צריך לבכות בסרט הזה

p> 'שלוש אמהות', במאית: דינה צבי-ריקליס, ישראל 2006, 106 דקות

***ליהוק יוצא מן הכלל חוצה את כל הדורות במלודרמה 'שלוש אמהות' של דינה צבי-ריקליס. תחילה מופיעה האם, נטלי עטיה, באלכסנדריה של שנות ה-40, שיולדת שלישיית בנות. המלך פארוק בכבודו ובעצמו בא לברך על האירוע הנדיר, והאב, יורם חטב, נראה נרגש מהכבוד הגדול שנפל בחלקו. עטיה וחטב כזוג נשוי במצרים המלוכנית?! זה עובד, וזו רק האקספוזיציה.

אחר כך הסרט קופץ לישראל של ימינו. שלוש האחיות, שנקראו כולן על שם פרחים - רוז, יסמין ופלורה - נמצאות כבר בשנות השישים של חייהן. יסמין (טרייסי אברמוביץ') חולה מאוד ומחליטה שזה הזמן לחזור אל הסודות מן העבר.

היא פונה אל בתה של רוז, רוחה (טלי שרון), שעובדת בחברה שמצלמת קשישים בעודם מעלים זיכרונות כמזכרת למשפחתם. כששתי האחיות האחרות מגלות שיסמין חשפה את עברן הטעון, הן באות, כל אחת בתורה, למסור את גרסתה שלה.

וכך הסיפור נפרס לאיטו, החל מהעלייה לארץ ישראל, לאחר מות האם ממחלה סופנית, דרך בדידותו של האב מול שלוש בנותיו, ועד לדברים המעניינים יותר שלא כדאי לגלות כאן.

בין הפלאשבקים רוחה כמעט מתמוטטת תחת הכובד של הגילויים המשפחתיים, ורוז (גילה אלמגור) ופלורה (רבקה רז) מחפשות דרך להשיג כסף לניתוח של יסמין אחותן.

השחקניות הצעירות מהפלאשבקים מתאימות בדיוק לתאומותיהן המבוגרות. יסמין של דנה זילברשטיין ופלורה של רימונד אמסלם משכנעות בתפקידן, אך למען האמת הן רק התומכות בכוכבת המרכזית - רוז של מירי מסיקה. רוז היא האחות עם הפלפל, זו ששרה במועדוני לילה ומשאירה את בעלה (יחזקאל לזרוב) בבית שישמור על רוחה הקטנה.

האתגר של מסיקה היה כפול: לא רק שדמותה סוחבת את הסרט קדימה, השחקנית שמשחקת אותה בבגרותה היא לא אחרת מאשר אלמגור, זוכת פרס ישראל, המספקת את אחת ההופעות הכוחניות ביותר שלה בשנים האחרונות, ובמובן הטוב של המילה. מסיקה, מנגד, עומדת באתגר, ובמקום להמציא את הדמות מחדש, היא עושה בחוכמה ונצמדת למניירות של אלמגור תוך תוספות אישיות. גם קטעי השירה שלה מרשימים ביותר.

'שלוש אמהות' מצולם נהדר, נתמך על ידי צוות שחקני משנה מלוטש, והתפאורה התקופתית צנועה אך מדויקת. יש בעיה אחת, עמוקה למדי - הסרט לא מצליח לרגש כמו שנדמה שהוא אמור. כביכול הכול כבר שם, אבל משהו בסאגה הטרגית הזו חסר. ל"סודות" אין את הכובד שמגיע להם. התסריט פולט אותם לפי הסדר, ונדמה שכבר ידענו הכול. צריך לבכות בסרט הזה; אני, בכל מקרה, לא הצלחתי.