זה כל הקסם

**** זה שוודי אלן הזדקן - זה לא חדש. זה שהוא ממשיך להטיל סרטים בקצב, גם כן ידוע ואפילו מעייף קצת. אבל זה שסרטו החדש, 'סקופ', הוא טוב - זה כבר משהו שראוי לחקור. שלא כמו 'נקודת מפגש', סרטו הקודם, אין כאן עוד ניסיון לייצר דרמת מתח עם מטענים סאטיריים. בדיוק להיפך - זוהי קומדיה גסה, המהווה מעין פרודיה על דרמת מתח.

אלן שמר על שני דברים טובים מסרטו הקודם: לונדון וסקרלט ג'והנסון. אחרי שנדמה היה שהשחקנית הצעירה פוספסה לגמרי ב'נקודת מפגש', עקב ניסיונו העיקש של אלן לשוות לה איכויות של פאם-פאטאל קטלנית, ב'סקופ' ג'והנסון חוזרת עם תפקיד שאלן כתב במיוחד בשבילה. סונדרה פראנסקי היא סטודנטית לעיתונאות, בת למשפחה יהודית מברוקלין, שתמימותה גוברת לעיתים על היותה מבריקה, ממש כמו שההורמונים שלה גוברים על כך שהיא בסך הכל טיפוס די מרובע.

אם האפיון הזה מזכיר לכם מישהי, זה לא מקרי. כאלו הן הנשים שאלן אוהב, או לפחות אוהב לכתוב, והיא אחותן התאומה של עשרות הדמויות שהוא כתב לדיאן קיטון ('הרומן שלי עם אנני') בעיקר, אך גם למיה פארו ('חנה ואחיותיה'). אבל יש גם הבדל. ג'והנסון מביאה את הקסם הייחודי שלה (המוכר מ'אבודים בטוקיו'), ולמעשה משתמשת בו לראשונה למטרות קומיות.

עוד הבדל ניכר מדמויות הנשים המיתולוגיות של אלן הוא היחס בינו לבין ג'והנסון. עד לא מזמן הוא עוד יכול היה לשים את עצמו בתפקיד הגיבור, זה שגם רודף אחרי הבחורה. לא עוד. הפעם אלן משחק קוסם מזדקן, שעושה חלטורות לפני ילדים בריטיים צעקנים, עד שיום אחד מופיעה אותה סונדרה פראנסקי, ומשכנעת אותו להתחקות איתה אחר סדרת רציחות. לשם כך עליהם להגיע לאחוזתו של האריסטוקרט פיטר ליימן (יו ג'קמן) ולהתחזות לאב ובתו.

אלן, בתפקיד הקוסם הכושל, מצחיק עד דמעות. לא בגלל שהבדיחות שלו מקוריות. להיפך: כמו כל קוסם של ימי הולדת, אלן משחזר כאן את כל השורות הישנות והטובות שלו ומשחרר אותן בשרשרת. הפאתטיות של דמותו תמיד הייתה חלק מהקומדיה שלו, אך הפעם הוא משתמש בכך באופן גורף. הוא לועג לעצמו כקומיקאי, ככותב, כמאהב וכתרח זקן בכלל. זה היה יכול להיות מדכא, אבל ב'סקופ' זה יוצא משעשע, מקסים ומשחרר. "