נשי ותיהני

'גומרות הולכות', 22:10, ערוץ 2

ההחלטה של קברניטי 'רשת' למצב את הפריים-טיים של יום שני כ 'ערב נשים', אינה יכולה שלא לעורר תהייה. ביום ראשון משדרים בערוץ 10 את המשחק המרכזי בליגת-העל וערוצי הספורט גדושים בשידורי מכל העולם כשמול אלו מעלים ב 'רשת' את 'כלבוטק'.

רפי גינת הוא אמנם אחד האסים של רשת, אבל כחובב ספורט, ההרגשה שלי היא שככל שתתקדם עונת הכדורגל אל שלבי ההכרעה שלה, ימצא עצמו אפילו רפי גינת מעדיף את ברצלונה, ריאל מדריד ואינטר על פני צפייה בחשיפה מצולמת של עוד מעשה נוכלות.

מדוע אם כן בחרו ב 'רשת' ליצור רצף נשי של כמעט שלוש שעות, דווקא ביום שני? לאלוהי הפרוגרמינג פתרונים, אבל הפרומואים לא משאירים מקום לספק באשר לכוונות הזכיין: יאיר לפיד נעגב בידי שלוש כוכבות 'גומרות הולכות' ונעצרות רק באמצעות איזמל המנתחים של גיבורי 'ניפ-טאק'.

מאחר שיש לי קשרים חברתיים עם לפיד, אני רואה עצמי כמנוע מלכתוב על תוכניתו מטוב ועד רע, על כן אתייחס רק לפורמט: לפיד הוא מעין מוסף שבועי שלא מעט ישראלים אוהבים לסחוב מדוכן העיתונים. עם בדרן אקטואליה כתחליף למונולוג פתיחה, ראיון בעל ערך חדשותי שבדרך כלל יוצג כ 'מדבר לראשונה' בין אם זה עמיר פרץ, ארקדי גאידמק או אהוד אולמרט ומייד אחר-כך יבוא ראיון 'סוחט הדמעות', פונקציה שמילאה אתמול חברתו של חייל שנפל, שהחליטה להתגייס לגדוד שבו שירת אהובה.

המוסף נחתם במדור ההומור שמגישות רותם אבוהב וענת מגן שבו, זה לא תמיד מצחיק, אבל זה כמעט תמיד יוצר מעבר חלק ככל האפשר בין המאמי, שכל אישה אוהבת לארח בסלון (לפיד) לבין הבייבס (ענת וקסמן, איילת זורר, מאיה דגן) של 'גומרות הולכות'.

מבין שלוש התכניות בפריים-טיים של יום שני, זו המעניינת ביותר, בעיקר בגלל שהומור נחשב, בדרך כלל, למוצר גברי. השנים האחרונות הביאו לפריצתן של לא מעט נשים מצחיקות לקדמת הבימה הטלוויזיונית. אבל גם בתוך השפע היחסי הזה, לא הייתה כמעט תכנית שהציגה אינטראקציה הומורסיטית בין שלוש נשים. מהבחינה הזאת, 'גומרות הולכות' היא חידוש מרענן.

הבעיה היא שמכל יתר הבחינות, מדובר בתכנית חלשה: בשידורים הראשונים שלה היה קשה מאוד להבחין בכך, בעיקר מפני ששלוש נשים שמדברות על סקס כמו גברים, די היה בה כדי להצחיק. ברגע שהפואנטה הזאת הובהרה, היה קשה למצוא בה ייחוד, שלא לומר חידוש.

מרבית הקטעים בתוכנית הם פרפראזות על המשפט החז"לי הוותיק: "לעולם אין אישה מקנאה אלא בירך חברתה". אתמול, למשל, צפינו בעמיתות לעבודה ששופכות סוכר אל תוך היוגורט 0% שומן של חברתן הרזה והמאושרת, ראינו מישהי מכניסה בכוונה את הקולגה השנואה שלה לתוך מעלית שהמראה שלה משמינה, ועוד אחת שמתנשאת מעל לעברית הקלוקלת של העוזרת הרוסייה שלה שמנסה מצידה, לשתף אותה בטרגדיה אישית.

זה לא מאוד פמיניסטי, שכן, עפ"י 'גומרות הולכות' עסוקות נשים עובדות במשך כל היום בדאגה לגזרתן ובקנאה בחברותיהן, ועם כך אני מודה שאין לי בעיה, אבל זה גם לא ממש מצחיק, עד שהצופה מוצאת את עצמה מייחלת כבר לפלסטיקאים של "ניפ-טאק". זה לא שהם מצחיקים או מרגשים במיוחד, אבל עוד לא נולדה האישה שתסרב לרופא עשיר וחתיך שמתדפק על דלתה בשעת לילה מאוחרת. גם המשפט האחרון הוא אולי לא פמינסטי במיוחד, אבל מה שמותר לדגן, וקסמן וזורר, מותר בוודאי גם לנו.

הוא קוסם

'בלתי נתפס' עם נמרוד הראל, 21:50, ערוץ 10

ערוץ 10 ממשיך להציב אלטרנטיבה אינטלקטואלית ראויה לערוץ 2. בעוד זה שובר את שיאי הרייטינג עם מופע טלפאתיה שבו מותר למכור לצופים כמעט כל שטות חוץ מאשר את התואר קוסם, חשף אמש נמרוד הראל (בתצלום) את הטכניקות שמאחורי ה'על חושי'.

זה היה מסקרן, מרתק וכשזה נתון בתווך בין 'מי רוצה להיות מיליונר' לתכנית החדשות של גיא זוהר ותכנית הלילה של ליאור שליין, מדובר באמירה של ממש.

צרו איתנו קשר *5988