עיקול פוגע

עו"ד יעקב גולני זכה בתביעה כספית, שהוא הגיש נגד לקוחה שלו, עדה (קלרמן) בריל. על-פי פסק הדין על בריל לשלם לגולני כ-1.8 מיליון שקלים. בריל ערערה על פסק הדין וערעורה עודנו תלוי ועומד. בינתיים פתח גולני תיק הוצאה-לפועל לשם ביצועו של פסק הדין נגד בריל. במסגרת הליכי ההוצאה-לפועל הוטלו עיקולים על שני נכסי מקרקעין, שבבעלותה של בריל, על חשבון בנק בבעלותה, ועל חשבון בנק משותף לה ולאימה הקשישה, חסיה קלרמן. האחרונה, ניצולת שואה, המתגוררת בבית אבות, הייתה במשך 30 שנים הבעלים היחיד בחשבון הבנק הזה, אליו נכנסת גם הרנטה החודשית, שהיא מקבלת מגרמניה, ורק לפני כשנתיים היא צירפה אליו את בתה. לטענתה, היא עשתה כן לשם הנוחות ובשל גילה המתקדם ומצבה הבריאותי. מצב שכזה ידוע ומוכר לרוב.

לאור טענתה של האם, שלפיה חשבון בנק זה שייך לה ולה בלבד, היא הגישה המרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל-אביב, על-מנת שזה יצהיר על כך ובכך יסוכל העיקול, שהוטל לבקשת עו"ד גולני על חשבון זה. בנוסף הגישה קלרמן לראש ההוצאה-לפועל, במסגרת התיק שפתח גולני ושבמסגרתו הוטל העיקול על החשבון המשותף לה ולבתה, בקשה לצמצום או ביטול העיקול על חשבון זה. ראש ההוצאה-לפועל, לימור בן שמן, דחתה את הבקשה. היא עשתה כן, בין היתר, לאור קביעתה, שלפיה היא אינה רואה מקום לניהול הליכים מקבילים, הן כאשר מעמדה של קלרמן בתיק ההוצאה-לפועל אינו ברור, והן לאור המרצת הפתיחה, שהיא הגישה לבית משפט השלום. קלרמן הקשישה ערערה על כך, ושופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, קיבלה את ערעורה.

שבח קבעה, כי הליכי המרצת הפתיחה וההוצאה-לפועל אינם בבחינת "הליכים מקבילים". היא הוסיפה וקבעה, כי לקלרמן יש מעמד בתיק ההוצאה-לפועל, וזאת מעצם העובדה שחשבונה עוקל. שבח מצאה, כי סך העיקולים, שהוטלו על נכסי בריל-הבת, לרבות על החשבון המשותף לאימה ולה, עולה, בכ-440 אלף שקלים, על סכום החוב שבתיק ההוצאה-לפועל. בנסיבות אלה, היא קבעה, כי יש לצמצם את הפגיעה בזכות הקניין ולנהוג בה במידתיות, וכי יש לצמצם את העיקול על החשבון המשותף ולשחרר את יתרת הכספים שבו, לרבות את כספי הרנטה מגרמניה (הפטורים כליל מעיקול).

עתה היה זה תורו של עו"ד גולני להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון. בבקשתו הוא חזר על טענתו, שלפיה לאם הקשישה אין בכלל מעמד בהליך ההוצאה-לפועל, שהוא מנהל נגד בתה, ושלפיה גם לא היה מקום לקבל את בקשתה לצמצום העיקול על החשבון המשותף. שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, דחה את בקשתו של גולני. הטעם הראשון לכך היה נעוץ בקביעתו, שלפיה הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אף אינה מצביעה על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". כרגיל, הוא לא הסתפק בכך, וקבע, כי גם לגופו של עניין אין הוא רואה עין בעין עם גולני.

"לא ניתן מחד, לעקל את כספיה של המשיבה (האם הקשישה - א'ט') ומאידך, לטעון כי אין לה כל מעמד בהליך ההוצאה לפועל", קבע. "דבר זה יהווה פגיעה חמורה בקניין של אדם ובזכותו להליך הוגן". ג'ובראן הוסיף וקבע, כי ערעורה של הבת על פסק הדין, שזיכה את גולני בשכר הטרחה הנכבד, והמרצת הפתיחה, שהגישה האם הקשישה, אינם בגדר "הליכים מקבילים". הוא הוסיף, כי "העיקול בהליכי ההוצאה לפועל, הינו אמצעי דיוני להבטחת גביית חובו של החייב, המגיע בדין לזוכה... שומה עלינו לזכור, כי העיקול פוגע קשות בזכות הקניין של בעל הנכסים ומונע ממנו שימוש והנאה בנכסים השייכים לו בדין. פגיעה זו, המכבידה על החייב, קשה היא עוד יותר כאשר מדובר בצד שלישי, אשר איננו מעורב ישירות בסכסוך שבין הצדדים".

ג'ובראן קבע, כי מטרת העיקול הושגה עם הטלתו על מלוא סכום זכייתו של גולני, והזכיר עוד, כי הסכום המעוקל הינו בכספים נזילים, וזאת בנוסף לשני נכסי מקרקעין של הבת, המעוקלים אף הם לטובת עו"ד גולני. "על כן לא צפויים קשיי מימוש למבקש", קבע. בטרם ראה לסגור את פסק דינו ולחייב את גולני בתשלומו לאם הקשישה של שכר-טרחה בשיעור 7,500 שקלים, בצירוף מע"מ, ראה ג'ובראן לשוב ולהדגיש: "אף בעת ביצוע פסק דין ובעת הטלת עיקול על נכסיהם של חייבים, שומה על ראש ההוצאה לפועל והערכאות השונות להפנות תשומת ליבן ומרציהן, על מנת שלא לפגוע פגיעת יתר בקניינם, וכתוצאה מכך בכבודם, של העומדים בפניהן (רע"א 5509/06). "