לא פינוי ולא פיתוח

עשרות תושבים התכנסו בצהרי יום שני האחרון באולם הספורט של בית הספר 'רעות' בשכונה א' בבאר-שבע. ריקי טסלר, אחת מבנותיה של תושבת השכונה, הנחתה את האירוע. הנושא: התנגדות לפרויקט פינוי-בינוי המתוכנן בשכונה א' מערב. בימים אלה מוגשת לאישור הוועדה לתכנון ובנייה במחוז דרום תוכנית פינוי-בינוי למערב השכונה, והדיון אמור להתקיים בתחילת ינואר. ארבע התנגדויות הוגשו לתוכנית, מטעמן של עמותת אדם טבע ודין, עמותת במקום - מתכננים למען זכויות אדם, תושבים (123 מתנגדים) ומהנדס תושב העיר.

"שכונה א' היא השכונה הראשונה בבאר-שבע", אמרה טסלר, בעודה מעבירה תמונות של השכונה על מסך גדול, "מקובל לעשות בשכונות מצוקה תהליך של פינוי-בינוי, אבל אנחנו לא שכונת מצוקה. יש לנו כאלה בתים יפים. רוצים להפוך לנו את הבתים האלה למגדלים של 25 קומות. תכננו כאן במשך שש שנים את המהלך הזה בלי ליידע אותנו, בצורה גרועה ובלי הגנות לתושבים. אנחנו צריכים להתאגד כדי לעמוד מול הדבר הזה".

תוכנית הפינוי-בינוי בשכונה א' מערב בבאר-שבע היא הגדולה ביותר בארץ. כמוה יש עוד 95 תוכניות, ובבאר-שבע לבדה ישנן עוד שלוש שכונות המיועדות לפינוי (א' מזרח, שכונה ב' ו-ד'). מהלך התנגדות התושבים בבאר-שבע החל בשבוע שעבר, אחרי שבשכונה הותקן שלט גדול המודיע על פינוי התושבים. אחרי שנפגשו עם ראש העירייה, יעקב טרנר, הוחלט באופן לא רשמי לעצור את התקדמות הפרויקט עד למציאת חלופות.

אך מתברר שלא בכך תם העניין. בשל ההחלטה על פינויה העתידי של השכונה, לא ממהרים לפתח ולשפץ אותה. 452 תושבים, הגרים ברובם בבניינים בני שתי קומות, נאלצים לסבול מההיעדר פיתוח כמעט לחלוטין, רק בגלל שמישהו חולם שפעם יקומו שם מגדלים.

"כל הרעיון של פינוי-בינוי עלה בגלל שלעיריות אין כסף לעשות פיתוח", אומרת טסלר. "טרנר כתב לנו שהוא הקפיא את הפינוי-בינוי, אבל כדי לתחזק את השכונה צריך יהיה לגייס מקורות חיצוניים. בבנייה חדשה, עלויות הפיתוח של השכונה יפלו על הקבלנים, ויחסכו לעירייה כסף. בתהליך ההפרטה המדינה מתחמקת מהאחריות שלה. כל הנושא של שיתוף תושבים הוא בינתיים רק עלה תאנה להזנחת השכונה".

"זהו לב ליבה של הבעיה", אומר יאיר גינור, אדריכל מעמותת במקום. "מי שמממן את כל נושא הפינוי-בינוי הוא משרד השיכון. הרשות המקומית, מאותו רגע, מסירה אחריות לגבי תחזוקת השטח המיועד לפינוי. כיוון שתוכניות אלה נעשות בצורה גרועה - מעלים את אחוזי הבנייה לצפיפויות מאוד גבוהות, יותר משכונות חדשות, ואי אפשר בכלל לשווק אותן. היזמים בעצמם מבינים שהם לא יצליחו לשווק את זה, והתוכניות נותרות במגירה".

"סיבה שנייה היא שאין שיתוף של הציבור בתהליך. הוועדה הבין משרדית להתחדשות עירונית המליצה לשתף את התושבים כדי להקל על התהליך, אבל זה נשאר ברמת ההצהרות, וכיום כמעט בכל שכונה כזו יש התנגדות של תושבים. כמו בבאר-שבע, עובדים על תוכנית, לא מיידעים, לא אומרים לציבור שזה קיים, וכשזה מגיע לאישור, הציבור מתקומם ובצדק. בשכונת קרית אונו הירוקה, מהשלב הראשון הלכו יד ביד עם התושבים, עירבו אותם בתהליך, ולא רק ביידוע אלא במעורבות פעילה, וזה עבד.

"כשתוכנית נתקעת, כולם מפסידים מזה. העירייה אומרת שהיא לא תתחיל להזרים כספים כשהכול עומד או-טו-טו בפני מימוש. כל עוד התוכנית על הפרק, בין אם בהכנה או באישור או אחרי שקיבלה תוקף, אף אחד לא יעשה תוכנית אחרת או ישים כסף ציבורי בתחזוקה של הרחובות והשטחים הפתוחים".

בעמותת במקום אומרים, ששיטת השוק בלבד אינה עובדת. לדבריהם, התוכנית מציעה רווח למדינה, אבל הפסד לתושבים. ניסיון עשר השנים האחרונות והתוכנית המוצעת יצרו לטענתם שכונה לא אטרקטיבית, "לא מבחינה נדל"נית ולא מבחינה חברתית", עקב הזנחת תשתיות לאורך שנים, צפיפות, היעדר שטחים פתוחים, רעש, הצללה של בניינים גבוהים ומאבקים משפטיים שיהרסו את הרקמה האנושית.

לאחרונה הצהיר שר השיכון, מאיר שטרית, שמחוץ לאזורי הביקוש יופסקו תוכניות פינוי-בינוי, אך הוא לא מבטיח תוכניות אחרות. ההתחדשות העירונית ושיקומי השכונות, אם כן, כנראה שיחכו.

amit021@gmail.com