פולנייה גאה

היא הצטרפה לבתה המתבגרת והשתיים עברו חוויה מטלטלת. בתיק הענק שסחבה איתה אנקורי, ובו ציוד לשהייה ממושכת, היה טלפון נייד כדי להתקשר מדי ערב לאבא, פרופסור צבי אנקורי, שכאשר היגר לישראל בגיל-17 מחק לחלוטין את זהותו הפולנית.

ביום שישי, שנים אחרי שהשלימה עם עברה, תעלה אנקורי בערוץ 'החיים הטובים', במסגרת סוף שבוע פולין, תוכנית תיירות, שתוקדש לפולין האנינה והתוססת, זו העשירה בתרבות, אמנות, גסטרונומיה וקונצרטים. "הישראלים לא הצליחו עד היום לראות את פולין מבעד להיסטוריה שלנו. ואני מבינה את זה לגמרי. עובדה שגם לי זה קרה. בשבילנו פולין היא בית קברות אחד גדול".

אנקורי, שהחלה את הקריירה בסרט הפולחן 'הלהקה' ומזוהה עם דמותה של גברת לינוביץ' באופרת הסבון 'רמת אביב ג'', מתרגלת עכשיו את אמנות הלא להיות יפה. לא להיות מקושטת. את זה היא עושה בתיאטרון 'בית לסין' בתפקיד האם בהצגה 'החולה ההודי'. אנקורי מגדירה את הדמות, על שיערה הסתור, פניה הנקיות מאיפור, בגדיה הבלתי מחמיאים ופניה הנפולים, כהיפוכן הגמור של תדמיתה ואישיותה. "בשביל דבר כזה רציתי להיות שחקנית. זה משחק נטו. זו חגיגה. והקטע הזה של המראה זה שחרור שאי אפשר לתאר. שחרור מהצורך התמידי להיראות טוב. אני גאה בתפקיד הזה מאוד. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי לגיל 50".

'החולה ההודי' הייתה עבור אנקורי התרופה שאחרי הטראומה. ההצגה 'הבוגר', בתיאטרון חיפה, ירדה מהבמות אחרי מספר הצגות מצומצם. אנקורי, שגילמה בה את דמותה של גברת רובינסון, אלכוהוליסטית בגיל העמידה שמפתה בוגר קולג' צעיר, עמלה קשות להתחבר לדמות השבורה, ואפילו אימצה כלבה נוספת בתקופת החזרות כי "הייתי צריכה עוד אהבה בבית.

"נתתי את נשמתי להצגה הזו, ממש את כל נשמתי, וזה שבר אותי. כשהתחילו החזרות ל'החולה ההודי' פחדתי להיפגע וכל הזמן שמרתי על עצמי ואמרתי לעצמי שזו רק עבודה. אבל שוב נקשרתי".

למרות שבימים אלו מצטלמת אנקורי גם לתוכנית ריאליטי-מיסטיקה שתעלה בערוץ 10, נראה כי היום היא מתרפקת בעיקר על תפקידי אופי. מאידך, היא רואה את עצמה כבת מזל על קבלת התפקיד. לטענתה, קשה מאוד לקבל תפקיד ראשי בסדרה לאישה שעברה את גיל 40, והסדרות המצליחות של היום בישראל, כמו גם קהל צופיהן, מבוססות על שחקניות ושחקנים צעירים מאוד.

אנקורי אינה מתביישת לומר שהיא אוהבת טלוויזיה, ולעיתים בהחלט מעדיפה לקום בארבע בבוקר לצילומים מאשר לכתת את רגליה כל ערב להצגה בכרמיאל. "יש מנהלי תיאטרון שדווקא רוצים לקחת אנשים שהם מפורסמים מהטלוויזיה משום שהם חושבים שזה ימשוך קהל, דבר שלפעמים מאוד מכעיס שחקנים אחרים. שחקני תיאטרון נוטים לחשוב שמי שמופיע בטלוויזיה הוא שחקן פחות טוב. תמיד מכעיס אותי ששחקן אומר לי 'אני לעולם לא אופיע בטלנובלות' ואחר כך אני רואה שהוא ניגש לאודישנים".

* למה זה מכעיס אותך?

"כי זו התנשאות, יהירות וצביעות".

תרבות האינסטנט-פרסום, שמקורה בתוכניות כישרונות כאלה ואחרות אינה חביבה במיוחד על אנקורי, היא מנסה להעביר את המסר לדור הבא, שעם כל הכבוד ל-15 דקות התהילה, עבודה היא ערך. " כל השאר זה הבל הבלים. אני מסבירה לחב'רה הצעירים שעובדים איתי, שאני לא לוקחת את עצמי ברצינות, אבל את העבודה כן".

* אז פרסום לא חשוב לך?

"פרסום חשוב לי, בהחלט. שחקן שאומר לך שהוא לא אוהב פרסום ולא רוצה שידעו מי הוא - משקר. אני מאוד מקווה שזה לא יגמר, תמיד תהיה לי עבודה ואני אהיה במקצוע הזה, עד שאיאסף אל אבותיי הפולניים".