אתמול בערב נישקתי בחורה

בשנה האחרונה הפכה שרון לאחת השחקניות החמות ביותר בקולנוע ובטלוויזיה. יש לה את זה: נוכחות, יופי ויכולת משחק מרשימה. בסרט החדש, 'הדברים שמאחורי השמש' שרון מגלמת את נמי, נערה המנסה להתמודד עם זהותה המינית הלסבית ובו-זמנית עם משפחתה המתפרקת.

" איזו מין שחקנית את?

"מצד אחד אני שחקנית אינטלקטואלית שצריכה לחקור לעומק את הדמות, לדבר עליה הרבה, ולהבין אותה. מצד שני אני נכנסת נפשית לתוך הדמויות שלי ולא תמיד יודעת לשים את הגבול בין העבודה על הדמות לבין החיים שלי. למשל, יש קטעים, שאני במערכת יחסים עם מישהו, ואני עושה משהו ואז אני אומרת - 'וואי, זה בדיוק משהו שהדמות שלי הייתה עושה'".

" את מרגישה גם שינוי גופני בתהליך הזה?

"כן. במהלך העבודה על 'הדברים שמאחורי השמש' הייתה לי גיבנת. באמת. כי היא דמות נורא סגורה, ושפת הגוף שלה סגורה, היא כפופה בטירוף. היו לי כאבי גב מטורפים בתקופה הזאת. עם זאת, קל לי יותר לגלם מישהי כפופה מאשר מישהי פתוחה, זקופה ומשוחררת. אני מרגישה יותר מדי חשופה. נמי זו דמות שאני יכולה להסתתר מאחוריה".

אחרי שהייתה רננה התסריטאית ב'טלנובלה בע"מ', הספיקה שרון להשתתף השנה בשלושה סרטי קולנוע: 'למראית עין', 'שלוש אימהות', ו'הדברים שמאחורי השמש', וגילמה שלוש דמויות מופנמות. סגנון המשחק שלה שקט ורווי עוצמה. כשמסתכלים עליה נוצרת תחושה שמאחורי האיפוק החיצוני רוחשת סערה פנימית עזה.

"עברתי תקופה מסוימת בחיים, שבה ממש עניינו אותי הדמויות המעצבנות, הלא נוחות האלה. לא רציתי לגלם מישהי שהייתי רוצה להיות חברה שלה או להיות כמוה. ככל שהן היו יותר בעייתיות, סגורות, ועם עולם פנימי סבוך יותר, זה יותר עניין אותי".

קליק עם הבמאי

" הדמות שלך בסרט החדש אפילו מגעילה.

"כן, אבל זה משהו אנושי. וזה מה שיפה אצל בני-אדם, שהם גם כאלה לפעמים. מה שמעניין אותי במשחק זה לחקור את ההתנהגות של בני-האדם. היא טיפוס מעצבן, כן, אבל למה? זה מה שמעניין אותי. יובל שפרמן, הבמאי, נורא נבהל ממני בהתחלה, כי כל הזמן אמרתי שהדמות מטומטמת, מפגרת, פסיכית ומעצבנת. כל הזמן קיללתי אותה.

"הוא חשב שאני לא אתחבר לדמות, שאני שונאת אותה, כי יש איזו תזה שאומרת שאתה חייב לאהוב את הדמות שלך. אבל אחר-כך הוא הבין שזו למעשה הדרך שלי להתאהב בדמויות שלי, שאני חייבת למצוא את הצדדים הדפוקים בהן, כי זה מה שהופך אותן לאנושיות.

"יש לי קטע שאני צריכה לדעת כמה הדמות מודעת לעצמה. נמי זו דמות מאוד לא מודעת לעצמה, ואני צריכה לדעת מה הדמות שלי לא יודעת - מה אני לא אמורה לדעת כשאני משחקת את הדמות שלי. זה מאוד מסובך. דיברתי על זה עם הבמאית שלי ב'האקס המיתולוגי', סדרה חדשה שאני מצלמת, והיא הסתכלה עלי כאילו אומרת לי, 'מה את מקשקשת? פשוט תשחקי'".

עם הבמאי, יובל שפרמן, היה לה קליק מיוחד. "שנינו פשוט בלענו אחד את השני, ורצינו לחקור עוד ועוד. הייתה לי תחושה כל-כך גדולה של אינטימיות, שהייתי מוכנה לעשות כל מה שהוא יבקש.

"יחסי במאי-שחקן זה אחד הדברים המורכבים ביותר בעולם. אני שואפת להגיע עם במאי לסיטואציה שאני סומכת עליו עד כדי כך שאני יכולה להיות כלי בידיו - להיות השפחה שלו. שיגיד לי מה לעשות, ואני אעשה.

"זה נורא מוזר, אבל זה גם מגניב, כי את נותנת לעצמך להיות כלי, מכחול. את מוותרת על האגו שלך לגמרי ונותנת הכול. זה מורכב, ולא קל להגיע לזה, כי תמיד יש משחקי כוחות בין במאי לשחקן, ובמאי בכלל צריך להתאים את עצמו לכל שחקן שבסרט".

" זו מערכת יחסים של פיתוי ופלירטוט?

"כן, אבל זה לא פלירטוט מיני, זה כמו מערכת יחסים בחיים. אני רוצה לבחון עד כמה הוא יכול להאמין בי, ולפעמים אני בודקת עד כמה אני יכולה לבטוח בו. זה לא משהו קיצוני, אבל זה קיים. כי הבמאי רוצה להשיג מהשחקן משהו, ומהצד של השחקן זה 'למה שאני אעשה מה שאתה רוצה?'. אז צריך למצוא את המקום שבו אנחנו מתחברים ומפרים אחד את השני, ועם כל במאי זה משהו אחר".

"איך עבדת על דמות הנערה הלסבית?

"חוץ מללכת פעם אחת ל'מינרבה', מועדון לסבי בתל אביב, לא התעסקתי בזה הרבה. כי אני לא חושבת שזה שהיא לסבית זה העניין. אוקיי, היא לסבית, אבל איזה לסבית היא? יש כל מני סוגים. היא לסבית בארון, וזה חתיכת סיפור.

"אני חיפשתי מקומות אחרים אצלה כדי להתחבר אליהם, כי אין לי בעיות עם הזהות המינית שלי. היא מאוד ברורה לי, ולכן זה מקום שאני לא כל כך יכולה להתחבר אליו. הרבה אנשים דווקא אומרים לי שזה משהו שאני כן אמורה להתחבר אליו, אולי כי אני טומבוי כזאת, לא יודעת. אבל זה ממש לא קורה".

"הילה וידור משחקת מלצרית שמפתה אותך. איך הרגשת בסצינת הנשיקה איתה?

"זה משחק, משהו טכני. את לא באמת צריכה להתחרפן כדי לשחק משוגע, וגם עדיף שזה לא יקרה לך. בנוסף, אם זה יהיה לגמרי אמיתי זה כבר לא יהיה משחק, זה לא יהיה משהו שאת יוצרת. זאת לא תהיה דמות, אלא אני. ולכן צריך לשמור על הגבול הדק הזה".

קליק עם העירום

"ב'הדברים שמאחורי השמש' את מופיעה בעירום מלא. היה קשה לשכנע אותך לעשות את זה?

"בכלל לא. ידעתי מראש שיש עירום בסרט. אחרי שהתקבלתי שלחו לי את התסריט, ופתאום קראתי ואמרתי 'אוהו!'. אני כל-כך אהבתי את הרגע הזה בתסריט, שבכלל לא היה איכפת לי, זה היה לי מאוד נכון.

"לא הייתה לי שום בעיה עם זה, דווקא לצוות הייתה. כולם היו בהיסטריה ואני רציתי כבר לצלם. אנשים התחילו לצעוק - 'כולם לצאת החוצה, שיהיה פה שקט!'. הגענו למקום שאני זו שמרגיעה אותם.

"למשל, הצלם, ולנטין בלונוגוב, לא הסתכל בעינית של המצלמה. אשכרה, הוא אמר לי אחר-כך (וכאן היא מחקה מבטא רוסי ועושה קול עמוק) 'טלי, תקשיבי, שתדעי שאני לא הסתכלתי אפילו'. אני אמרתי, מה, אתה נורמלי בן-אדם? אתה צלם, תצלם, מה הקטע? כולה עירום, מה אתם ילדים?"

" ואיך היה לראות אותך על המסך?

"היה לי איזה רגע קטן של שוק. אבל ראיתי את זה קודם בחדר העריכה. הבמאי הראה לי את הקטע כדי לבדוק שזה בסדר מבחינתי. לעומת זאת, אני קצת בשוק ששמו את השוט הזה בפרומו של הסרט. לדעתי, זה ממש לא לעניין, כי זה משהו שקיים כדי למשוך את האנשים לסרט וזה הופך את זה לנצלני".

" על המסך את רואה את הדמות או את עצמך?

"את הדמות. ברור שגם אותי, אבל אתה יודע, מה איכפת לי, אני מתחבאת מאחורי סרט, אני לא הולכת עירומה ברחוב. אבל בתכלס אין לי שום בעיה עם הגוף שלי".

" איזה תפקיד את עוד חולמת לשחק?

"כשראיתי את 'המורה לפסנתר' נורא רציתי להיות המורה לפסנתר. זה פשוט התפקיד הכי מדהים שראיתי. זו דמות כל-כך מורכבת ומעניינת. מצד שני אני גם נורא רוצה לשחק מישהי פשוטה וסקסית באיזו קומדיה רומנטית מפגרת, כמו 'לא רק בלונדינית'". "