סיפור עצוב על שתי נשים ועו"ד אחד

מהסיפור של דייוויד וינר אפשר לעשות סרט קולנוע שובר קופות. הפרקליט הבכיר מהסניגוריה הציבורית, שבנסיבות אחרות היה יכול לקבל את פרס ישראל על מפעליו, התאבד לפני שנתיים בירייה, בביתו בצפון תל-אביב, בגיל 46. דו"ח חקירת הפרשה אמנם קבע שמשרד המשפטים והפרקליטות פעלו כשורה, אבל אי אפשר שלא לחשוב על האפשרות שווינר נטל את נפשו בכפו מהחשש שייאלץ להעיד נגד לקוחו, יצחק זוזיאשוילי, במשפט רצח השופט עדי אזר.

שבוע לאחר הקרנת הסרט שמגולל את העוול שנעשה לווינר, מסתבר שקללת העיוותים בפרשייה מסרבת לסור מהסיפור. יצחק רובין, חבר של וינר ובמאי הסרט 'הסניגור', שהוקרן בסוף השבוע שעבר בערוץ 8 במוצ"ש, נאלץ להשאיר על רצפת חדר העריכה את עדותה של מי שהיתה בת-זוגו של וינר בשנה האחרונה, בת קינר.

קינר, מטפלת באמנות ומרצה בבית ברל ידעה כל אגל זיעה וכל סיוט שפקד אותו. אבל למרות זאת חלקה בסרט הושמט. פרודתו של וינר, סוניה, העמידה זאת כתנאי, כדי שרובין יוכל לקבל מידיה את חומרי החקירה המקוריים. רובין נכנע, ונאלץ להסיר את עדותה המצולמת של קינר, שהייתה מוסיפה נדבך חשוב לכל מה שעבר על וינר בימיו האחרונים, לפני שהחליט כי אין עוד טעם לחייו.

כולם בגדו בי

הפרשייה החלה עם החלטתה של המשטרה לקשור את העבריין יצחק זוזיאשוילי, שאותו ייצג וינר, מטעם הסנגוריה הציבורית, לרצח השופט עדי אזר. המשטרה האשימה את זוזיאשוילי בהזמנת רצח השופט אזר וטענה שווינר יודע על לקוחו יותר ממה שהוא מוכן לספר.

המשטרה והפרקליטות הפעילו על וינר לחצים קשים מנשוא כדי להסגיר את מיוצגו, כולל הודעה לפיה אין במקרה הזה חיסיון עו"ד-לקוח. וינר נמחץ תחת צורך המערכת לתפוס אשם בכל מחיר. במכתב ההתאבדות שלו האשים את פרקליט המדינה ואת פרקליטות מחוז תל אביב, שהשתמשו בו כדי לקדם את חקירת רצח השופט אזר.

בת קינר, שידעה כי הוא היה אמור לנסוע לנופש לשלושה ימים לאחר ששם קץ לחייו, לא סיפרה את סיפורו של וינר עד תום. גם היא כמוהו נאלמה ונעלמה תחת עיוותים ונסיבות.

"בשבוע שעבר, לפני שהוקרן הסרט, דיברתי עם יצחק רובין, שאני מיודדת איתו כבר שנים", מספרת קינר, "והוא לא נשמע כתמול שלשום. הוא אמר לי שקשה לו עם הסרט. כששאלתי מה קרה בדיוק, הוא אמר לי 'נדבר אחרי הסרט'.

"שאלתי את אימו של דייוויד, אינטה, האם זה קשור לפרודתו של דיוויד, סוניה, והיא אישרה לי שכן. כשנפגשתי עם אינטה היא סיפרה לי שבהקרנה שעשה יצחק רובין לה ולסוניה, אמרה לו סוניה שלא מקובל עליה שאני משתתפת בסרט והתנתה את מתן חומרי החקירה המקוריים בכך שאני לא אשתתף בסרט.

"הרגשתי בגידה מצד כל הנוגעים בדבר - והם השתיקו אותי. הם לא רצו שאפנה לעיתונים עם הסיפור מחשש שהמוקד של הסרט, שזה דיוויד, יופנה ממנו אל כל הפרשייה הזו. רובין אמר לי שהוא מרגיש שגם הפרקליטות וגם סוניה מכוונים לו אקדח לרקה. כולם ידעו שהקטעים המקוריים מהחקירה, שנמצאים אצל סוניה, הם הקטעים החזקים.

"הוא אמר לי שהוא חשב לביים את הקטעים הללו, אבל לכולם היה ברור שהסרט לא יהיה אותו סרט עם חומרים שהם לא מקוריים. הוא נאלץ להסיר את כל העדות שלי, כשאני זאת שליוויתי את דייוויד בכל הפרשה, ויכולתי לתת את כל הפן הרגשי: מה היה ומה הוא הרגיש. במיטה שלי הוא הזיע, במיטה שלי הוא התלבט.

"מהרגע שהתחילה החקירה, הוא לא הפסיק לסבול מירידה במצב הרוח ומהזעה בלילה. וכל החלק הזה בסרט, כל החלק שלי נעלם בגלל מישהי שלא הייתה קרובה אליו כמוני".

"בערב שבת היינו בהופעה של ארקדי דוכין, ואני זו שאמרתי לו אחרי ההופעה, שאני לא יכולה לבד עם המעמסה הזו, והצעתי לערב עורך דין בסיפור. הוא התקשר לעורכי הדין דרור ארד איילון ונמרוד ליבסקר.

"כל מי שמכיר את הפרשה על בורייה, וראה את הסרט, התקשר ואמר שחסר החלק הרגשי, ושאל לאן נעלמתי ובאיזו זכות סוניה, פרודתו, דוחקת אותי מהסרט".

* הרגשת שהוא מתכוון להתאבד?

"לא. אם הייתי מרגישה, הייתי עושה משהו. הרי בודקים דיכאון לפי ירידה בתיפקוד, והוא בימיו האחרונים עבד, בילה עם חבריו מהעבודה, כל הזמן היה מוקף חברים או קולגות. שלושה ימים אחרי שהתאבד היינו אמורים לנסוע לרומא. באותו ערב שהוא ירה בעצמו, הוא לא ישן בביתנו המשותף, והיינו אמורים להיפגש למחרת ב-12:00 בצהריים.

"כולנו - מיצחק רובין ועד אימו של דייוויד רצינו להגיש נגד המדינה והפרקליטות תביעת רשלנות ולדרוש ועדת חקירה. בסופו של דבר הוקמה רק ועדת חקירה פנימית, והיא גם השאירה אותי מחוץ לתמונה כאילו אני לא קיימת".

"ההחלטה גרעה מאיכות הסרט"

* הבמאי יצחק רובין, מה קרה?

"האמת, שעמדתי בפני ברירה לא נעימה", משפיל רובין את מבטו. "או להציג את התהליך, שהוביל למותו של דייוויד וינר או להיענות לדרישתה של סוניה ולקבל ממנה את חומרי החקירה, שהם מרכז הסרט. לא יכולתי להיכנס למאבק הסמוי או הלא סמוי בין הנשים".

* לא ניסיתי לשכנע את סוניה לשנות את דעתה?

"הבנתי שאין מה לשכנע. ההחלטה שלה הייתה חד משמעית. אני מאוד אוהב את בת. אם הייתי יכול לעשות אחרת, הייתי קופץ ועושה אחרת, כי אני לא אוהב לפגוע באנשים".

* הפרשה הזו היא ממש סדרה של טעויות טראגיות.

"לא הייתי קורא לזה כך, אלא עוד בעיה אנושית. זה כמו טרגדיה יוונית. אני גמרתי את הסרט עם הלשון בחוץ. היה קשה לי במשך 40 ימים של עריכה לראות את חברי המת על המסך. אבל אני לא אנוח על זרי הדפנה ואמשיך להילחם בממסד בנושא הזה".

"ההחלטה להסיר את השתתפותה ועדותה של בת קינר גרעה מאיכותו של הסרט", אומר עו"ד אדם פיש, שליווה את הסרט מבחינה משפטית. "זהו סרט שמתיימר להיות תיעודי ולשקף מציאות בצורה מדויקת. מאחר והסרט הראה את התקופה האחרונה של דייוויד, יש לבת חלק ניכר בתקופה הזו, שלא זכה לבוא לידי ביטוי בסרט. אבל לא הייתה ברירה. היינו חייבים לשלב בסרט את הקטעים המקוריים של החקירה. לא היה ספק לגבי חיוניותם, וזה בא לצערי על גבה של בת קינר".

סוניה וינר, אשתו בנפרד של דייוויד, סירבה להגיב. הסיפור הזה נשאר כפצע פתוח ויקח זמן רב עד שיגליד. מעריציו ותלמידיו של דיוויד הקימו לזכרו אתר באינטרנט, שבו הם כותבים ומספרים על האיש, שהיה פרקליט נדיר ואדם מיוחד.