ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של הוועדה המקומית ירושלים, על פס"ד שפטר מהיטל השבחה תושבים שחתמו על הסכם רכישה, בו הועברו להם חלק מזכויות חברה בקרקע. הוועדה המקומית טענה כי מדובר בהכרעה עקרונית בעלת השלכות רחבות.
לפי ההחלטה, הוועדה המקומית הטילה על שבעה תושבים לשלם היטל השבחה בנוגע למקרקעין ברח' יעקובזון. חברת גבעת קומונה מגורי יוקרה היא בעלת זכויות הפיתוח במקרקעין.
בין החברה לבין שבעת התושבים נחתם הסכם רכישה ב-2000, לפיו העבירה להם החברה חלק מזכויותיה במקרקעין. ב-2001 פורסמה תוכנית מתאר שהשביחה את המקרקעין ויצרה חבות בהיטל השבחה בסך 2 מיליון שקל. הוועדה חייבה את שבעת המשיבים בהיטל והם שילמו, אך כפרו בחבותם והגישו תביעה. לטענתם, הם לא היו בעלי זכויות חכירה במקרקעין במועד אישור התוכנית המשביחה.
השאלה שעמדה היא, האם השבעה, בהיותם בעלי מניות בחברה שעימה נחתם חוזה הפיתוח, ובהיותם צד לחוזה עם החברה, נחשבים כבעלי זכויות במקרקעין. ביהמ"ש דחה את עמדתם, אך ערעורם לביהמ"ש המחוזי התקבל.
בבקשת הערעור שהגישה הוועדה לביהמ"ש העליון היא טענה כי יש בהתנהגות הרוכשים והמינהל כדי להפוך את ההתקשרות ביניהם ליותר מאשר הסכם פיתוח. ביהמ"ש העליון ציין, כי פס"ד קודם שדן בסוגיה קבע כי סמכותה השלטונית של הוועדה להטיל מס השבחה מותנית בכך שבעת הטלת המס יהיה החייב חוכר לדורות. השאלה אם אכן החייב הוא חוכר לדורות נבחנה על-פי פרשנות החוזה.
מחוזה הפיתוח שנחתם בין המינהל לחברה עולה, כי "תיתכן תחושה לא נוחה של 'נפילה בין הכיסאות' מבחינת גביית היטל ההשבחה". זאת, כיוון שחוזה פיתוח "ערב חוזה חכירה" הוא מעין שלב ראשון לחוזה חכירה. ואולם, באופן משפטי, בעת הטלת המס לא היתה החברה חוכרת לדורות, והערעור נדחה (רע"א 10074/05).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
