רוקדים עם פינגווינים

זהו סיפורם של הפינגווינים הקיסריים באנטארקטיקה, ששרים שירים כדי להתחמם בחורף וגם כדי לחזר אחד אחרי השני. בהתאם לכך, הסרט שטוף בביצועים פינגוויניים לשירים פופולריים - 'מישהו לאהוב' של 'קווין' או 'אני רק רוצה את נשיקתך' של 'פרינס', יחד עם כוריאוגרפיות של מאות פינגווינים.

יום אחד נולד מאמבל (אלייז'ה ווד), פינגווין שפשוט לא מצליח לזמר, אבל רוקד סטפס כמו פרד אסטר. אמו (ניקול קידמן), חושבת שזה חמוד, אבל אביו (יו ג'קמן) סבור שזה לא יאה לפינגווין במעמדו. מאמבל נאלץ לעזוב את מושבת הפינגווינים בחיפוש אחר מקום, שבו יקבלו אותו כמו שהוא.

בדרכו הוא פוגש בחבורה של פינגווינים, שאינם קייסריים, המונהגים על ידי ראמון (רובין וויליאמס). ראמון לוקח את מאמבל לגורו לאבלייס (שוב רובין ויליאמס) שמספר על חייזרים שפגש, כשפלסטיק של שישיית 'קוקה קולה' תלוי על צווארו. חייזרים אלו הם שגוזלים מן הפינגווינים את כל הדגים. מאמבל מבקש מלאבלייס שיקח אותו אל מושבת החייזרים, והם יוצאים למסע מפרך אל עבר העולם האנושי המוזר.

מעבר לעלילה החביבה, אם כי היא דומה מדי ל'למצוא את נמו' של 'דיסני', החדשנות האמיתית של הסרט נוגעת לאנימציה. קודם כל הטיפול בחיות. במקום אותה האנשה מופרזת שמוכרת מהסרטים בז'אנר, היוצרים של 'תזיזו ת'רגליים' בחרו להישאר נאמנים למקור - החיות נראות כמו החיות עצמן. אמנם, הן מדברות, ויש בהן זכר של הבעות פנים אנושיות, אבל הדגים למיניהם, הציפורים, וכמובן הפינגווינים, כולם נתונים תחת הקו הנטורליסטי של האנימציה. לצד זאת, ישנם תמונות מרהיבות בהן מאמבל וחבריו גולשים במהירות על השלג, מתרסקים אל תוך המים, צוללים, מתחמקים מכרישים, מתעופפים בחזרה אל החוף. זוהי רכבת הרים מצוירת, שתרגש הורים וילדים גם יחד.

וכמובן השחקנים הנהדרים ובראשם רובין ויליאמס. ויליאמס עושה פלאים עם שתי הדמויות שלו, ונדמה שהוא נהנה מכל רגע. הבדיחות מרובדות כך שהילדים יצחקו מהקול המוזר, וההורים - מהתכנים. בקיצור, סרט לכל המשפחה. "