הליך הפינוי של פולשים: סבוך וארוך

פינוי הסקוואטרים מהבית ברחוב שינקין הסתיים במהירות יחסית, בעיקר הודות לכך שהשופט קבע כי הם לא שהו במקום במשך 30 יום. למעשה, הסקוואטרים מודים שהם "בונים" על הסעיף בחוק המקרקעין, האוסר על מי שמחזיק כדין בקרקע להשתמש בכוח סביר לפינוי פולש, אם הוא התנחל במקום יותר מ-30 יום. אם מדובר באדמות מדינה, רשאי המינהל להוציא צו סילוק מינהלי בתוך חצי שנה מאז נודע על הפלישה ולא יותר מ-3 שנים מאז הפלישה.

לכן, ככל שהפלישה "טרייה" יותר, כך קל יותר להתגבר עליה. אולם ככל שמדובר במבנים שאין מתגוררים בהם ואינם מושכרים, קשה לגלות פלישה בתוך זמן כזה, מה שהופך את הפינוי להליך משפטי סבוך וארוך. במילים אחרות, אם טסתם לחו"ל ליותר מחודש, ומישהו התנחל במיטה שלכם, תצטרכו להגיש נגדו תביעה לסילוק יד, שמן הסתם תימשך זמן רב.

במינהל מקרקעי ישראל מעריכים את מספר הפלישות לקרקעות ודירות בבעלות ציבורית בכ-1,000 בשנה, רובן ע"י בני מיעוטים בצפון ובדרום. חלק גדול מהפלישות מתבצע ע"י משפחות פשע. הפלישות לבתים פרטיים נדירות יותר. לפי נתוני המשטרה, ב-2004 הוגשו 147 תלונות על פלישה שלא כדין למקרקעין פרטיים, מתוכן סייעה המשטרה ב-78 מקרים.

המשפט הישראלי אינו מחבב את עשיית הדין העצמית הקבוע בחוק, ולכן סעיף זה פורש בצמצום. "ככלל", קבע העליון ב-2003, "פורס המשפט הגנה רחבה על המחזיק בקרקע, בין שחזקתו בזכות ובין שחזקתו שלא בזכות. שלילת החזקה מהמחזיק בפועל תיעשה ע"י פנייה לערכאות וקבלת צו שיפוטי, כאשר נטל ההוכחה לשלילת החזקה מהמחזיק מוטל על מי שתובע זכות בנכס".

פולשים רבים תופסים קרקעות ובתים, בתקווה שאחרי "התנחלות" של כמה שנים, יצליחו לקבל פיצוי בעד פינויים. כך למשל, בשכונת כפר שלם בדרום ת"א התנחלו פולשים רבים על אדמות המדינה, שנמסרו לחברת חלמיש שתבצע פרוייקט פינוי-בינוי. ב-2001 הגישה החברה תביעה נגד אחד הפולשים ופסק הדין המורה על פינויו ניתן באוגוסט 2006.

"עניין לנו בפלישה למקרקעי המדינה במטרה לזכות בפיצוי כספי, מקופת המדינה ועל חשבון אזרחיה", כתב השופט חיים טובי בפסק הדין. "בתי המשפט מצווים שלא ליתן יד למהלכים כגון אלה, ועליהם לומר את דברם בקול רם וצלול: כל אדם - באשר הוא - התופס חזקה במקרקעי המדינה, משך מספר שנים מועטות, מתוך מגמה לזכות בסופו של יום בפיצוי כספי, דינו אחת - להתפנות מהמקרקעין בלא כל פיצוי".

עו"ד אילן שרקון, יו"ר ועדת קניין, מקרקעין וחוזים בלשכת עוה"ד, אומר כי גם כשמדובר בפלישה "טרייה", המשטרה מתקשה לסייע לבעל הבית לפנות את הפולש, למרות שהיא מחוייבת בחוק, וזאת בשל עומס העבודה המוטל עליה. אם הפלישה אינה "טרייה", הוא מוסיף, הדרך היחידה לסלק פולש היא בתביעה בסדר דין מקוצר, "הליך הנמשך בדרך כלל זמן רב, ולעיתים הפולש מנצלו באופן ציני כדי להחזיק בקרקע אפילו כמה שנים".

לדברי שרקון, "אין ספק שהחוק הוא אבסורד ויש לתקנו כדי לאפשר טיפול מהיר כשמישהו פולש לך לסלון כשהיית בחו"ל. בעלי אינטרסים כלכליים וגורמים עבריינים מנצלים את הפירצה בחוק כדי לכפות על בעל הבית להתפשר איתם ולפצותם תמורת הפינוי".

שרקון מדגיש, כי שוכר אינו נחשב ל"פולש", גם אם אינו משלם שכירות או מסרב לעזוב בתום תקופת השכירות, משום ש"פולש הוא מי שמלכתחילה לא היתה לו זכות כלשהי בקרקע". לכן, "לא ניתן להשתמש בכוח כדי לפנות שוכר וגם לא להתלונן נגדו במשטרה. הדרך היחידה לפנותו היא בהגשת תביעה לבית משפט, וגם זהו אבסורד, משום שהשוכרים מנצלים את החזקתם בנכס במשך הזמן שההליך מתנהל".

לכן, הוא אומר, "מומלץ לעגן חוזי שכירות בביטחונות כמו ערבות בנקאית ושטר חוב. מי שלא דאג ליום פקודה, ייאלץ לנהל הליכים בבית משפט כדי לפנות שוכר סרבן". "