הרשויות המקומיות קיבלו כלים די רחבים כדי לאכוף את שמירת הניקיון וחזות העיר. כך למשל, חוק שמירת הניקיון קובע, כי רשות מקומית רשאית להורות על גרירת רכב ממקומו, אם "הושאר ברשות הרבים במקום אחד, במשך תקופה העולה על 60 ימים".
בית המשפט לתביעות קטנות בת"א צינן את התלהבותה של עיריית ר"ג, שגררה רכב שלא הוזז במשך תקופה זו, וקבע כי למרות שהחוק מאפשר לה לגרור את הרכב, היא פעלה בחוסר סמכות. זאת, מאחר שהרכב היה במצב סביר ולא פגע בחזות העיר.
עיריית ר"ג גררה את רכבה של התובעת, יוכבד פרץ, משום שלטענתה חנה ברחוב בן-גוריון בעיר במשך כ-90 יום ברציפות. לדבריה, לפרץ נשלחו שתי התראות בדואר רשום ואחת הוצמדה לרכב עצמו. פרץ טענה, שהיא "עובדת ברחוב ליד בן-גוריון, כך שאני לא צריכה את הרכב כדי לנסוע לעבודה". לדבריה, היא לא קיבלה כל התראה, וכל מטרת גרירת הרכב היתה שהעירייה תוכל למכור אותו כעבור חודשיים, כפי שמאפשר לה החוק.
השופט אביחי דורון קבע, שתכלית החוק היא לשמור על הניקיון. על בסיס זה, "מוטלת סנקציה על אנשים המשליכים, לדוגמה, פסולת מרכב לרבות בדלי סיגריות, וגם סעיף זה מטרתו למנוע מצב בו גרוטאות רכב או אף כלי רכב שאין בהם שימוש, אך אינם עולים כדי הגדרתם כ'גרוטאה' לפי החוק, לא ילכלכו או יזהמו את חוצות הערים, לא יפגעו ברושם הכללי של חוצות העיר, ויתרמו על דרך זו את חלקם לניקיונה של העיר ולמראיתה".
דורון פסק, ש"מדובר בסעיף חוק דרקוני. די בכך שאדם נוסע לחו"ל לתקופה בת 90 יום; לאחר שעברה מכסת 60 הימים, המאפשרת לרשות המקומית לגרור את רכבו של אדם, על כל ההוצאות והתוצאות הכרוכות בכך, כדי שלרשות תקום הזכות לבצע את הפעולה שהחוק מסמיך אותה לעשותה". לכן, הדגיש, "יש לנהוג בחוק זה במשורה בסבירות ובאופן מידתי".
הוא הזכיר לעירייה, ש"מדובר במצב שבו אדם מחנה את רכושו, רכבו, בסמוך לביתו, באופן שכל אדם נוהג לעשותו. החוק אינו מטיל חובה על אדם להשתמש ברכבו, ולו היה מטיל חובה כזו היה נחשב כחוק שאינו חוקתי". מה גם שבמקרה זה "מדובר ברכב שעבר טסט, רישיונו היה בתוקף בזמן בו נגרר ונראה במצב חיצוני סביר ומעלה".
הוא קבע, שתכלית החוק אינה מאפשרת לעירייה לפרש את החוק בדווקנות ולגרור רכב שאינו פוגע בסביבה ובחזות העיר, רק משום שהוא עומד במקום 60 יום ובעליו לא הזיז אותו אפילו מטר אחד. הוא חייב את העירייה, שלדבריו פעלה בלא סמכות (נראה כי כוונתו היתה לקבוע שפעלה בחוסר סבירות, משום שסמכות בהחלט היתה לה - נ.ש.), לפצות את פרץ ב-2,000 שקל (ת"ק 7694/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.