לא אמרו את זה לפני

איש קטן, בתנוחה עקמומית, מובל לבמה בכיסא גלגלים. בחוץ חונה אמבולנס של יד שרה. בפנים הקהל שקט, למרות שכבר חיכה למעלה משעה. נכנס האיש, הקהל מחכה דקות ארוכות שיחל לדבר. כשהוא סוף-סוף מדבר באמצעות תוכנת פענוח המצמוצים שלו - העפעף הוא החלק היחיד בגוף שהוא עדיין מסוגל להזיז, קל להבין את המילים, אבל קשה מאוד לעקוב אחרי הרעיונות, ובכל זאת כולם יוצאים מרוצים.

"גם אם אינכם מבינים מהי סינגולריות עירומה, מקום המפגש של שני צירי זמן או המשוואה המגדירה את היחס בין קרינה מתוך חור שחור לבין האנתרופיה של הרקיע, אני מקווה שההרצאה היום גירתה את סקרנותכם", אומר חנוך גוטפרוינ, מהאוניברסיטה העברית. ואכן, גם מי שלא הבין דבר וחצי דבר מן ההרצאה, חש כי הוא נגע בנשגב - במוצא העולם, בשאלת מקור הקיום, באחרית הצפויה לעולם, בשאלות על חורים שחורים ועד כמה צריך לפחד מהם.

"אני אוהב את הרגע של היוריקה, שבו אתה מגלה משהו חדש לגמרי, שאיש לא ידע לפנייך, אין כזו הרגשה משום דבר אחר בעולם", אומר הוקינג. "אני לא אשווה את זה לסקס, אבל אני יכול לפחות לומר שזה נמשך זמן רב יותר". רובנו לא נגלה בחיינו דברים שטרם היו ידועים לאנושות, נצטרך להסתפק בעונג שגורם לנו שחזור צעדיו של מי שכן עשה זאת.

הרצאתו הראשונה בישראל במסגרת ביקור זה של הפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג, שיש מי שמגדיר אותו המדען הכי מבריק שלנו מאז איינשטיין ושהוא בוודאי אחד האיקונות הגדולים של המדע מאז האחרון, כוונה לתלמידי תיכון שמצטיינים ומתעניינים במדע. ההרצאה נערכה במוזיאון בלומפילד למדע בירושלים ואורגנה על ידי המועצה הבריטית לתרבות - גוף שהציב לעצמו יעד להפיץ את הידע הבריטי ברחבי העולם.

הוקינג כנראה קיבל בלי היסוס את ההנחה שהילדים מכירים ומבינים את החומר, ופתח בהרצאה בפיזיקאית שוטפת, שבה תיאר כמעט 50 שנות מחקר. החל מימי התואר הראשון שלו באוקספורד ועד היום. האם עמד במשימה להפיץ את הידע ולהפוך את המדע לנגיש ולאפשר דיון אמיתי בהשלכות החברתיות שלו, אחת המטרות העיקריות שהציב לעצמו בביקור זה בישראל ובכלל בשנים האחרונות? לא בטוח. במיוחד לאור ההערכה שרק עשרה אנשים בערך באולם הבינו את רוב מה שאמר. האם הצליח לעורר כבוד למדע ורצון להבין? בהחלט.

התעקש ללמוד על החלל

הוקינג אוהב לשרטט את המקריות של חייו ואת הדרכים שהביאו אותו עד הלום. "במבחן האחרון שלי בתואר באוקספורד, שאלו אותי מה יקרה אם יתנו לי ציון מעולה. אמרתי - 'אם תתנו לי ציון מעולה אעבור לקיימברידג'. אם תתנו לי ציון בינוני אצטרך להישאר כאן'. באוקספורד נתנו לי ציון מעולה", הוא מספר.

לדבריו, בקיימברידג' של שנות ה-60 כל המדענים המבריקים הלכו ללמוד את תורת החלקיקים, ואילו הוא התעקש ללמוד משהו מעניין - חלל. "לא הייתה מגמה אמיתית של קוסמולוגיה וגרוויטציה באותם ימים", הוא מספר, "לכן היה לי המזל להיות בין החלוצים בתחום חדש לגמרי. בתחום החלקיקים, שבו לא בחרתי, אנשים נלחמו במשך שנים על הזכות לחדש חידוש מינימלי. עד היום הם נלחמים על כך".

הוקינג החל לחקור את תיאוריית היחסות הכללית יחד עם קבוצה של מדענים מבריקים, שהיו עתידים לעשות מהפיכה בתחום. באותו הזמן התגלתה אצלו מחלת ה-ALS, ניוון השרירים. "הרופאים אמרו שלא אחיה כדי לסיים את הדוקטורט שלי, אך לאחר שנתיים קרו שני דברים נפלאים - מהלך המחלה הואט משמעותית ובמחקר שלי נוצרה פריצת דרך והרגשתי שהתיאוריה מתחילה להסתדר". מה גרם לו להמשיך לחקור במקום לשקוע בדיכאון או לבלות את השנתיים שנותרו לו (כך האמין) על חוף הים? הוקינג לא מגלה, אך תכונה עלומה זו היא כנראה הסיבה בגינה הוא זוכה להערצה גם אצל מי שאין להם מושג מה זו תורת היחסות.

הוקינג עסק בתחילת דרכו בעיקר בשאלה האם היקום מתפשט מתרחב או נשאר אותו דבר, וכן האם המסה ביקום היא בצפיפות קבועה או שהיא כל הזמן הופכת דלילה יותר. באותה תקופה שלטה בכיפה תיאוריית המצב הקבוע (Steady state), שאמרה שכל המסה בו נמצאת בצפיפות קבועה, ולכן לא ייתכן שהיקום מתפשט.

הוקינג מאוד רצה לעשות את הדוקטורט שלו אצל פרד הויל, אחד החוקרים המובילים בתחום תיאוריית המצב הקבוע, אך הויל היה עמוס בסוטודנטים. אלא שבשנות ה-70, כבר היה נראה כי תיאוריית המצב היציב, האסכולה בה תמך הויל, נמצאת בצרות גדולות. "תצפיות שנערכו הראו כי אנרגיה מסוג קרינת רדיו רפה, הייתה צפופה יותר בעבר הרחוק מאשר בעבר הקרוב", הוא מספר. "לו הייתי מתקבל ללימודים אצל פרד הויל, כפי שרציתי וקיוויתי תחילה, גם אני הייתי צריך להגן על תיאוריית המצב היציב", הוא אומר, והאירוניה ניכרת גם בקולו המתכתי.

"מדענים אינם מתקנים את עצמם לעיתים קרובות כפי שהיו צריכים לתקן", אומר הוקינג בתשובה לשאלת אחד התלמידים בקהל, "אבל אנחנו עדיין עושים זאת לעיתים קרובות יותר מאשר פוליטיקאים". הוקינג עצמו שינה לאחרונה את אחת התיאוריות הבולטות שלו בתחום החורים השחורים. בהזדמנות אחרת הוא מסביר כי לעיתים האסכולה ממנה אתה מגיעה אינה מאפשרת לך להכיר בכך שהתיאוריה שלך כבר אינה נכונה.

ההנאה שבלצחוק על חברייך אוכלים את הכובע נראית מן ההרצאה של הוקינג כהנאה לא פחותה בהרבה מן הגילוי של משהו חדש. הפיזיקאים שהוא מתאר נראים קצת כילדים. הם מתערבים על תיאוריות והמפסיד נאלץ ללבוש חולצות טי עם אמרות מביכות. פעם פרסם הוקינג מדבקה על דלת החדר שלו "חורים שחורים בולעים אור". אמירה זו כה הרגיזה את ראש החוג, שהוא דאג להעביר את הוקינג לחדר מוצלח יותר, רק כדי שיוכל לקלף את המדבקה.

הוקינג אינו פיזיקאי בהגדרתו כי אם מתמטיקאי, "אבל בקיימרדיג' אנחנו מגדירים הגדרה רחבה וכוללת מאוד את המתמטיקה". לכן רוב הגילויים שלו היו מבוססים על חישובים, ולא על בדיקה אמפירית. הוקינג מזכיר שוב ושוב בהרצאתו את טענתו של הפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן, כי לימודי הקוסמולוגיה והגרוויטציה אינם מדע אמיתי, כי אין בהם מחקרים אמפיריים. שוב ושוב הוא מראה, כי בתחום זה נערכו חישובים שהניבו ידע גם שנים לפני שניתן היה להוכיח אותו, אך כי לאחר תקופה התפתחו גם הכלים המחקריים שלעיתים קרובות הוכיחו שחישוב שבוצע מוקדם, הניב ניבוי שהתאים לתצפית מאוחרת בהרבה. "החישובים שלנו הגדירו את כל החוקים של חורים שחורים, הרבה לפני שבכלל נצפו חורים שחורים", אומר הוקינג.

ואיפה אלוהים?

לא רק פוליטיקה פנים-אוניברסיטאית עמדה למבחן מול העבודה של פיינמן אלא גם פוליטיקה בין דתית. השאלה הגדולה בסוגיה זו היא שאלת תחילת העולם: האם יש לעולם נקודת התחלה אחת, כלומר בריאה, או אולי העולם היה תמיד קיים ואז אולי לא היה דרוש אלוהים בשביל לברוא אותו (אם כי אפשרות כזו מעלה מגוון של שאלות מטאפיזיות חדשות, כמו מה פירוש דבר "היה תמיד" והאם משהו שהיה תמיד יכל להיווצר ללא בריאה)?

אולי גם זה הסוד לסיבה שבגללה אנשים אוהבים לשמוע על פיזיקה מתקדמת גם כשאינם מבינים אותה - הם מאמינים, כמו שהוקינג עצמו אמר פעם, כי אם נגלה באמת את התיאוריה השולטת בהכול, נדע מה חשב אלוהים כשברא את בני האדם, את כדור הארץ הזה, את היקום הזה, או אולי נגלה כי אין אלוהים והוא כלל לא חשב דבר. הוקינג הדיפלומט מסרב לתת תשובות ברורות ונותן לכל מאזין להסיק את מה שירצה.

"הרבה פיזיקאים חשבו שנקודת ההתחלה של היקום תהיה המקום בו המדע מתפרק ונכנס אלוהים", אומר הוקינג. "לכן בער להם להציע שתי אפשרויות נוספות - האחת היא שהיקום אכן מתפשט תמיד ונוצרת מסה חדשה, אך צפיפותה נותרת כפי שהייה. אך מה יוצר את המסה הזו? דרושה אנרגיה שלילית מתמשכת וזה היה הופך את היקום ללא יציב. תיאוריה אחרת היא של "הייקום הקפיצי", שמתפשט ומתכווץ לסירוגין", הוקינג בדק בעבר את התיאוריה הזו, אך בינתיים הגיע למסקנה שהיא אינה נכונה.

נותרנו עם ייקום שמתפשט מיומו הראשון. ייקום זה התחיל בנקודה יחידה, שבה היה כה צפוף, עד כדי דמיון לחור שחור. הרעיון של חורים שחורים, שבהם צפיפות המסה היא כל כך גבוהה שהכול נמשך אליהם ושום דבר אינו יכול לברוח מהם, אפילו אם הוא מתרחק מהם במהירות האור ואפילו אם הינו האור עצמו, כבר עלה במאה הקודמת. כשחור שחור קורס עד כדי מסה אינסופית, נוצרת "נקודה סינגולרית", שבה חוקי הפיזיקה של הזמן והמרחב מפסיקים לעבוד - ברגע שמכניסים אינסוף לחישוב, המשוואות כבר לא פתירות. לדברי הוקינג, היקום בעצם התחיל בנקודה סינגולרית כזו, שבה חוקי הפיזיקה לא קיימים - נקודה ההולמת מאוד את הרעיון של בריאה. "נקודה זו לא נעלמה מעיני הכנסיה", הוא אומר, אך טוען שהעובדה שהייקום התחיל מנקודה יחידה, אינה בהכרח הוכחה שמישהו ברא אותו.

הוקינג התייחס לשאלה, אם מידע יכול להיבלע בתוך חור שחור באופן שלעולם לא נוכל לקרוא אותו. זאת שאלה פיזיקלית, שממנה שוב נגזרת שאלה מטאפיזית - עד כמה אנחנו יכולים לחקור את היקום? האם כל המידע זמין לנו? לאחרונה הסכים הוקינג לומר, כי אנחנו לא מאבדים מידע בחורים שחורים, אלא רק קולטים אותו בצורה מאוד לא שימושית, כמו אנציקלופדיה שנשרפה. אולי בעתיד נוכל לשחזר גם את המידע שאבד בתוך החורים השחורים.

הוקינג מתייחס בהרצאתו לעוד דברים רבים שאנחנו (אישית) איננו מבינים, למשל "רוחות רפאים", מצבים שההסתברות לקיומם שלילית, או "זמן מדומה", שהוא "אותו דבר כמו זמן רגיל, רק אם סימן מינוס" (מה לא ברור כאן באמת?).

האם מי שגילה את כל דברים הללו על ראשית ואחרית היקום, על גלקסיות רחוקות ועל חורים שחורים, יכול לתרום משהו לנו, תושבי המזרח התיכון, המרגישים שאנחנו חיים בחור שחור משל עצמנו?

בהחלט נראה כי הוא מאמין שהוא יכול, לאור מפגשיו עם אנשי שלטון בכירים ולאור הפיזור האחיד מאוד של מפגשיו בין הצד הישראלי והפלשתיני של המפה. אולי התרומה העיקרית של אישיות כזו היא להראות לנו כמה אנחנו זעירים מול כל מה שמתרחש בחוץ. אולם, הרצאתו של הוקינג מראה גם באותה מידה, עד כמה גם את המדע לא ניתן להפריד מנקודת מבט אידיאולוגית ואישית. "

עזרו בהכנת הכתבה: סלים סבאג, בן 16 וחצי, תלמיד מצטיין מבית הספר הבפטיסטי בנצרת שנכח בהרצאתו של הוקינג; אמיר ברנט, כתב באתר "הידען" ועמנואל לוטם, אשר תירגם את הרצאתו של הוקינג מאנגלית