קסם מהלך

צורף, מוזיקאי מוכשר בזכות עצמו וגיטריסט בחסד, מתברר במשך ההופעה כבחירה מצוינת וכדבר הכי טוב שיכול לקרות לשירים של אביתר.

שם המופע טומן בחובו שינוי שאכן הולך ונרקם. כברת דרך ארוכה עבר אביתר מאז האלבום הראשון והמבריק שלו, שם התגלה אמן צעיר, רגיש וכעוס, שרואה את העולם כקשוח, טקסטים שלא התביישו לבעוט בבטן הרכה. באלבום הנוכחי הגישה מפויסת יותר, אך עדיין ניכר אותו עומק וחיפוש, חלום על "ילדים ישנים באוהל בסלון". בנאי הפך מאז לאב, לראשו כיפה. הצעיר מ-97 נעשה לאיש עם אג'נדה, שלא מתבייש לתהות בפומבי על קנקן העולם בכלל והאדם בפרט.

ההופעה נפתחת בשיר חדש: "אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי שלמסע הזה יהיה סוף טוב", שר אביתר בקולו המלאכי, מלווה במלודיה רכה, שזורמת מתוך אצבעותיו דרך הפסנתר, וסביב מתפזרת תחושה של נועם איכותי - והמסע יוצא לדרך.

מיד אחרי החדש מתחילים לזרום הלהיטים המוכרים, ביניהם 'יש לי סיכוי' ו'חלון', כל השירים קיבלו שדרוג בצורת עיבודים חדשים ורגישים. צורף נותן את הקול האישי שלו בעדינות איטית, פריטה מדויקת, עוצמה גדולה שנאמרת בצמצום, המבט שלו לכיוון אביתר כמו מחפש אישור, חיבור, מסתיים תמיד בחיוך הדדי מרוצה, מלמד שמשהו טוב ורצוי מתרחש על הבמה בין השניים.

האהבה שהקהל מרעיף על בנאי וטקס השירה הציבורי של כל המילים הופך לאקט מדיטאטיבי של ממש וגורם למשהו בו להיפתח ולהציף חום ממשי. אם לרגע תהיתם, אז כן! אני ממליצה בחום על הופעה שהיא חוויה של ממש. קשה שלא להידבק בקסם שמהלך דרך קבע לאורכו ולעומקו של המופע.