם, ובשבוע שלאחריו, רוב מוחלט של המרואיינים ברשתות החדשות בכבלים הביעו תמיכה גדולה ביציאה למלחמה, וזאת בשעה שסקרים הראו כי מחצית מהציבור אינו מעוניין למהר ולפלוש לעיראק. המעניין הוא שבאותה תקופה ממש, כשהציבור האמריקאי חצוי בדעתו, מתוך 393 אנשים שהתראיינו בנושא עיראק למהדורות החדשות של הרשתות הגדולות, ב-CBS, NBC, ABC, ו-PBS, רק שלושה, פחות מאחוז, הביעו התנגדות למלחמה".

רייטינג זה לא מספיק

החוויה הקשה ביותר שעבר כהן בתעשיית החדשות, והסיבה המיידית לכתיבת הספר, ארעה ברשת MSNBC, שם הפך לשותף פעיל בהפקת תוכנית דיון פוליטית. בשנת 2002 שכרה הרשת את שירותיו של פיל דונהיו, מנחה תוכניות אירוח וותיק, ושמאלני מוצהר, וייעדה לו הגשת תוכנית פוליטית יומית אשר אמורה היתה לפעול מול התוכנית הפופולארית מאוד, והימנית מאוד, של ביל אוריילי מרשת FOX. כהן נשכר לשמש מפיק אחראי בתוכנית, אך עד מהרה גילה כי המציאות שונה משחשב. כהן מתאר בספרו בפירוט רב את מסע הייסורים שעבר עם דונהיו ברשת MSNBC, כיצד ככל שאווירת המלחמה בארה"ב גברה הצטמצם חופש הביטוי העיתונאי, כיצד המנהלים דרשו עוד ועוד איזון ימני לדעות השמאליות שהועלו בתוכנית על ידי המנחה ואורחיו, עד שלקראת פרוץ המלחמה המצב הפך לאבסורדי כשניתנה הוראה מפורשת מההנהלה כי על הדיונים בתוכנית בנושא המלחמה להיות לא מאוזנים - על כל מתנגד למלחמה נדרשו המפיקים ללהק שני תומכים. באחת ישיבות המערכת, מספר כהן, אחד החברים העלה את האפשרות לזמן את מייקל מור כאורח, נאמר לו כי במקרה זה יהיה צורך בשלושה תומכי מלחמה כדי להגיע לאיזון ראוי.

במזכר פנימי של MSNBC אשר דלף לתקשורת כמה חודשים מאוחר יותר נכתב בפירוש כי ההנהלה מודאגת מהמצב של התוכנית מפני שדונהיו "נראה מאושר בהצגת אורחים המתנגדים למלחמה, מתנגדים לבוש וספקניים באשר למניעי הממשל". הטלת ספק באשר למניעי הממשל הפכה לסיבה לדאגה במערכת החדשות של MSNBC. כתוצאה מכך המנהלים עשו ככל שביכולתם כדי להפוך את התוכנית של דונהיו וכהן ליותר ימנית ופטריוטית מהתוכניות של FOX, עד ששלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה פשוט הורידו אותה מהאוויר.

* מה למדת מהעבודה ב-MSNBC?

"אני לא אשים את עצמי שוב במצב שבו הייתי. הובטח לי חופש פעולה מלא, וחופש דעה, והרעיון היה שנהווה משקולת נגד שמאלית לתוכנית של ביל אוריילי, אבל כל ההבטחות האלה ניתנו לי בעל פה ולא בכתב כך שמהרגע הראשון, ועוד לפניו, התברר לי שהן לא היו שוות כלום. אני לא בטוח שארצה לחזור להפיק תוכנית כזו ואני לא בטוח שמישהו ירצה לשכור את שירותי, אבל בכל מקרה אדאג לקבל הבטחות בכתב בפעם הבאה".

* איך אתה מסביר שאותם בעלים ואותם מנהלים שזרקו אותך ואת דונהיו מהאוויר נותנים היום למגיש אחר, קית' אולברמן, להגיש תוכנית יומית שבה הוא מרבה לבקר באופן ישיר ובוטה את בוש וממשלו?

השמאלנים אשמים?

"זה באמת מקרה מעניין, ואני חושב שהוא מעיד על כך שחל שינוי בהלך הרוח הציבורי בארה"ב. צריך לזכור כשביטלו את התוכנית שלנו, שלושה שבועות לפני המלחמה, אנחנו היינו התוכנית הנצפית ביותר ברשת, וזה מאוד יוצא דופן שערוץ מבטל את התוכנית הנצפית ביותר שלו, ועכשיו התוכנית של אולברמן היא הנצפית ביותר, אבל משהו מהותי באווירה השתנה ומשום כך הוא זוכה לחופש גדול יותר להביע את עמדותיו. מצד שני, אולברמן היה שם גם לפני שהרוחות השתנו. הוא זוכר איך רק בשנת 2003 לא אפשרו לו להעביר ביקורת פומבית על מקרה ג'סיקה לינץ' (החיילת ש"שוחררה" משוביה בעיראק, במבצע צבאי שהיה, ברובו, הצגה מבוימת להעלאת המורל של אזרחי ארה"ב. א"פ), כך שהוא יודע בדיוק היכן הוא נמצא ומי המנהלים שמעליו. בסופו של דבר, המצב הבסיסי ברשת MSNBC לא השתנה. אני, וכל האנשים שהתרענו מפני המלחמה בעיראק, וצדקנו, את כולנו העיפו החוצה, בעוד שאת המומחים השונים שנתנו בשידורי הרשת פרשנות שגויה, קידמו לתפקידים בכירים".

* עשרים שנה שאתה חושף כיצד התקשורת בארה"ב הולכת ומקצינה ימינה, איך אתה מסביר שהיא עדיין נחשבת לשמאלנית?

"שעה אחר שעה שומעים את ההאשמה הזו בתקשורת הזרם המרכזי בארה"ב. מכל הפרשנים של FOX, אשר שולטים בטלוויזיה, ומשדרני הרדיו הימניים, שזוכים לפופולאריות הגדולה ביותר ברדיו. הם מתלוננים על גישה ליבראלית לא הוגנת. מבקרי תקשורת מהשמאל מעולם לא קיבלו את אותה זכות הדיבור שיש לימנים בתקשורת, אפילו לא קרוב לכך, כך שקולם כמעט ולא נשמע. העובדה שמבקרים מהימין נשמעים בתקשורת בקול חזק ומבקרים מהשמאל כמעט ולא זוכים לדבר - אני הייתי היוצא מן הכלל במקרה זה - אומרת יותר על ההטיה האמיתית של התקשורת בארה"ב מאשר תוכן התלונות שלהם".

* איזה טיפ היית נותן לצופה החדשות הממוצע, בארה"ב ובישראל?

"היה ספקן, תמיד, ואם אין ברירה, כבה את המכשיר".