בוראט יעשה לכם שמח

מי שעדיין לא הבין שסשה ברון כהן, אשר יצר ומגלם את דמויותיהם של כתבי הטלוויזיה עלי ג'י, בוראט וברונו, הוא אחד הקומיקאים המצחיקים והמקוריים בזמננו, כדאי לו לרוץ לקולנוע ולראות את 'בוראט'.

כמו בסדרת הטלוויזיה של כהן, שהופיעה לראשונה בערוץ 4 הבריטי ומאוחר יותר נקנתה על ידי HBO האמריקנית, בוראט הקזחי מגיע לארה"ב כדי ללמוד על התרבות המקומית. הוא פונה למדריכים שילמדו אותו נימוסי שולחן, נהיגה, גאולה דתית ועוד.

הנקודה החשובה היא, כמובן, שכל אותם מדריכים ומרואיינים הם אנשים אמיתיים, הסבורים שמולם אכן עומד כתב מפגר מקזחסטן. לפיכך, מה שעושה את הקומדיה של כהן למעולה הן לא בדיחות גזעניות על חשבונם של הקזחים, אלא דווקא עליבותם של אלו שלועגים למראיין הבדיוני, תחת מעטה כבד של מלל פוליטיקלי-קורקטי. כהן עוטה על עצמו בכוונת תחילה את כל הסטריאוטיפים שנתפסים לדמותו של הזר הפרימיטיבי, ונדמה שקורבנותיו מודים לו על כך.

לצד היותן של הסצינות הללו מסמך חברתי דוקומנטרי חשוב - שיש בו הרבה אמת על שנאת וחרדת זרים, כהן משלב גם סלפסטיק מהמעלה הראשונה. כל נפילה שלו מפתיעה בדקויותיה ומרחיבה את ההבנה שלנו של מה זה להיות מגושם.

אחת הסצינות הטובות בסרט היא כשבוראט מגיע לחנות עתיקות, ומצליח לשבור 20 מנורות במעידה וחצי. אנו יודעים שכהן משחק מול המצלמה, אבל אנו יודעים גם שבעל החנות אינו יודע את זה.

למרות הכול הסרט קצת מאכזב: מי שמכיר את הסדרה הטלוויזיונית מהזדמנויות קודמות, ישים לב שכמעט כל הסצינות בסרט הן חזרות מאולצות מעט על סיטואציות דומות מהסדרה. וגם - כל הראיונות, כולל המבוכה שבהם למרואיין ולצופה, התקצרו ונחתכו. זה פוגע בסרט מאחר ואחד הדברים המצחיקים ביותר שכהן יודע לעשות זה בדיוק למשוך את המבוכה והזמן מעבר ל'גבולות הטעם הטוב'.

בעיה נוספת - כהן הקצין בסרט את דמותו של בוראט ויצר קריקטורה משכנעת פחות. כמעט כל ההקצנות בסרט הן בעוכריו של ההומור הדק כל-כך בוולגריות שלו, פרט אולי לסצינת הקרב בעירום בין בוראט והמפיק שלו.

בקיצור, ברור שהיוצרים כיוונו כאן לקהל רחב יותר, ונדמה שבכך גם הצליחו. אז לכו ל'בוראט', אבל אני ממליץ לראות קודם את הסדרה - מרחב הפעולה האמיתי של סשה ברון כהן על שלל דמויותיו.